[י, א]
להושיע את ישראל -
כי אבימלך לא הושיע אותם רק השתרר עליהם.

בן דודו –
כך שמו.

ורד"ק כתב:
שיש מפרשים בן דודו של אבימלך בן אחי אביו עיי"ש.
ואיך היה איש יששכר?!

[י, ה]
להם יקראו חות יעיר פי' כי יאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהן [חות הגלעד], ויקרא אתהן חות יאיר, ועל דוגמת גבורת יאיר זה אל יאיר הקודם, קראו ג"כ לעריו הכוללים בשם הכינוי חות יאיר, ויש הבדל בין קרא (המורה על קריאת השם) שבא אחריו מלת את ובין אם בא אחריו למ"ד, שקרא שאחריו את, היא קריאת שם העצם, וקרא שאחריו למ"ד הוא הכינוי הנטפל על שמו הקודם, ואצל יאיר הראשון היה שמם העצמי חות יאיר, לכן כתיב ויקרא אתהן, ואצל יאיר זה היה רק כינוי השם, ולכן אמר להם יקראו כי לא היה זה שמם העצמי.

[י, ו]
ויוסיפו -
כי עד עתה בחיי השופטים עבדו את ה' וכמו שאמר והיה במות השופט (למעלה ב').

ולא עבדוהו –
אפילו בשותפות.

(ח) מ"ש בשנה ההיא באורו קשה:
[י, ח]
וירעצו וירצצו כו' בשנה ההיא -
רצה לומר:
א) שתיכף נענשו,
ב) שתיכף בשנה הראשונה היה קושי השיעבוד, ונמשך י"ח שנה.

(י) הוי"ו של וכי עזבנו מיותרת:
[י, י]
וכי עזבנו -
פי' הם חשבו שהגם שעבדו את הבעלים לא עזבו את ה' כי שמו את הבעל כממוצע בינם ובין ה', ואמרו הגם שחטאנו בכ"ז וכי עזבנו את אלהינו ונעבד את הבעלים?! בתמיהה, הלא חשבנו את הבעל כסרסור בינינו ובין ה'.

(יא) הלא מן בני עמון ופלשתים לא הצילם עדיין:
[י, יא]
ויאמר ה' -
הודיעם ע"י נביא שלא יאמרו שלא חטאו, אמר להם הלא ממצרים ומן האמורי רצה לומר כמו שהצלתיכם בימי קדם ממצרים ומן האמורי, הלא כן מן בני עמון ומן פלשתים הלוחצים אתכם עתה יכול אני להושיעכם, (ולכן אמר מן בני עמון בלא וא"ו החיבור, שרצה לומר כמו ממצרים כן מן בני עמון).

[י, יב]
וצידונים -
רצה לומר ובל תאמרו כי חשבתם שרק בימי קדם עשיתי נפלאות לא בדורות אלה, הלא צידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, וזה היה בדורות אחרונים ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם.

[י, יג]
ומה שאמרתם וכי עזבנו את ה', התשובה לזה ואתם עזבתם אותי באמת ותעבדו אלהים אחרים, לא כדבריכם, לכן לא אוסיף להושיע אתכם.

[י, יד]
לכו וזעקו אל האלהים -
אחר אשר בחרתם בם הלא ראוי שהמה יושיעו לכם בעת צרתכם לא אנכי.

(טו-יז) מ"ש עשה לנו כטוב בעיניך והלא לא חפץ להושיעם, ומ"ש ותקצר נפשו נלאו בו המפרשים, מ"ש שבני עמון חנו בגלעד סותר למ"ש למעלה שעברו את הירדן, וגם יקשה שבסי' יא פכ"ט אמר שיפתח עבר את הירדן ומשמע שבני עמון שבו לביתם ונלחם עמהם בעריהם:
[י, טו]
ויאמרו חטאנו -
התוודו חטאם, רק אמרו למה תעניש אותנו בידי אדם, עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך, כענין נפלה נא ביד ה' וביד אדם אל אפולה, ועל זה אמר אך הצילנו מידי אדם.

[י, טז]
ותקצר נפשו בעמל ישראל -
ע"י תשובתם, נפשו ורצונו קצר את עמל ישראל בל יארך עוד, ובל יוסיף האויב לעבור את הירדן ולהאריך ולהוסיף את עמלם.

ובמו"נ ח"א פמ"ח פירש:

רצה לומר רצון האל לא יכול לסבול ולראות עוד את עמל ישראל וצרתם.

[י, יז]
ויצעקו -
זה היה מאת ה' שבני עמון שכבר עברו את הירדן להלחם ביהודה ובנימין (כנ"ל ט') שבו לחזרה ויחנו בגלעד, שם לחצום זה י"ח שנה, ובזה קצר עמלם בל יתפשט על כל השבטים. ויאספו ב"י - אבל ב"י כבר התאספו ג"כ בעת עברו את הירדן, וגלעד שעבד אליו גם הוא בקש לו ראש.