[יא, א]
בן אשה זונה -
בן פלגש גלעד היה ונקראת זונה, לפי שאינה עם בעלה בכתובה וקדושין והיא כמו הזונה ואף על פי שהיא מיוחדת לו.

ויונתן תרגם:

פונדקיתא,

כמו שתרגם ג"כ רחב הזונה פונדקיתא, או הוא הענין בעצמו כי הזונה כמו הפונדקית שמפקרת עצמה.

ובתרגום של תוספתא:

דא היא נימוסא הות בישראל מלקדמין דלא מיסתחרא אחסנתא משבטא לשבטא ובכן לא הוה יכיל גברא למיסב איתתא דלא משבטא וכד הות איתתא דרחמא גברא דלא משבטהא הות נפקא מבי נשא בלא אחסנתא והוו אנשי קרון לה פונדקיתא דרחימת גברא דלא משבטהא וכן הוה ליה לאימיה דיפתח,

ודומה כי הצריכו כל זה למתרגם, לפי שאמר לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה.

וכן תרגם:

ארי בר איתתא משבטא אוחרי את,

ולפירושינו יהיה פירוש לא תנחל - לפי שהיה בן פלגש וזהו בן אשה אחרת, לפיכך היו אומרים שלא ינחל עמהם ושלא כדין היו מגרשין אותו כי בן הפלגש יורש.

כמו שאמרו רז"ל:

מי שיש לו בן, מכל מקום בנו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית.
ואמרו: לכל דבר למאי הלכתא לירשו וליטמא לו.

וכן אמר להם יפתח: ותגרשוני מבית אבי, כלומר עשיתם עמדי שלא כדין.

[יא, ג]
בארץ טוב -
אדון הארץ היה שמו טוב.

ויונתן תרגם:

בארע טוב.

וכן אם יגאלך טוב.

[יא, יא]
לפני ה' במצפה -
במקום שהיה שם ביתו, כמו שאמר ויבא יפתח המצפה אל ביתו.
ומה שאמר לפני ה' כמה שאמר ה' יהיה שומע בינותינו, או לפי שהשכינה שורה בישראל במקום שיתקבצו, או הטעם כמו שפירשתי בספר יהושע, כי היא המצפה שנועדו המלכים להלחם עם יהושע ומפני התשועה הגדולה שהיתה שם, היה המנהג בישראל להקבץ שם והיה שם מזבח ובית תפלה ולאותה מצפה הלכו אנשי גלעד עם יפתח לדבר שם דבריהם לפני ה' במצפה.

[יא, טו]
את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון -
מה לו להשיב לו על ארץ מואב והוא לא היה שואל ממנו כי אם ארץ בני עמון, לפי שהוא היה שואל ממנו מארנון ועד היבוק, לפיכך השיב לו כי אותה הארץ שאתה שואל בשם מואב היתה נקראת, ומלך האמורי לכדה ממואב וישראל לקחה ממלך האמורי, והנה ישראל לא לקח לא ממואב ולא מבני עמון.

[יא, טז]
במדבר עד ים סוף -
במדבר הידוע והוא מדבר שור.
וכן כתיב: ויסעו ממדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר והיא מדבר איתם ושני שמות נקראו לו, כי כן כתיב: ויעברו בתוך הים המדבר וילכו שלשת ימים במדבר איתם ויחנו במרה והלכו המסעות ההם מרה ואלים עד שבאו עד ים סוף.

וכן כתוב: ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף ומה שאמר עד ים סוף והם כבר עברו הים ואחרי עברם הלכו בזה המדבר, דע כי ישראל לא עברו הים לרחבו כי בפיאה שנכנסו ממנה לים סוף באותה הפיאה עצמה יצאו, כי הנה נכנסו ממדבר איתם לים סוף ומים סוף יצאו למדבר איתם עצמו.

ואם תאמר אחרי שלא הוצרכו לעבור הים לרחבו, למה נכנסו בו והם יצאו אל המקום שהיו בו מתחלה?!
לא עשה כן יתברך שמו, אלא להראות עוצם גדולתו שעברו ישראל בתוך הים ביבשה ויטבעו המצריים בתוכו ולאורך הים הלכו המסעות ההם אחר שעברו.
ומה שאמר ויחנו על ים סוף ועד עתה במדבר ים סוף הלכו המסעות עד עתה הלכו רחוק מן הים ובמסע הזה חנו על שפת הים, לפיכך אמר גם כן הנה עד ים סוף ומשם נסעו אל מדבר סין.

ומה שאמר הנה ויבא קדשה - קצר המסעות וכתב הצריך לו לכתוב והוא קדש, כי משם שלחו המלאכים כמו שכתוב וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום.

וגם אל מלך מואב שלח –
והנה לא ראינו בתורה ששלח אל מלך מואב, רק מצינו שאמר כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, נראה ששלח להם כמו ששלח לבני עשו.

ומה שאמר כאשר עשו לי בני עשו והם לא הניחום לעבור וגם כן המואבים לא הניחום לעבור, כמו שאמר: וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה והוא אמר: כאשר עשו לי בני עשו והמואבים, כלומר שהניחום לעבור.

פי' החכם ראב"ע ז"ל:

כי מלך אדום לא הניחם לעבור על דרך מדינתו, כי משם היתה ארץ כנען קרובה, אבל עברו על דרך שעיר לפיכך אמר היושבים בשעיר, כי כן כתיב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר.
וכתיב ונסב את הר שעיר וכן מלך מואב לא הניחם לעבור, אבל המואבים היושבים בער הניחום לעבור, שנאמר: אתה עובר היום את גבול מואב את ער.

[יא, יח]
וילך במדבר -
במדבר ים סוף, כמו שכתוב: ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום.

ויחנון -
הנו"ן נוספת כנו"ן תשמרון תזכרון.

[יא, כד]
כמוש אלהיך -
והנה הוא היה אלהי מואב, רק זה אמר לו אתה שואל הארץ שהיא ממואב ומלך האמרי לקחה ממואב ולא הצילו כמוש אלהיו, וכן היה בפי המושלים: אוי לך מואב אבדת עם כמוש.
ואם כן הוא שהארץ היתה לך וכמוש היה אלהיך את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש, כי הוא לא היה יכול להציל הארץ מיד מלך האמורי, וה' אלהינו הוריש מלך האמורי מפנינו וירשנו את הארץ ההיא.

הוריש -
ענין גירושין.

כתרגומו:

דתריך.

וכן כל אשר הוא דבק עם מפני, הוא לשון גירוש וזולתו הוא לשון ירושה.

[יא, כה]
הטוב טוב אתה -
הזקף מלרע בתי"ו ומקצת ספרים מדויקים מלעיל הזקף באל"ף.

הרוב רב -
ענין מריבה.

אם נלחם נלחם בם -
הראשון מקור בחולם בשקל נשאל נשאל דוד, והשני נפעל עבר שהוא פתח.
והנה אמר ביהושע ויקם בלק וילחם בישראל אלא כמו שפירש שם כי המלחמה היתה ששלח בלעם לקלל אותם, והנה הוא לא נלחם עם ישראל בעבור ארצו וגם מלכי מואב אחרי כן לא נלחמו בישראל בזו הטענה היום, שלש מאות שנה שהארץ ביד ישראל.

[יא, כו]
ג' מאות שנה -
ג' מאות שנה ישבו בארץ הזאת עד היום מיום שנכבשה ומדוע לא נלחמתם עליהם עד היום ולא הצלתם אותה?!
ושלש מאות שנה בחשבון זה, כמו שמפורש בסדר עולם.
יהושע פרנס את ישראל כ"ח שנה,
עתניאל בן קנז ארבעים שנה,
אהוד שמונים שנה,
דבורה וברק ארבעים,
שנה גדעון ארבעים שנה,
אבימלך ג' שנה,
תולע בן פואה כ"ג שנה,
יאיר כ"ב שנה,
הרי רע"ו שנה.
ושני השעבוד בכלל וי"ח שנה ששעבדו בני עמון בישראל, עד שלא קם יפתח, הרי ג' מאות שנה עם שש שנים של יפתח.

[יא, כט]
ותהי על יפתח רוח ה' -

ושרת על יפתח רוח גבורתא מן קדם ה'.

עבר בני עמון -
פירש אל ארץ בני עמון.

[יא, לא]
והעליתיהו עולה -
דעת רז"ל בזה ידוע.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

והעליתיהו הוי"ו במקום, או ופירש והיה לה' הקדש אם אינו ראוי לעולה, או העליתיהו עולה אם ראוי לעולה, וכמו זה הוי"ו מכה אביו ואמו או אמו.

ויפה פירש.

וכן נראה מהפסוק כי לא המיתה, שאמר ואבכה על נפשי לאות כי לא המיתה, אך לא ידעה איש כמו שאמר והיא לא ידעה איש.
ומה שאמר גם כן ויעש לה את נדרו אשר נדר ולא אמר ויעלה עולה לאות, כי פרושה היתה וזהו את נדרו אשר נדר והיה להשם, כך נראה לפי פשטי הפסוקים ודברי רז"ל אם קבלה היא בידם עלינו לקבלה.

[יא, לד]
אין לו ממנו -
תרגם יונתן:
כמו ממנה.

לית ליה מינה.

כלומר, כי מבתו זאת לא היה לו בן או בת כי לא היה לה בעל עדיין, כמו שאמר והיא לא ידעה איש.
וכן אמר בעל המסורת ה' סבירין ממנה וקרינן ממנו.

ויתכן לפרש ממנו כמשמעו, כי אפשר שהיה לאשת יפתח בנים מאיש אחר קודם שנשאת ליפתח והיה מגדלם יפתח בביתו והיו חשובין כבניו, אבל ממנו לא היה לו בן או בת, כי אם זאת.

[יא, לז]
וירדתי -
יש מפרשים:

מענין אריד בשיחי וירד ויריד בענין אחד ורבים כמוהו.

והנכון לפרש: כמשמעו, כי המצפה ששם היה בית יפתח היה גבוהה על ההרים, או אמר וירדתי כנגד העמק אשר בין המצפה וההרים.
וכן: ויעלו אותם עמק עכור, וירד הסלע כמו שפירשנו.

ויונתן תרגם:

ואתנגיד על טוריא.

ובדרש:

וירדתי על ההרים אלך - לפני סנהדרין אולי ימצאו פתח לנדרך.

[יא, לט]
ויעש לה את נדרו אשר נדר -
שעשה לה בית והכניסה שם והיתה שם פרושה מבני אדם ומדרכי העולם, והיה חק בישראל, כי משנה לשנה היו הולכות אליה בנות ישראל.

[יא, מ]
לתנות לה -
כלומר לקונן ולבכות על בתוליה עמה.

כתרגומו:

לאלאה.

ותרגום:

ויקונן המלך - ואלא מלכא,

או פירוש לתנות להשיחה ולנחמה ארבעה ימים, כי כל השנה היתה מתבודדת כמו האנשים הפרושים הסגורים בבתים והחק הזה עשו עמה כל ימי חייה.

ומה שאמר ותהי חק לשון נקבה, ר"ל הליכת בנות ישראל היתה לחק בכל שנה.

ויונתן תרגם:

והות לגזרה בישראל בדיל דלא לאסקא גבר ית בריה וית ברתיה וגו'.

ומצאנו בזה מחלוקת.

רז"ל אמרו:

וכי נדר היה?!
רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר:
דמים היה חייב.

וריש לקיש אמר:

אפילו דמים לא היה חייב, דתנינן אמר: על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום, הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולה.
ולא היה שם פנחס שיתיר לו נדרו כלומר שיאמר לו כי בדמים היה פטור?
אמר פנחס: הוא צריך לי, יבא אצלי.
ויפתח אמר: ראש קציני ישראל אני ואלך אצלו?!
בין דין לדין אבדה הנערה ושניהם נענשו, יפתח בנשילת אברים מת, שנאמר: ויקבר בערי גלעד, פנחס נסתלקה ממנו רוח הקדש, שנאמר: ופנחס בן אלעזר הכהן נגיד היה עליהם הוא עליהם אין כתיב כאן אלא היה עליהם - לפנים, ה' עמו עכשיו, לא היה עמו.

ראינו מדבריהם כי מה שעשה יפתח בטעות עשה והיה הוא סבור שנדרו היה נדר, כמו שאמר ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב ובתו גם כן רצתה בדברו, כי חשבה גם כן שנדרו היה נדר, כמו שאמרה: פצית את פיך אל ה' עשה לי כאשר יצא מפיך.