פסוק ב
וימת. בתוך שנת העשרים ושלש, ועלה השנה לו וליאיר ששפט אחריו, כן כתוב ב'סדר עולם' (פרק יב):

פסוק ד
רכבים וגו'. והוא דבר חשיבות
חות יאיר. על כי נאמר בתורה (במדבר לב מא) שיאיר בן מנשה קרא לעריו חות יאיר, ולפי שהיה שמו כשמו, וערי בניו היו מרובות, קראם גם כן חות יאיר:

פסוק ו
ויעזבו. רצה לומר, עזבו את ה' מכל וכל, ולא עבדוהו אפילו בשתוף עם כל אלו עבודות זרות:

פסוק ח
בשנה ההיא וגו'. רצה לומר, מיד בשנה שמת יאיר התחילו לרעוץ ולרוצץ את ישראל, ושמנה עשרה שנה התמיד הדבר, ורצה לומר, לא היה בהדרגה, כי אם בפעם אחת, ולא כדרך שאר המשעבדים
את כל וגו'. יפרש מה שנאמר בתחלת המקרא, בני ישראל, הם כל בני ישראל אשר בעבר הירדן:

פסוק י
וכי עזבנו וגו' ונעבד וגו'. וי"ו הראשון מוסיף על הוי"ו השני, והשני על הראשון, ורצה לומר, עשינו חטא כפול, את ה' עזבנו, ואת הבעלים עבדנו:

פסוק יא
ויאמר ה'. על ידי נביא בא להם דבר ה'
ממצרים. רצה לומר, מקושי שעבוד מצרים:

פסוק יב
לחצו אתכם. אשר לחצו אתכם, ומוסב גם על הנזכרים במקרא שלפניו
ותצעקו. והנה צעקתם אלי והושעתי לכם:

פסוק יד
המה יושיעו. אמר בדרך לעג והתול:

פסוק טו
ככל הטוב בעיניך. המשפט הישר בעיניך, רק נפלה נא ביד ה', וביד אדם בל נפול:

פסוק טז
ותקצר נפשו. רצה לומר, קצרה רצונו של מקום בדבר עמל ישראל, כי מתחלה היה רצון המקום להרבות עמלם בעבור חטאם הרב, ועתה בשובם לה', קצרה רצונו מלהרבות עמל, רצה לומר, נחם ה' על הרעה:

פסוק יח
מי האיש. רצה לומר, דעו מי האיש, יהיה מי שיהיה, אשר יחל וגו' יהיה לראש: