[ג, א]
ואלה הגוים -
עתה חושב בפרטות הגוים שהניח ה' לנסות את ישראל אשר לא ידעו מלחמות כנען ולא ראו אותם בעיניהם.

[ג, ב]
רק -
רצה לומר ותכלית הנסיון היה שני ענינים:
א) רק למען ידעו הדורות הבאים אשר הם יהיו מוכרחים ללמוד מלחמה ותכסיסי קרב, אשר הדורות אשר היו לפנים לא ידעו מזה, כי הכנענים גורשו מפניהם ע"י ה' בנס, ובזה יכירו כח הנס ומה שגרמו במעשיהם אשר לא טובים, כמו שאמר אלהים באזנינו שמענו וכו' פועל פעלת בימיהם וכו', כי לא בחרבם ירשו ארץ וכו', ומלת רק רצה לומר על תכלית זה הניחם. ולכן הניח.

[ג, ג]
חמשת סרני פלשתים וכו' -
שמהם כבשו בני יהודה עזה ועקרון ואשקלון אחר מות יהושע ומהם שלא כבשו והיו צריכים ללחום עמהם.

[ג, ד]
ויהיו -
והתכלית השני היה לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה' לבל יתחתנו עמהם, ובל יעבדו את אלהיהם.

[ג, ה]
ובני ישראל -
לא עמדו בשני הנסיונות האלה, עם הא' שילמדו מלחמה לא לחמו עמהם רק ישבו בקרבם וכרתו עמהם ברית, ועם הב' בל יתחתנו.

[ג, ו]
ויקחו את בנותיהם וכו' וגם עבדו את אלהיהם -
(ודברי קרובים בזה לדברי מהרי"א בכל המאמר):

[ג, ז]
ויעשו -
הנה עד הנה הציע הקדמה כוללת לכל ספורי הספר מה שנעשה מן אחרי מות יהושע עד כל ימי השופטים, ועתה שב לספר הפרטים, ענין כל שופט ושופט והנעשה בימיו, יאמר כי בני ישראל החלו לעשות הרע בעיני ה', עד ששכחוהו ועד שעבדו את הבעלים. ועי"כ –

[ג, ח]
ויחר אף ה' כו' וימכרם ביד כושן -
(כמו שאמר למעלה ב' מן פסוק יא עד טז). ואח"כ –

[ג, ט]
ויזעקו כו' ויקם ה' מושיע -
כמו שאמר שם מן פסוק יז והלאה.

[ג, י]
ותהי עליו רוח ה' -
א) רוח משפט וגבורה לשפוט את ישראל ולהשיבם אל דרכי ה',
ב) וע"י ששבו אל משפטי ה' אמת יצא למלחמה וה' עזרו, ולא לבד עתה, רק ותעז ידו בהחלט. עד –

[ג, יא]
ששקטה הארץ ארבעים שנה וזה במדרגה שאמר למעלה (ב' יח) והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט. וימת וכו'.

[ג, יב]
ויוסיפו לעשות הרע -
וכמש"ש והיה במות השופט ישובו והשחיתו, ויחזק ה' את עגלון כו' על כי עשו את הרע רצה לומר שעגלון היה חלוש מצד עצמו, ובדרך הטבע היו הם מתגברים עליו רק ע"י שעשו הרע חזקו ה' עד שנצח אותם ע"י השגחת ה', וכמו שאמר שם טו בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. וגם ע"י שעשו הרע נתחזק כי בזה הסית את שכניהם להתעולל בם, באמרו אלהים עזבם ולא יצא עוד בצבאותם כי מרו בו. ושעל ידי זה –

[ג, יג]
ויאסוף אליו את בני עמון וכו' -
ותחלה הכה אותם במלחמה, ואח"כ לקח מאתם עיר התמרים, שיריחו היה אסור לבנותה ובנו עיר אצלה ולא רצו לקראה בשם יריחו שזה גם כן אסור וקראוהו בשם עיר התמרים ע"ש התמרים שגדלו בה, וחיאל בית האלי נענש על שבנה את יריחו במקומה הראשון וקראה בשם יריחו.

[ג, יד]
ואח"כ ויעבדו והיו לו למס.

[ג, טו]
ויזעקו וכו' ויקם להם מושיע -
כמו שאמר בהקדמה (למעלה ב' יז) והנה עתניאל שפטם גם בעניני הדת לכן כתוב ומושיע לב"י ויושיעם, ואהוד רק הצילם מצר לכן כתוב להם מושיע, כי לא צלחה עליו רוח ה' כעל עתניאל רק ע"י שהיה אטר יד וכו' רצה לומר:
א) ע"י שהיה אטר היה יכול להסתיר החרב בצד ימין ולא הרגישו בו כי אין דרך לאחוז החרב בצד ימין,
ב) מצד ששלחו בידו מנחה מצא מקום לבא אל המלך, ומפרש ע"י שהיה אטר.

[ג, טז]
עשה לו חרב משני פיות שתדקור היטב וגמד ארכה בל תתראה.

ויחגר כו' על ירך ימינו -
כי שמש בשמאלו, וע"י ששלחו בידו מנחה.

[ג, יז]
ויקרב וכו' -
ומ"ש ועגלון איש בריא הוא הוצעה לפסוק כב, (שהיה איש שמן, כמו עשרה בקר בריאים):

[ג, יח]
וישלח -
הלך ללוותם, ועשה זה,
א) בל יהיו גם הם בסכנה,
ב) בל ירגישו בו אחר שהלך וחזר כאילו שכח דבר.

[ג, יט]
ויצאו -
עגלון היה בפרוזדור, ומשם יצאו האנשים, ויען שאין דרך שיתקרב איש אל המלך נכנס עגלון להחדר הפנימי, וזה שאמר –

[ג, כ-כא]
והוא ישב וכו' לבדו -
רצה לומר מובדל בפני עצמו, ואהוד בא והתקרב אליו ואמר: דבר אלהים לי אליך ויקם, ובעודו טרוד בקימה וישלח אהוד וכו'.

[ג, כב]
כי לא שלף בל יטנפו בגדיו -
ויצא הפרשדונה וע"י הסרחון טעו עבדיו שמסיך את רגליו,

(ויש מפרשים:

הפרשדונה - שיצא למקום שעומדים הפרשים.

אבל ממ"ש ויצא אהוד המסדרונה מבואר שויצא הראשונה אינו על אהוד וכן ת"י, והמלה מורכבת פרש שדונה.

[ג, כג]
ונעל דלתות החדר הפנימי וע"י שלא היה איש בחיצון, חשבו שהמלך נעל הדלת (ופירוש ונעל במנעול, והמסדרונה - היינו אכסדרה שלפני הבית):

[ג, כד]
ועבדיו באו אל הפרוזדור -
אך מסיך כמו מסך בציר"י, סוכך רגליו.

וכן הוא במשנה:
כל המסיך רגליו טעון טבילה.

[ג, כה]
ויחילו עד בוש -
יש הבדל בין מתמהמה, בושש, אחר, התמהמה הוא הפך החש, שהוא בלתי ממהר וזריז רק מתעכב, והבושש הוא אם מתעכב יותר מן הראוי, והמאחר הוא המאחר זמן קבוע ובוש מנחי העי"ן משתתף עם בושש מן הכפולים, והנה תחלה המתינו עד התמהמהם, כי חשבו שמסיך את רגליו ודרך להתמהמה ולהתעכב, אבל אח"כ שהחלו עד בושש יותר משיעור הראוי ואז פתחו במפתח. אבל –

[ג, כו]
ואהוד נמלט כבר עד התמהמהם –
שהוא שיעור שיתמהמהו כשיעור הראוי ולא חשב שיתבוששו יותר משיעור הראוי, ומהר להימלט בעוד שיתמהמהו כשיעור הראוי.

[ג, כח]
ולא נתנו איש לעבר -
שמואב היה ביריחו עיר התמרים בעבר הירדן מזה.

[ג, ל]
ותכנע מואב ביום ההוא -
לא היתה התשועה כל ימיו רק ביום ההוא לבד (כמו שאמר דבורה בשירתה בימי שמגר חדלו ארחות) רק היה תשועה מועטת שלא יהיו עוד עבדים.

[ג, לא]
ואחריו היה שמגר כו' ויושע גם הוא -
וכ"ז תשועה מועטת, באופן שבעת ההיא היה כצד הראשון שאמר בהקדמת הספר (ב' יז) וגם אל שופטיהם לא שמעו שלכן לא כתיב בו וישפוט את ישראל (כנ"ל טו).