[יב, ד]
פליטי אפרים אתם -
כלומר פליטי אפרים אתם שאתם מחולקים בתוך אפרים ובתוך מנשה ואין אתם חשובים לכלום, ולפי שהיו אנשי אפרים מחרפין אותם, לכך היו אנשי גלעד מכים אותם כשהיו מוצאים אותם יחידים עוברין בארצם.

ולדעת המתרגם אותם דבק עם גלעד לא עם אפרים.

וכן תרגום יונתן:

ארי אמרו משזביא דבית אפרים מה אתון חשיבין דבית גלעד בגו בית אפרים ובגו בית מנשה.

ומה שאמר פליטי אפרים, ר"ל הפחותים שבאפרים היו מחרפין אותם כך ויוכיח הפירוש הזה והיה כי יאמרו פליטי אפרים אעבורה והמלחמה הזאת לא היתה להם לבני גלעד, כי אם האנשים הרקים והפחותים שבאפרים והם נקראים פליטי אפרים והם אשר היו צריכים לעבור, מפני הבהמות שהיו רועים מעבר לירדן שהיה שם מרעה לבני אפרים, כמו שאנו עתידים לבאר בספר שמואל בפסוק ביער אפרים והפחותים הם הרועים ברוב, וההרג הרב הזה היה לעונש עונות שהיו בשבט אפרים בנסתר.

[יב, ה]
האפרתי אתה -
נקרא אפרתי אשר משבט אפרים, ונקרא אפרתי אשר מבית לחם אפרת, כמו ודוד בן איש אפרתי.

[יב, ו]
שבלת -
כמו שהיו מנסין אותם בזאת המלה, כן היו מנסין אותם בכל מלה שיש בו שי"ן והאפרתים היו קורין אותה סי"ן, ולקח הכתוב אחת מהמלות.

ויש מפרשים:

כי לקח מלת שבולת, לפי שהיה שבולת הנהר במקום שהיו עוברים בני אפרים, שהיו מגמגמין באות השי"ן, אולי היה אויר ארצם גורם להם זה, כמו אנשי צרפת שאינן מבינים לקרא השי"ן וקוראין אותה כמו תי"ו רפה.

[יב, ז]
בערי גלעד -
דרך הדרש בזה שהוכה בשחין כבד והיה נופל איברים מעיר לעיר ובכל עיר שהיה נופל איברו היה נקבר שם, וזה היה לו עונש שהרג בתו ולא נשאל על נדרו.

ובדרך הפשט פירוש בערי הגלעד - באחת מערי הגלעד.
וכמוהו בשתים תתחתן בי, באחת משתים.
ועל עיר בן אתונות בן אחת האתונות.

[יב, ח]
אבצן מבית לחם -
אמרו רז"ל:

אבצן זה בועז.

והנראה בעיני כי אמרו זה, בעבור ספור הכתוב נשואי בניו ובנותיו וסמך לו דבר מנוח, ללמדך שלא יתגאה אדם לא בעושר ולא בבנים כי אבצן עשה ששים סעודות בין בניו ובנותיו ובכלן לא זימן מנוח, לפי שהיה עקר והיה אומר: כודנתא עקרתא .
במאי פרע לי ואירע לו?
מפני זה שכולן מתו בחייו והיה לו למנוח בן קיים והיה שופט ישראל, כי ראה השם בעלבונו וטוב הוא, אם קבלה היתה אצלם זה.

ולפי דרך הפשט ספר הכתוב נשואי בניו ובנותיו לספר ההצלחה הגדולה שהיתה לו בבנים ובבנות, כי כלם השיאם בחייו ובאמת היו בו דברים טובים אשר בשכרם הגיע לזאת ההצלחה ולמעלה גדולה להיותו שופט ישראל.

[יב, יד]
רוכבים על שבעים עירים -
הספור הזה גם כן להודיע הצלחתו שראה בנים ובנות ובני בנים גדולים אנשים רוכבים על עירים, כלומר מרוב עשרם וגדולתם לא היו צריכין להתעסק במלאכה אחרת ובעבודת הארץ אלא רוכבים על עירים ונתמנה שופט ישראל.