פסוק ב
לקח לך. נלקח מעמך בגנבה
ואת אלית. קללת את הגנב
וגם אמרת באזני. אמרת הקללה באזני כאלו חשדת אותי ואמרת שהכסף הוא אתי
אני לקחתיו. עתה מודה אני שלקחתיו אני
ברוך בני לה'. רצה לומר, הקללות שקללתי לא יחולו בך, אך ברוך תהיה הואיל והודית:

פסוק ג
הקדש הקדשתי. בהיותו עוד גנוב, הקדשתיו באם ימצא הגנב
מידי לבני. לתנם מידי ליד בני, לעשות מהם דמות ומסכה (ולא היתה עבודה זרה ממש, אבל עשויה היא למחשבות אחרים להוריד עליה כחות עליונות להיות אמצעי, ולפי הטעות אמרה לה')
ועתה. הואיל ונמצא הכסף, משיבה אני אותו לך, ונתנה הכסף לבנה:

פסוק ד
וישב. חזר הבן והשיב הכסף לאמו, כאומר, הואיל ויצאה הגנבה מתחת ידי, לא אשוב עוד לקחתה
ותקח אמו. וכשקבלה שוב את הכסף, נתנה לצורף מאתים בשכר פעולתו, ומתשעה מאות נעשה הדמות ומסכה:

פסוק ה
לו בית אלהים. היה לו בית מוכן לעבודת הדמות, ולזה שמה אמו את הדמות ומסכה בביתו
ויעש אפוד ותרפים. את אלה עשה משלו, מלבד הדמות ומסכה אשר משל אמו
וימלא. מיכה חנך אחד מבניו לכהן לפניו ולעשות עבודת הדמות:

פסוק ו
אין מלך בישראל. ולזה עשה כל איש הישר בעיניו, ולא היה מי שימחה ביד מיכה, וכתב ב'סדר עולם' (פרק יב), שזה היה בימי כושן רשעתים, קודם שעמד עתניאל:

פסוק ז
מבית לחם יהודה. לפי שגם בנחלת זבולון היתה עיר הקרויה גם כן בית לחם, כמו שכתוב ביהושע (יט טו), לזה אמר מבית לחם יהודה; ולתוספת ביאור אמר ממשפחת יהודה, ורצה לומר, העיר בית לחם היתה מנחלת משפחת יהודה
והוא לוי. הנער היה לוי והיה גר בבית לחם:

פסוק ח
באשר ימצא. מקום נאות וכשר להחיות נפשו.
לעשות דרכו. ללכת לדרכו דרך בה:

פסוק ט
לוי אנכי. כאומר, נכון אני ללמוד ולהורות, כמו שכתוב בשבט לוי (דברים לג י), יורו משפטיך ליעקב וגו':

פסוק י
לאב. רצה לומר, למורה ולמלמד
וערך בגדים. רצה לומר, בגדים כסדר הצריך
וילך הלוי. הלך אחר דבר מיכה ועצתו:

פסוק יא
כאחד מבניו. אשר מלא ידיו מאז לכהן:

פסוק יב
וימלא מיכה. מוסב למעלה (פסוק יא), שאמר שהיה לו כאחד מבניו, כי מלא ידיו לכהן:

פסוק יג
עתה ידעתי. כי בעוד היות בני לכהן, היה שלא כדת, כי הכהן ראוי להיות מבני לוי, אבל עתה ייטיב לי ה' כי היה לי הלוי לכהן, והרי הוא הכהן ממש: