פסוק א
ארבעים שנה. המה התחילו קודם שעמד שמשון, ונכללו בימיו ובתחילת ימי עלי הכהן:

פסוק ב
ואשתו עקרה. ולתוספת ביאור אמר, ולא ילדה:

פסוק ג
והרית. תהיה הרה:

פסוק ד
ועתה. מעתה שמרי עצמך ואל תשתי וגו'
כל טמא. כי אם חולין בטהרה, ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (סוטה ט ב) טמא, רצה לומר, דברים האסורים לנזיר:

פסוק ה
כי הנך הרה. רצה לומר, בעבור זה תהיה נשמרת מאלה הדברים, כי הנך תהיה הרה ותלדי בן, ותער לא יעלה על ראשו להסיר שערו, כי מעת צאתו מן הבטן יהיה נזיר לשם ה', ולזאת גם בעת ההריון תהיה נשמרת מהדברים האסורים לנזיר
והוא יחל להושיע. רצה לומר, תשועתו תהיה התחלה ובלא גמר. וכן היה, כי עם שפעמים הרבה הכה בפלשתים, מכל מקום מיד השיב ימינו אחור ולא נלחם עוד בכדי לנצחם, מה שאין כן שאר השופטים, כאשר התחילו להכות בהע"ג לא השיבו ידם, עד אשר עשו כאשר תמצא ידם:

פסוק ו
איש האלהים. חשבה שנביא היה
נורא מאד. צורת פניו הוא נורא ומאויים, כמראה המלאך
אי מזה. מאי זה מקום הוא, כי את שמו לא הגיד לי כאשר שאלתיו, ולזה לא שאלתי למקומו, הואיל ואינו מגיד:

פסוק ח
אשר שלחת. להנבאות לאשתי
מה נעשה. כי אולי מהצורך לעשות עמו דבר נוסף על שאר נזירות על היותו מן הבטן
היולד. אשר יולד:

פסוק ט
בקול מנוח. רצה לומר, למלאות שאלתו, עם שלא הוצרך, שהרי לא הוסיף דבר:

פסוק י
ביום. רצה לומר, ביום הידוע, אשר אמרתי לך מאז:

פסוק יא
אחרי אשתו. כי היא לבדה ידעה המקום אשר נראה בו
האתה. בה"א השאלה:

פסוק יב
עתה יבא דבריך. רצה לומר, עד הנה הייתי כמסתפק אם יתקיימו דבריך, אבל עתה הואיל ובאת שנית על ידי תפלתי, נראה אם כן שדבר ה' הוא, ובודאי יבוא דבריך, לזאת אשאלך והודיעני, מה יהיה משפט הנער, איך להתנהג עמו, ומה המעשה אשר אעשה לו:

פסוק יג
מכל אשר אמרתי וגו'. רצה לומר, אין משפט הנער להוסיף עליו על שאר נזירות, רק ההוספה היא אשר גם האשה, אמו, תשמר מכל אשר אמרתי:

פסוק יד
מכל וגו'. רצה לומר, וזהו שאמרתי מכל וגו'
כל אשר. אין לעשות עוד, רק תשמור כל אשר צויתיה:

פסוק טז
אם תעצרני. אף אם תעצרני לא אוכל, ורצה לומר, אם כוונתך לעצרני לעשות גדי העזים למאכלי, הנה לא אוכל; ואם כונתך לעצרני עד שתעשה עולה, הלא לה' תעלנה', ומה לעצור אותי
כי לא ידע. כי אם ידע, בודאי לא היה דעתו להאכיל למלאך, ולא היה אם כן מהצורך לומר לו, לא אוכל בלחמך:

פסוק יז
כי יבא דברך. כאשר יתקיימו דבריך נעשה לך כבוד, לזה הודיענו מה שמך, לדעת את מי נכבד, כי פן לא נכירך אז:

פסוק יח
למה זה וגו'. רצה לומר, אין רצוני בכבוד, ואם כן למה זה תשאל
והוא פלאי. ועוד, שהוא מכוסה ונעלם, ואין לגלותו:

פסוק יט
לה'. להיות עולה לה'
ומפלא לעשות. המלאך עשה פלאים להוציא האש מן הצור
רואים. מסתכלים במעשיו:

פסוק כ
השמימה. למעלה, לצד השמים
רואים. כשעלה בהלהב:

פסוק כא
ולא יסף עוד. משעלה בהלהב, לא היה עוד נראה להם
אז. כשראה כל זאת, הבין מנוח שמלאך היה:

פסוק כב
אלהים. מלאך אלהים:

פסוק כג
לא לקח. לא היה מקבלם ברצון לשהאש תאכלם, ולא היה מראה לנו את כל אלה הנפלאות שעשה המלאך להוציא האש
וכעת. רצה לומר, ואם היא כאותו העת שאמרת, רצה לומר, עת מיתה, לא היה אם כן משמיענו הבשורה ההיא, כי איך תתקיים אם נמות מהרה:

פסוק כה
ותחל רוח ה' לפעמו. רוח גבורה מה' התחילה להוליכו במחנה דן, להראות בה גבורות ונפלאות
בין צרעה. מחנה דן היתה עומדת בין צרעה וגו' (והם אלו שהיו בנחלת יהודה):