פסוק א
ויולד גלעד. רצה לומר, עם שאמו היתה זונה, מכל מקום היה הדבר ברור שגלעד הוליד את יפתח, ולא אחר הולידו:

פסוק ב
ותלד. אחרי זה ילדה לו אשתו הנשואה אליו
ויגרשו. בחזקה ובאלמות
בן אשה אחרת. חסו על כבוד אביהם, ולא זכרו שם זונה:

פסוק ג
ויתלקטו. ממקומות מחולפות
ויצאו עמו. בכל אשר יצא הוא:

פסוק ד
ויהי מימים וילחמו וגו'. רצה לומר, מה שלחמו בני עמון עם ישראל, היה מסוף ימים רבים אחר שנתגרש יפתח:

פסוק ה
לקחת. להשיבו אל גלעד:

פסוק ז
ותגרשוני. עזרתם לאחי לגרש אותי
ומדוע וגו'. רצה לומר, ואם תאמרו שבאמת נחמתם על הרעה, אם כן למה איחרתם עד כה, ומדוע באתם עתה כאשר צר לכם ולא מקודם, ונראה מזה שעדיין האיבה במקומה עומדת, ומפני הדחק באתם:

פסוק ח
לכן. רצה לומר, לבל תחשוב כזאת, שבאנו עתה אליך בעצמנו להראות הכנעה גדולה וחיבה יתירה, כי אם היה מפני הדחק, היה די לשלוח אחריך
והלכת. וכאשר תלך עמנו
לכל ישבי גלעד. רצה לומר, לא לנו הבאים לבד, כי אם לכולם:

פסוק ט
אם משיבים. רצה לומר, אם יוגמר הדבר ואלך למלחמה ונתן ה' וגו', אז אנכי, מעצמי אהיה לכם לראש מצד הדין. ורצה לומר, עדיין אין זה הכנעה וחיבה במה שתאמרו להמשיל אותי אחר המלחמה, כי בודאי אם אהיה מנוצח, לא תאבו עוד להמשיל אותי, ואם אנצח אני, הנה מן הדין ראוי לי הממשלה, וכאלו אמר לא כן הוא, כי אם מיד קודם המלחמה תמשילו אותי:

פסוק י
ה' יהיה שמע. ויהיה הוא לעד
כדברך. להמשיל אותך מיד:

פסוק יא
וישימו וגו'. מיד עשאוהו לראש טרם צאתם למלחמה
את כל דבריו. דברי תפלתו ותחנוניו
לפני ה'. כי שם נקבצו רבים מישראל והשכינה שורה על רוב צבור (סנהדרין לט א). (ועל שבמצפה נצח יהושע כל המלכים הנאספים עליו (יהושע יא ד), לזה קבעוה למקום קבוץ. כן נקבצו שמה בפילגש בגבעה (לקמן כ א), וכן בימי שמואל כשהמליך את שאול (שמואל א י יז):

פסוק יב
מה לי ולך. רצה לומר, מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה לי עליך ומה לך עלי, ולפי שמנוהו לראש, תלה הדבר בעצמו:

פסוק יג
בשלום. מבלי מריבה ומלחמה:

פסוק טו
את ארץ מואב וגו'. רצה לומר, אם המחוז ההיא היתה מאז של מואב ועמון, הנה בעת שלקחה ישראל לא היתה עוד ארצם, וכאשר יפרש במקראות שלאחריו:

פסוק יז
אעברה נא. לבוא אל ארץ כנען:

פסוק יח
ממזרח שמש. במזרחה של מואב
כי ארנון וגו'. ארנון הוא התחלת גבול מואב, והמה חנו בהעבר מזה:

פסוק יט
עד מקומי. ארץ כנען, מקום אשר נתן לי ה':

פסוק כ
ולא האמין. כי חשב לרמותו באו, ויכבשו ארצו:

פסוק כב
מארנון וגו'. אם כן, המחוז ההיא לקחו מסיחון, אשר כבש הוא מאז ממואב ומעמון:

פסוק כג
מפני עמו ישראל. לשירשו הם, ולא שיוחזר לך, וזה שאמר ואתה תירשנו, בתמיה:

פסוק כד
אשר יורישך כמוש. בדרך לעג אמר:

פסוק כה
הרוב רב. וכי עשה הוא מריבה עם ישראל בעבור המחוז ההיא, עם כי יש בה גם משל מואב:

פסוק כו
בשבת ישראל. רצה לומר, בהיות ישראל יושבין בחשבון וגו'
שלש מאות שנה. (רצה לומר, קרוב לשלש מאות שנה, ועיין בחשבון שנות הדורות ("סדר עולם" פרק יב) )
ומדוע לא הצלתם. מיד ישראל
בעת ההיא. במשך הזמן הזה:

פסוק כז
לא חטאתי לך. לחרחר ריב עמדי להתנקם בי, כי לא עשיתי לך מאומה רע
ישפט ה' השפט. רצה לומר, ה' שהוא שופט כל הארץ, ישפוט היום בין וגו', וסרס המקרא:

פסוק כט
רוח ה'. רוח גבורה מה' ואומץ הלב
עבר בני עמון. להלחם בהם בארצם:

פסוק לא
והיה לה'. רצה לומר, אם יהיה דבר שאין ראוי להעלות לעולה, יהיה קדש לה', שיתמיד בקדושה ולא ישתמש לחולין
והעליתיהו. אז אקריבו עולה, אם יהיה דבר הראוי לעולה:

פסוק לג
ועד באך. עד המקום אשר תבוא בה אל מנית, וכאלו ידבר מול האדם היודע המקום
עשרים עיר. במרחק המקום ההוא היו עשרים עיר, והכה כולם:

פסוק לד
אין לו ממנו. יתכן שאשת יפתח היו לה בנים מבעלה הראשון, ויפתח גדלם ולבנים יחשבו לו, ולזה אמר אין לו ממנו רצה לומר, מעצמו, מפרי בטנו, לא היה לו בן וגו':

פסוק לה
ואת היית בעכרי. רצה לומר, מהראוי לחשוב אותך בין שאר העוכרים אותי, כי לא נופלת את מהם
פציתי פי. להקדיש לה' היוצא לקראתי:

פסוק לו
אחרי וגו'. רצה לומר, הואיל ונתקיים התנאי שאמרת (פסוק ל) אם נתון תתן וגו', אם כן, חל הנדר:

פסוק לז
יעשה לי הדבר הזה. והוא שירף ידו ממנה שני חדשים, לבל עשות עמה מה שנדר, עד כלותם
וירדתי. כי מקום יפתח היה בהר הגבוה שבהרים אשר סביב, ולזה אמרה וירדתי על ההרים, ולפי שהנדר היה להפרישה מבני אדם, ושתתבודד בעבודת ה' וכאשר עשה לה, לזה שאלה שעוד שני חדשים תלך לנפשה להשביע עינה, עד לא תתבודד
ואבכה על בתולי. רצה לומר, על שלא תנשא לאיש ותשאר בתולה (כי הבכיה מועלת להפיג הצער)
אנכי ורעותי. אלך אני ורעותי עמי:

פסוק לח
וישלח אותה. נתן לה רשות ללכת לנפשה:

פסוק לט
ויעש לה וגו'. הפרישה מבני אדם לשבת בדודה עוסקת בעבודת ה', ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (תענית ד א) שנדר להקריב עולה את כל היוצא וגו', וכן עשה נדרו
והיא לא ידעה איש. רצה לומר, כאשר נדר, כן עשה, והיתה פרושה מאיש
ותהי חק בישראל. הוא מה שיאמר במקרא שלאחריו:

פסוק מ
מימים ימימה. בכל שנה ושנה כל ימי חייה
לתנות. לדבר על לבה, להפיג צערה ולשמחה.
ארבעת ימים בשנה. בכל שנה נתעכבו אצלה ארבעה ימים: