פסוק א
אין מלך. כי אם היה מלך, היה הוא לוחם מלחמות העם עם כל עמו ולא שבט לבד
כי לא נפלה לו. להיות בה די צרכו
עד היום ההוא. עד אשר כבש לעצמו מחוץ לגבול ארץ ישראל
בתוך שבטי וגו'. מוסב למעלה, לומר לא נפלה לו די צרכו בהנחלה הנחלקת לו בתוך שבטי ישראל:

פסוק ב
ממשפחתם. אחד מכל משפחה
מקצותם. מהקצינים שבהם, וכאשר שלח משה נשיאי העדה.
מצרעה ומאשתאול. מנחלת יהודה היו (יהושע טו לג), ובני דן ישבו בהם כגרים
את הארץ. היא ליש האמור בענין (להלן פסוק ז)
עד בית מיכה. סמוך לבית מיכה:

פסוק ג
המה עם בית מיכה. כשהמה היו סמוך לבית מיכה, הכירו את קול הנער בדברו עם מי
שם. אל הבית
מי הביאך וגו'. רצה לומר, אצל מי אתה ומה מלאכתך, מה הניתן לך בשכרך:

פסוק ד
כזה וכזה. סיפר להם כל המאורע:

פסוק ה
שאל נא. כי טעו וחשבו שיש בו ממש להוריד על עצמו כחות עליונות ולהגיד עתידות:

פסוק ו
ויאמר להם. אחר ששאל, אמר להם דרככם הוא מול ה' להשגיח בה ולהצליח אתכם:

פסוק ז
יושבת לבטח. רצה לומר, אינם נשמרים ממלחמה, והוא כדרך צידון היושב שוקט ובוטח ואינו נשמר ממלחמה
ואין מכלים. אין בארץ מי שיכלים אפילו בדבור, כי לא הורגלו במלחמה וקטטה
יורש עצר. יורש ארצם עצור מהם, רצה לומר, אין להם יורש ארצם ללחום לאחר זה בעבור הארץ
ורחוקים המה. ונכבש הארץ עד לא יהיה נשמע להם (ואולי היה מדרך צידונים לעמוד בעזרת כל נרדף).
ודבר אין להם. אין להם ברית כרותה עם מי לשיבוא בעזרתם:

פסוק ח
צרעה וגו'. אל צרעה וגו'
מה אתם. רצה לומר, מה אתם משיבים, ומענינו תבין חסרונו:

פסוק ט
ואתם מחשים. רצה לומר, אתם היו מחשים לבל יודע לאיש פן יקדמנו מי משבט אחר, ואל תעצלו ללכת וגו', כי עם כל זה פן יודע למי:

פסוק י
כבואכם. כאשר תבואו, אז מיד תבואו אל עם בוטח, רצה לומר, לא תצטרכו ללכת דרך אשר תמצא אתכם בה מלחמה
רחבת ידים. מקום רחב להחזיק את כולכם כאשר יתן ה' אותה בידכם
אין שם מחסור וגו'. רצה לומר, עם שאינה מארץ ישראל, מכל מקום אין נחסר בה ממה שיש בארץ ישראל; או רצה לומר, לא נחסר בה מכל דבר שיש בעולם:

פסוק יב
בקרית יערים. רצה לומר, סמוך לה
למקום ההוא. מקום החניה
אחרי. לא לצד צרעה ואשתאול שבדן, כי אם מהעבר מזה (והיא בין צרעה ואשתאול שהיו בנחלת יהודה):

פסוק יד
ההולכים לרגל. אשר הלכו מקודם לרגל
הידעתם. רצה לומר, וכי ידעתם, הלא אינכם יודעים אשר נגד לכם יש כאן אפוד וגו'.
דעו מה תעשו. רצה לומר, הכינו עצמכם ולקחתם:

פסוק טו
ויסורו שמה. המרגלים הלכו לבית מיכה
בית מיכה. אשר היה בבית מיכה:

פסוק טז
חגורים. כשהם חגורים וגו'
אשר מבני דן. מוסב על שש מאות איש:

פסוק יז
ויעלו. כי המרגלים חזרו עם הלוי אל השש מאות איש, ובדבר הלוי עמהם עלו המרגלים מהם, ושבו ובאו לבית הלוי ולקחו את הפסל וגו'
והכהן. הלוי הזה העשוי לכהן, היה נצב פתח השער וגו':

פסוק יח
ואלה. המרגלים באו אז לבית מיכה, ולקחו את פסל וגו', ולא היה אז הכהן בביתו
ויאמר אליהם הכהן. כאשר באו אל המחנה ובידם הפסל וגו', אמר להם, מה אתם עושים, רצה לומר, למה תקחום:

פסוק יט
שים ידך על פיך. לסתמו לבל ישמע קולך.
והיה לנו. ותהיה לנו למורה ולמלמד
הטוב. וכי טוב יותר להיות כהן לבית איש אחד, או טוב יותר להיות כהן לשבט בישראל, ואם כן הלא לטובה יחשב לך:

פסוק כ
וייטב לב הכהן. הוטב בלבו דבריהם, ויקח מידם את האפוד וגו' לשאת אותם בעצמו, ובא בקרבם ללכת באשר ילכו:

פסוק כא
ויפנו. מן המקום ההוא והלכו לדרכם
את הטף וגו'. מה שהביאו עמהם מביתם.
לפניהם. בחשבם פן ירדפו בני העיר אחריהם וילחמו הגברים עמהם, והטף וגו' ילכו לדרכם בעודם נלחמים:

פסוק כב
הרחיקו. כשהיו רחוקים מבית מיכה.
עם בית מיכה. סמוך לבית מיכה:

פסוק כג
ויקראו. להמתין עד בואם לדבר עמהם
ויסבו. בני דן הפכו פניהם מול מיכה, ואמרו, מה נחסר לך כי נאספת לרדוף:

פסוק כד
את אלהי. הפסל וגו'
ומה לי עוד. מה נשאר לי עוד בבית אשר לא לקחתם:

פסוק כה
עמנו. בהיותך עמנו
אנשים מרי נפש. הכעסנים שיש בסיעתנו
ונפש ביתך. הבאים עמך:

פסוק כז
שקט ובטח. לא היו נשמרים מן המלחמה
ואת העיר שרפו. כי לא יוכלו לה כי אם על ידי השרפה, ולולא זאת לא שרפוה, כי הלא נתיישבו בה:

פסוק כח
ואין מציל. לא היה להם מציל
כי רחוקה. וכבשוה עד לא נשמע להם
ודבר. לא היה להם כריתת ברית עם מי
אשר לבית רחוב. הסמוך לבית רחוב
ויבנו. כי שרפוה במלחמה, כמו שכתוב למעלה (פסוק כז):

פסוק כט
אשר יולד. שלא נחשוב שראש המשפחה הבאה אל ליש היה שמו דן ועל שמו קראו שם העיר דן
לראשונה. טרם שקראוה בשם דן:

פסוק ל
ויקימו להם. להיות לעבודה זרה ולעבדו
ויהונתן. הוא הלוי הנזכר
בן מנשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא קט ב) שהוא משה, ומפני כבודו נאמר מנשה, ותלאו הנו"ן לדעת שאינה מן השם
עד יום גלות הארץ. הוא גלות הארון שהיה בימי עלי (שמואל א פרק ד), ולזה לא אמר עד גלות ישראל, כי אז לבד הארון גלה ולא ישראל, ועד הזמן ההיא עמד הפסל, אבל לאחר זמן שעמד שמואל לשופט, בער אותם מן הארץ:

פסוק לא
וישימו להם. לאלוה ולעבדו
כל ימי וגו' בשלה. מתחלת העמדתו עמד כל ימי וגו' בשלה, אבל אחר שגלה הארון משלה בימי עלי (שם שם) ועמד שמואל לשופט, בערו מן הארץ: