פסוק א
את כל וגו'. אלו הדורות הבאים, אשר לא ידעו להשכיל הנסים שנעשו ליהושע בעת נלחם בכנען, ובעבור זה היתה רפויה בידם אמונת ה', ולזה הניח הגוים האלה לנסותם בהם:

פסוק ב
רק למען דעת. רצה לומר, רק בעבור זה ישכילו דעת פלאי הנסים הנעשה להן מאז
ללמדם מלחמה. רצה לומר, הנה בהשאיר הגוים, הלא ילחמו בם ויהיה אם כן מהצורך ללמדם טכסיסי מלחמה, כי רק הדור אשר היו לפנים בימי יהושע, המה לא ידעו טכסיסי מלחמה, כי ה' נלחם להם, אבל לאחר זה יצטרכו לדעתם, כי בעבור מעשיהם יעזבם ה' אל המקרה, ואז ישכילו לדעת הנסים הנעשים מאז ויאמינו מעתה בה':

פסוק ג
חמשת. מוסב על המקרא שלפני פניו, לומר, ואלה הגוים וגו' חמשת וגו'
סרני פלשתים. רצה לומר, מקומות ממשלתם, ואף שבני יהודה כבשו מפלשתים עזה ואשקלון ועקרון, כמו שכתוב למעלה (א יח), הנה לאחר זמן חזרו הפלשתים ולקחו מידם, ואז לא יכלו בני יהודה לגרשם
יושב הר הלבנון. רצה לומר, וכל הכנעני וגו' אשר ישב בהר הלבנון מן הר בעל וגו', עד המקום שבאים דרך בו אל חמת:

פסוק ד
ויהיו. הגוים האלה
הישמעו. לבלתי לכת אחרי אלהיהם:

פסוק ו
ויקחו. רצה לומר, אבל לא עמדו בנסיון, ולקחו בנותיהם וגו', וסוף הדבר היה שעל ידי זה עבדו אלהיהם:

פסוק ז
ויעשו וגו'. עד הנה אמר דרך כלל ספור מעשיהם בכל ימי השופטים, ומעתה יחזור לספר דרך פרט בימי כל שופט, ואמר, טרם שעמד השופט הראשון, עשו הרע:

פסוק ט
את עתניאל. מוסב על מושיע, לומר, את עתניאל הקים למושיע:

פסוק י
רוח ה'. התעוררות חכמה לשפוט, ואמיץ לבב להלחם
ותעז ידו. חזקה ידו לנצחו בכל פעם:

פסוק יא
ותשקט. על ידי זה שקטה הארץ ונחה מן המלחמה עד כלות ארבעים שנה מזמן התחלת השעבוד, כן כתוב בסדר עולם (פרק יב):

פסוק יב
ויחזק ה'. חלש היה, וה' חזקו על ישראל, בעבור מעשיהם הרעים:

פסוק יג
ויאסוף וגו'. מלבד בני עמו:

פסוק טו
בן הימיני. מבני בנימין.
איש אטר וגו'. יבאר הסיבה שלא נשמר מלך מואב מחרב אהוד, לפי שהיה שמאלי, ולזה תלאה בירך ימין להיות נוח לו לאחזה בשמאלו ולא היה אם כן נראה בירך השמאל דבר בולט מתחת למדיו ולזה לא הרגיש בדבר, כי לא חשב שהוא שמאלי
וישלחו וגו' מנחה. בכדי שלא ירגיש בדבר, ויבטח בו בראות הכנעתו להביא מנחה:

פסוק טז
שני פיות. להמיתו בקלות ומהר
גמד ארכה. קצרה ממדת חרב, עם כי חגרה מתחת למדיו, מכל מקום נרגש היה בליטתה אם היתה כמדת חרב
על ירך ימינו. להיות נוח לו לאחזה בשמאלו:

פסוק יז
איש בריא. גם זה היתה סיבת מיתתו, כי על היותו שמן ובעל בשר, יקשה עליו ההקמה, וטרוד בה, ולא היה נשמר מאהוד:

פסוק יח
כלה להקריב. אחר שמסר כל המנחה
וישלח וגו'. כי האחד בקל יוכל להמלט, מה שאין כן כשהם רבים:

פסוק יט
והוא שב. עשה עצמו כשוכח דבר מה
את הגלגל. אצל הגלגל
דבר סתר. רצה לומר, לזה לא דברתי עמך בהיות פה נושאי המנחה
ויאמר הס. כאומר, אם דבר סתר הוא בפני בני עמך, שתוק ולא תדבר באזני העומדים מבני עמי
ויצאו. בשמעם דבר המלך יצאו מעצמם:

פסוק כ
בא אליו. נתקרב אליו
בעלית המקרה. בהיות הזמן חם, ישב בעליה עשויה בחלונות מרובים להקר עצמו
לבדו. כי העומדים עליו יצאו
דבר אלהים. ומהראוי אם כן, לעמוד בעת תשמענה, וכונתו היה להטרידו בקימה לבל ירגיש:

פסוק כא
וישלח אהוד. בעוד שהיה טרוד בהקמתו:

פסוק כב
גם הנצב. בכדי שימות מיד ולא יצעק תחבה בעומק
ויסגר החלב. אחז להב החרב לבל תצא מעצמה, כי אהוד לא שלף החרב מבטנו, כי חשש פן יטפטף עליו דם וירגישו הרואים אותו כשהוא יוצא
ויצא הפרשדנה. גם זה היה סיבה לחשוב שעושה צרכיו, כי הריחו סרחון הצואה:

פסוק כג
דלתות העליה. עליות המקרה:

פסוק כד
והוא יצא. מן המסדרונה
אך מסיך. רצה לומר, אין דבר רע, אך עושה הוא צרכיו:

פסוק כה
עד בוש. עד אחרו זמן הראוי להתעכב בעשיית הצורך
את המפתח. אשר היה בידם לפתוח מן החוץ:

פסוק כו
עד התמהמהם. בעוד שעכבו והמתינו עד בוש
את הפסילים. אשר היה בארץ מואב, ונמלט השעירתה אשר היתה מארץ ישראל:

פסוק כז
בבואו. אל ארץ ישראל
ויתקע. לעשות סימן להאסף:

פסוק כח
רדפו. רצה לומר, לכו במרוצה
כי נתן ה'. במה שהספיק בידו להמית את המלך
מעברות הירדן למואב. כי ארץ מואב היא מעבר הירדן המזרחי, ולכדו מקום מעבר הירדן, לבלי תת לעבור לארצם את אנשי מואב אשר היו בארץ ישראל למשול בה:

פסוק כט
כל שמן. כי בארץ ישראל היו כל המובחרים שבהם
ולא נמלט. מאותן שהיו בארץ ישראל:

פסוק ל
שמונים שנה. עד כלות שמונים שנה מזמן התחלת השעבוד:

פסוק לא
ואחריו. בשנה שמת אהוד היה שמגר לשופט, ומת בשנה ההיא
גם הוא. רצה לומר, לא היתה תשועתו גדולה כשל אהוד, ומכל מקום גם הוא עשה תשועה מה: