פסוק א
מלאך ה'. נביא ה', כן תרגומו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה א א) שפינחס היה
מן הגלגל. שמה באה לו הנבואה
אל הבכים. שמה נקבצו ישראל
ויאמר אעלה. אמר להם במקום ה', הנה הבטחתי לכם שאעלה אתכם ממצרים וגו':

פסוק ב
ואתם. ובתנאי שגם אתם תשמעו לי, ולא תכרתו ברית וגו'
ולא שמעתם בקולי. לקיים התנאי
מה זאת עשיתם. הלא סכלות גדולה היא:

פסוק ג
וגם אמרתי. רצה לומר, כמו שעשיתם אתם, אעשה כן גם אני, ואמרתי עתה, שלא תספיק בידכם לגרשם אף אם תרצו לגרשם מעתה
למוקש. כי תהיו תועים אחריהם, ובזה תכשלו להיות נמסרי ביד האויב:

פסוק ה
בכים. על שם הבכי
ויזבחו. כי נתחרטו ממעשיהם והביאו קרבנות לרצות את ה':

פסוק ו
וישלח וגו'. עם שכבר נאמר בסוף יהושע (כד כח), חזר וכתבו כאן, לומר, עם היות שיהושע שלחם איש לנחלתו תחת גפנו ותחת תאנתו:

פסוק ז
ויעבדו העם. וגם הם הכירו בהטובה ועבדו את ה' כל ימי וגו', ומכל מקום מהרו שכחו מעשה ה' ועשו הרע אחרי מות יהושע והזקנים, כמו שמפרש והולך
אשר ראו. אלו הזקנים אשר ראו וגו', ובזה היו מיישרים לב ישראל לעבוד את ה':

פסוק י
לא ידעו. בידיעה מושכלת
וגם את המעשה. לא ידעו גם את המעשה, כי נשכח מהם:

פסוק יד
מסביב. היושבים סמוכים, הלוחץ יותר מן האויב הבא ממרחק והולך לו
ולא יכלו עוד לעמד. היות באלו הדברים יספר בדרך כלל מעשיהם וגמולם כל ימי השופטים, ואמר אם בתחלה היה להם תקומה מה, אולם בסוף לא יכלו לעמוד ולהתקיים:

פסוק טו
בכל אשר יצאו. בכל מקום אשר יצאו למלחמה, בא עליהם רעה, וכרעו ונפלו:

פסוק טז
ויושיעום. בכדי להושיעם מן האויב, כי הם יוכיחו את העם לשוב לה', ואם ישמעו יהיו נושעים:

פסוק יז
וגם. רצה לומר, אבל לא הועיל בזה, כי גם אל שופטיהם לא שמעו
סרו מהר. רצה לומר, במהירות רב, בפעם אחת סרו מכל וכל מן הדרך וכו', ולא באיחור מעט מעט
לשמע. אשר שמעו
לא עשו כן. כאשר עשו אבותם:

פסוק יח
וכי הקים. וכאשר היה מקים להם שופטים
עם השפט. עם כל שופט בזמנו
והושיעם. מוסב על ה'
מנאקתם. מחמת שצעקו להתפלל ולשוב לה', ולא מאהבת המקום, כי אם מלחץ האויב:

פסוק יט
והיה במות השופט. רצה לומר, גם התשובה ההיא לא היתה כי אם מתוכחות השופט, ומיד שמת ואיננו להוכיחם, שבו והשחיתו דרכם, מעין דרכי אבותם שהרעו לעשות טרם עמד השופט ההוא
לא הפילו. לא גרעו ממעללי ומדרכי אבותם הקשה והרעה:

פסוק כא
גם אני. כאשר גמלו, אשלם כן גם אני
אשר עזב וגו'. רצה לומר, מדעת עזבם במקומם ומת, כי לא רצה לגרש כולם בחייו, וכמו שאמר הכתוב (שמות כג ל), מעט מעט אגרשנו:

פסוק כב
למען נסות. רצה לומר, בעבור זה בחר ה' בזה העונש ולא בזולתו, כי למען נסות בם את ישראל אם יעבדו את אלהיהם אם לא, וזה שכתוב השמרים וגו':

פסוק כג
וינח. בעבור זה בחר בזה העונש והניח את הגוים האלה האמורים למטה
לבלתי הורישם מהר. רצה לומר, אשר גזרה חכמתו לבל הורישם מהר, כי אם מעט מעט, ולזה לא נתנם מאז ביד יהושע, ובעבור העונש, ולמען נסות וגו', הניחם מכל וכל ולא הוסיף להוריש איש מעתה: