פסוק א
איש אפרים. קרא כל השבט בלשון יחיד
צפונה. אל מקום יפתח
נשרף עליך. רצה לומר, בשעה שאתה בו, ואז תשרף גם אתה:

פסוק ב
איש ריב. פעמים רבות הייתי אני ועמי בעלי מריבה עם בני עמון, ומאז צעקתי אליכם להושיע לי, ולא שמעתם אלי (ויתכן שהיה זה עודו יושב בארץ טוב):

פסוק ג
ואראה. וכאשר ראיתי כי אינך מושיע לי בשום פעם, ואמרתי, מה לי לזעוק עוד.
ואשימה נפשי בכפי. רצה לומר, כמו המחזיק דבר מה בכפו, הנה, בקל יפול כאשר יפתח, כמו כן סכנתי את נפשי ואעברה במלחמה, עם כי היה נוח הדבר שאפול בידם, כי במתי מעט ירדתי במלחמה
ויתנם ה' בידי. רצה לומר, הואיל וה' נתנם בידי, למה אם כן תלחמו בי היום, כי אם הייתי מנוצח, היה הדין עמכם בצד מה, כי אז יכלתם לומר, אילו קראת לנו בזה הפעם אחר שהעמידוך ראש בגלעד, היינו הולכים גם אנו ברוב עם והיינו מנצחים, אבל עתה, על מה זה תתרעמו:

פסוק ד
כי אמרו וגו'. רצה לומר, מה שהגלעדים הרבו להכות בבני אפרים בשטף אף, היה על כי בני אפרים בזו אותם ואמרו להם פליטי אפרים וגו', רצה לומר, כערך הפחותים שבבני אפרים, כן אתם בני גלעד נחשבים בתוך בני אפרים ובתוך בני מנשה, ואפילו המכובדים שבכם נחשבים בעיני כל בני יוסף כהפחותים שבבני אפרים:

פסוק ה
מעברות. רצה לומר העמידו שומרים במקום מעבר הירדן, אשר יעברו בו בני אפרים
כי יאמרו. כאשר אמרו אעבור הירדן
פליטי אפרים. בני אפרים הנשארים מן החרב, או רצה לומר, הפחותים, כי החשובים היו ידועים וניכרים, ולא היו צריכים לשאול אם הוא אפרתי
האפרתי אתה. אם מבני אפרים אתה.
ויאמר לא. וכאשר אמר לא:

פסוק ו
אמר נא. רצה לומר, אז היו מבחינים לדעת אם הוא אפרתי או לא, ואמרו לו, אמור אעבור שבולת המים
ויאמר סבלת. וכאשר אמר סבולת, כדרך האפרתים שאומרים במקום השי"ן סמ"ך.
ולא יכין. ולא היה יכול לכוון לדבר כהוגן וכראוי, אז אחזו אותו וישחטוהו:

פסוק ז
בערי גלעד. באחד מערי גלעד, או שחלקו עצמותיו וקברו בכל עיר ועיר, לזכרון שהציל את כולם מיד בני עמון:

פסוק ח
אבצן. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא צא א) שהוא בועז:

פסוק ט
שלח החוצה. רצה לומר, השיאן לאנשים
הביא לבניו. להנשא להם (וספר מגודל הצלחתו שהשיא בחייו כל בניו, עם כי רבו):

פסוק יד
רכבים וגו'. ודבר חשיבות הוא זה: