[א, א]
ויהי אחרי מות יהושע -
מי יעלה לנו -
לכבוש את הארץ אשר נשארה להכבש.

[א, ה]
וימצאו את אדני בזק -
מלרע.

[א, ו]
וינס אדני בזק -
ואמר אדני בזק מלעיל והיו"ד נוספת, ר"ל אדון בזק וכן: אדני צדק אדון צדק.

בהנות -
מן בוהן ידו ואינו ממשקלו, אלא ממשקל לשון לשונות והוא האצבע הגס שבאצבעות.

[א, ח]
וילחמו בני יהודה -
פירש וכבר נלחמו, כי בימי יהושע לכדו ירושלם, כמו שפירשתי בספר יהושע, כי בכלל מלכי כנען אשר הכה יהושע - הוא מלך ירושלם.

[א, י]
וכן וילך יהודה אל הכנעני -
פירש וכבר הלך, כי בימי יהושע לכדו חברון ודביר ודבר עתניאל פירשתי בספר יהושע.

[א, יא]
ושם דביר -
ובדברי רז"ל:

כי בלשון פרס קורין לספר דביר.

[א, טו]
גלות עלית וגלות תחתית -
ובספר יהושע גלות עליות וגלות תחתיות עליות ותחתיות, אומר על הגלות עלית ותחתית, אומר על חלקת השדה שהיו בה הגלות, וכן יש שנויים אחרים:
כי בספר יהושע: תנה לי.
ובזה הבה לי, "תהכרו סימן"

ושם שדה.
ובזה השדה.
וחד פסוק סימן: ויקם שדה עפרון וגו' השדה והמערה.

[א, טז]
מעיר התמרים -
תירגם יונתן:

מקרית יריחו לפי שהיו בה תמרים רבים נקראת כן ובא במפורש בתורה בקעת יריחו עיר התמרים:

וילך וישב את העם -
על הראש שבבני קני אמר והלכו בני המשפחה עמו וישבו שם עם בני יהודה במדבר יהודה, והכתוב לא ספר למה עלו מעיר התמרים, או אם היו יושבים שם עם הכנעני.

ואפשר שהיו שם עם הכנעני יושבים, כי יתרו לא היה עם בני ישראל, כי כן כתוב: וילך לו אל ארצו ופרשת ויאמר משה לחובב ופרשת וישמע יתרו בזמן אחד היה, בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים וחובב הוא יתרו, כמו שכתוב: מבני חובב חותן משה.

ופרשת וישמע יתרו שלא במקומה נכתבה, לחבר דבר יתרו עם דבר עמלק, כי עמלק הרע לישראל בצאתם ממצרים והצר להם, לפיכך שמר לו הקב"ה הדבר עד סוף כל הדורות, כמו שכתוב: מלחמה לה' בעמלק מדור דור ויתרו הטיב לישראל ושמח בטובתם והטיב להם בעצתו ושמר לו הקב"ה הטובה עד סוף כל הדורות, כי הנה אומר שישבו עם בני יהודה ונתנו להם מקום לשבת בארצם ושבו לדת ישראל, ובימי שאול היו יושבים עם עמלק כי באהלים היו יושבים ונוסעים ממקום למקום, ואמר להם שאול: סורו רדו מתוך עמלקי וגו' ואתה עשית חסד עם בני ישראל וגו', הנה כי החסד היה שמור להם לעולם, ובימי יהוא יונדב בן רכב היה אהוב ונכבד בין ישראל ובימי ירמיהו הנביא היו בית הרכבים בתוך בני ישראל, ואמר הכתוב: לא יכרת איש לבית יונדב בן רכב עומד לפני כל הימים ובית הרכבים הם מבני יתרו, כמה שנאמר: המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב ועתה כשלכדו בני יהודה חברון, היו יושבים עם הכנעני בחברון בעיר סמוך לה נקראת עיר התמרים וכשלכדו בני יהודה חברון עלו משם בשלום, כי קראו להם בני יהודה לשלום בהלחמם עם הכנעני שיעלו מביניהם ולא יסופו עמם כמו שקרא להם שאול בהלחמו עם העמלקי, וכן עשו ועלו משם בשלום וישבו במדבר יהודה עם בני יהודה, זהו הנראה לי מדרך הפשט ומדרך הסברא.

ורז"ל דרשו בו:

כי בני ישראל נתנו לו עיר התמרים והיא יריחו לדעתם, כמו שתירגם יונתן נתנוהו לבני קני, ואמר כי מה שאמר משה רע"ה והיה הטוב ההוא אשר ייטיב השם עמנו והטבנו לך, הוא דשנה של יריחו שהיה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והניחוה מלחלק, אמרו: מי שיבנה בחלקו בית המקדש יהיה לו ובין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו והיה בידם ארבע מאות וארבעים שנה עד שנבנה בית המקדש, ואז בא בנימן ליטול אותה מהם ופנו אותה להם, שנאמר: עלו מעיר התמרים ועם ישראל נשאר יתרו, כמו שאמר לו משה: אל נא תעזוב אותנו ומה שאמר: וילך לו אל ארצו שהלך לגייר בני משפחתו.

ועוד דרשו בו:

כי מה שאמר: עלו מעיר התמרים, שהניחו אותו מעצמם שהלכו ללמוד תורה במדבר יהודה עם עתניאל בן קנז הוא יעבץ, כמו שכתוב בדברי הימים: ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו' המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב:

[א, יט]
כי לא להוריש -
כי לא יכלו להוריש, אע"פ שהיה ה' עמם להוריש את יושבי ההר יושבי העמק לא יכלו להורישם, כי רכב ברזל להם והסבה האמתית כי הניח אותם הש"י לנסות בם את ישראל, כמו שאומר: אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל.

ויונתן תרגם:

ותריכו ית יתבי טורא בתר כן דיחבו לא יכילו לתרכא ית יתבי מישרא ארי רתיכין דברזלא להון.

[א, כא]
לא הורישו בני בנימן -
ובספר יהושע אומר: לא יכלו בני יהודה להורישם והוא כמו שפירשנו, כי ירושלם בין יהודה ובנימין.
ומה שאמר עד היום הזה - שמואל הנביא כתב כן, כי הוא כתב ספר שופטים לפי הקבלה ובימיו היה עדין היבוסי בירושלם, ואף בימי דוד כמו שכתוב.

[א, כג]
ויתירו -
פועל יוצא.
והשלוחים הם התרים וקראם שומרים, שעמדו את פני העיר ושמרו אם יראו איש יוצא מן העיר, כי לא היו רואים את מבוא העיר, אולי היו גנות ופרדיסין סביבותיה.

[א, כד]
הראנו נא את מבוא העיר -
בדברי רז"ל:

למה נקרא שמה לוז?
מה לוז זאת שאין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר.

אמר רבי שמעון:

לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה הלוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר, הדא הוא דכתיב: וייראו השומרים וגו':

ועשינו עמך -
בשוא המ"ם וקמץ הכ"ף.
ויש ספרים שכתוב בקמץ המ"ם ושוא הכ"ף והיא שגגה, וידענו זה מפי המסרה.

[א, כה]
ויראם את מבוא העיר -
אמרו רז"ל:

באצבעו רמז להם והראה להם, כדי שלא ירגיש אדם בו.

[א, כו]
ארץ החתים -
אינו החתים משבע אומות.

הוא שמה עד היום הזה -
לפי שקרא לה שם העיר האחרת, אמר: כי באותו השם שקרא לה קוראים לה עד היום הזה לוז.

ובדרש:

היא שמה עד היום הזה -
תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, בא נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצה להם מוציאין אותם חוץ למחנה והם מתים.

[א, כח]
כי חזק ישראל -
פועל עבר, כי הוא חציו קמץ וחציו פתח.

[א, לה]
ותכבד יד בית יוסף -
שהיו סמוכים להם, כי אילון ושעלבים לבני דן היו ובני יוסף היו סמוכים להם ולבני יהודה, וכבדה יד בית יוסף על האמורי והיו להם למס, אבל לא הורישום ולפיכך היו להם לשכים ולצנינים.

[א, לו]
וגבול האמורי -
גם זה לא הורישו בית יוסף מהסלע ולמעלה.