(א-ד) למה סבב ה' ששמשון נזיר אלהים יקח אשה מבנות פלשתים וכי לא היה אפשר שימציא עילה אחרת שיתגרה שמשון בפלשתים מבלי שיחלל קדושתו:
[יד, א]
וירא אשה בתמנתה -
יודיע בהצעת הסיפור כי היה נסבה מאת ה', כי רק ראה אותה בעיניו ולא דבר עמה והיה לו לחשוב פן לא תיטב בעיניו עת ידבר עמה, או פן לא תרצה היא או אביה, או פן לא תרצה להתגייר. ובכ"ז -

[יד, ב]
ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי -
רצה לומר לא דברתי עמה רק ראיתי אותה, ועתה קחו אותה לי רצה לומר השתדלו שתתרצה לזה.

[יד, ג]
ויאמר לו אביו ואמו -
השיבו לו:
א) האין בבנות אחיך ועכ"פ האין בעמך אשה,
ב) כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים שהם צוררים לנו,
ג) הערלים, ויאמר כו' אותה קח לי לא זולתה, ובודאי רצה שתתגייר אחר שרצה שיקחו אותה לו לאשה שהיא קיחה בדרך נשואין.

[יד, ד]
ואביו ואמו -
שרצו למנעו מזה לא ידעו כי מה' היא כי תואנה הוא מבקש שינקם אח"כ בפלשתים, ומה שלא סבב ה' סבה אחרת לזה משיב כי פלשתים מושלים בישראל ואם היה מתגרה עמהם אז היו שופכים חמתם על ישראל, לכן סבב שיחשבו שהשנאה של שמשון היא בעבור אשתו, לא בעבור שחרה לו על ממשלתם על ישראל אחיו.

(ה-ו) הלא הלך עם אביו ואמו ביחד ואיך פגע בו הכפיר בהיותו לבדו עד שאביו ואמו לא ידעו מזה:
[יד, ה]
ויבואו עד כרמי תמנתה -
כפי הנראה היו אז ימי בכורי ענבים, ובבואם במשעול הכרמים עקם שמשון את הדרך כענין סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב ובהיותו יחיד והנה כפיר אריות שואג לקראתו.

וכמו שאמר חז"ל:

גמירי אריה אבי תרי לא נפיל רק שהיה יחידי.

[יד, ו]
ותצלח עליו רוח ה' -
והיה בזה גבורה כפולה:
א) ששסעהו בקל כשסע הגדי ששם גדי מורה הצעיר בבהמות הבייתיות.

כמו שאמר רש"י:

על לא תבשל גדי שכל היונק הרך קרוי גדי.

ב) שעשה זה בידיו ומאומה אין בידו, ושמשון הבין שהקרה ה' זאת לקראתו למען יכיר כחו וידע שהוא מוכן להצליח נגד אויבי ה', כמו שאמר דוד: גם את הארי גם הדוב הכה עבדך וכו', ולכן לא הגיד לאביו ולאמו.

[יד, ז]
וירד וידבר לאשה -
עתה דבר עמה לראות אם תישר בעיניו גם מצד שכלה ומדותיה והודעת אהבתה אליו, ותישר בעיניו גם מצד זה.

[יד, ח]
ויסר לראות את מפלת האריה -
בפעם הזה לא היו שם ענבים בכרם ולא הוצרך לעקם הדרך רק סר מן הדרך לראות את מפלת האריה, כי הרואה מקום שנעשה לו שם נס צריך לברך וסר לשם להודות לה' חסדו.

[יד, ט]
וירדהו אל כפיו -
בעבור שהלך לקחת אשה מפלשתים נכשל לאכול דבש טמא.

וכמו שאמר חז"ל:

הוא נתאוה לדבר טמא וכו'.

[יד, י]
וירד אביהו אל האשה -
וכן היה המנהג שם שאבי החתן הודיע לה שתכין א"ע והחתן היה עושה משתה שבעת ימים בביתו בעודו בחור על הוצאותיו, וזה שאמר ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים רצה לומר כן היה שם המנהג לבחורים, חוץ משבעת ימי המשתה שתעשה הכלה אחרי הנשואין.

(יב) אחר שביום השביעי אמרו לאשת שמשון פתי את אישך, הלא אז כלו שבעת ימי המשתה ואיך אמר שבכתה שבעת הימים, החידה בעצמה א"א שיגידה אדם, כי מי ינבא שקננו דבורים בגוית אריה מת, ואין זה ענין שיוכלו להגיד, ולמה כפל אם תגידו ומצאתם:
[יד, יב]
ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה -
העקר כדברי האפודי:

שהיה להם זמן עד סוף שבעת ימי המשתה שאחרי הנשואין, בענין שבז' ימי המשתה הראשונים היו חוקרים ודורשים, ובז' האחרונים שהם הנקראים ימי המשתה סתם היה הזמן להגיד.

והנה חידה זו הוא דבר שמן הנמנע כלל שיגיד האדם, כי הכי נביאים המה שידעו שהוא הרג כפיר אריות, וששמה קננו עדת דבורים והולידו דבש, רק גלה להם מקום ידיעת החידה במה שאמר ומצאתם, פי' בקשו בעיר ובסביבותיה שם תמצאו עז שיצא ממנו מתוק כי אחרי החפוש תמצאו גוית האריה והדבש, ובכ"ז לעומת זה היה הערבון בערך בלתי שוה,
א) שהיו שלשים אנשים לכל אחד שכל ובינה בפ"ע,
ב) שבצד שלא יגידו לא יתחייב כ"א רק בגד א' ובצד שיגידו יתחייב הוא לבדו בשלשים חליפות, שזה דייק במ"ש ונתתם אתם רצה לומר אתם ביחד.
ג) שהיה להם זמן י"ד ימים.

[יד, יד]
ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים -
רצה לומר בשלשת ימים הראשונים משבעת ימי המשתה הראשונים עיינו בה ודרשו וחקרו וכאשר לא מצאו פתרונה הסכימו שהוא דבר נעלם והתיאשו מחקור עליה עוד, רק עדן לא באו אל אשת שמשון שתפתה אותו להגיד כי עדיין לא היתה אשת שמשון עד יום השביעי, ולא תוכל לשאול ממנו שיגלה לה סודותיו.

[יד, טו]
ויהי ביום השביעי -
רצה לומר מן היום שהגיד להם החידה, שזה היה סוף ימי משתה הבחורים והוא יום הנשואין והתחלת ימי המשתה האחרונים, שאז היתה אשת שמשון ותוכל לדרוש על סודותיו, וזה שאמר: ויאמרו לאשת שמשון, הנה לא שאלו ממנה שהיא תגלה להם החידה שהלא תשיב להם וכי אגרום שיתן אישי לכם שלשים חליפות בגדים, רק בקשו שתפתהו שהוא יגיד להם את החידה, וזה שאמר ויגד לנו את החידה שבזה יבוטל הערבון שעשו, אחר שגלה להם הפתרון קודם הזמן.

[יד, טז]
ותבך -
אולם אחרי שהיה סבה מאת ה' לשלוח משטמה בין שמשון ובין פלשתים לא עשה כן רק בכתה עליו שיגיד לה את החידה, והנה אמרה רק שנאתני ולא אהבתני, כי יקרה שאחרי האהבה ישוב וישנאה כאהבת אמנון לתמר, אבל אתה לא אהבתני כלל, כי החידה חדתה וזה היה קודם הנשואין ולי לא הגדתה, והוא השיב שאין זה משום שנאה כי גם לאביו ולאמו לא הגיד.

[יד, יז]
ויהיה ביום השביעי -
שהיה יום האחרון חשב שיום אחד ישאר הדבר אצלה בסוד, וכבר מלא רצונה במה שתדע היא בעוד שהוא דבר סתר לפני כל, אבל היא הגידה להם יען שהם בני עמה והיה דעתה קרובה אליהם יותר מאל בעלה שאינו מעמה.

[יד, יח]
מה מתוק מדבש -
הנה בחידה זו היו בה שני חלקים:
א) מהאכל יצא מאכל, וזה יופתר בקל שכיון על דבורים ודבש, כי בכל בעלי חיים יתהפך אצלם המזון לעצם הניזון והפסולת יצא לחוץ, לבד הדבורה וכל אשר ממינה ימוצו פרחי העשבים, ויוציאו מאכל מגופם, עד שהאוכל הזה לא יוציא הפסולת רק המאכל, לבד.

החלק השני מהחידה שהוא מעז יצא מתוק, שלא היה אפשר שידעוה רק אם מצאו את הארי, וזה א"א, שא"כ היה שומע שמצאו ארי ודבש שדבר כזה יגידו ויספרו לדבר חידוש, ובזה ידע שאשתו גלתה להם, ויאמר אתם לא מצאתם חידתי, רצה לומר הגם שהגדתם חידתי, לא מצאתם אותה, רצה לומר לא מצאתם את הארי, רק אשתי היא עגלה בלתי מלומדה לחרוש, בה חרשתם, ולא החרישה רק הגידה.

[יד, יט]
ויתן החליפות כו', ויחר אפו -
תחלה חשב שבעת שתראה שמבקשים מאתו החליפות תריב ריבו ותגלה שהיא גלתה להם הפתרון וכאשר ראה ששתקה חשדה שזנתה עמהם, וכמו שהיה באמת.

[יד, כ]
שהיתה למרעהו כי היה לה ברית עמו וזה שאמר אשר רעה לו שהיה ריעו כי אהבה אותו מקדם. והנה הבטיח גם סדינים ולא נתן רק חליפות, כי היה לו טענה ולא נתן רק החצי כדין ממון המוטל בספק (רי"א).