[יג, א]
ארבעים שנה -
מחשבון ימי השופט הם אלו הארבעים.

[יג, ב]
ממשפחת הדני -
ביו"ד היחס, כמו שבט המנשי ומשפחת כמו שבט.
וכן ויקרב את משפחת יהודה.

עקרה ולא ילדה -
תוספת ביאור.
וכן: ותהי שרי עקרה אין לה ולד.

[יג, ד]
ואל תשתי יין ושכר -
הוי"ו מורה כי השמרי נא, ר"ל מטומאה כמו שהנזיר היה נשמר מטומאה ומיין ושכר, כן צוה אותה להיותה נשמרת מכל הדברים האסורים לנזיר, להיות קדושתו מן הבטן.

ומה שאמר: ואל תאכלי כל טמא, אחר שאמר השמרי נא, פירש השמרי נא מטומאת מגע ואהל.

ופירש כל טמא - שלא תאכל דברים טמאים.
או פירוש ואל תאכלי כל טמא דברים האסורים לנזיר, כמו כל אשר יצא מגפן היין מחרצנים ועד זג וכל משרת ענבים.

כמו שפירשו רבותנו ז"ל:

מאי ואל תאכלי כל טומאה?
דברים האסורים לנזיר.

אבל יונתן תרגם:

כל מסאב,

ולדעתו ולפירושינו בהשמרי נא שמשון לא נטמא למתים, אבל מצאנו בדברי רז"ל כי קבלה בידם כי שמשון נטמא למתים ולדבריהם ואל תשתי יין ושכר פירש השמרי נא ומפני זה פירשו כל טומאה - דברים האסורים לנזיר.

ויש לתמוה היאך מי שצוה עליו הבורא ית' להיות קדושתו מן הבטן איך נטמא בבנות הפלשתים?!
והנראה בזה כי הנשים אשר לקח בתמנה ובעזה ובנחל שורק גייר אותן והשיבן לדת ישראל, כי חלילה משופט ישראל ומושיעם להתחתן בפלשתים ועובר על לאו: דלא תתחתן בם, אשר חמור מאד ומביא את האדם לידי כפירה בבורא ית' ויתעלה, כמו שאמר: כי יסיר את בנך מאחרי ולא נמצא בכתוב שנענש על זה, ולא נאמר עליו שעשה רע בעיני ה' והיה הבורא יתעלה מצליחו בכל אשר יפנה.

וכן אמר הכתוב: כי מה' היא, כלומר לקחתו אשה מבנות פלשתים מה' היתה ורצון האל ית' היה בזה, כי בודאי היה מגייר אותן ומשיבן אל דת ישראל ואף על פי כן סבה היתה מאת השם לקחת אשה מפלשתים להנקם בהם, כי נראה כי ישראל שבאותו הדור לא היו יראים השם כל כך שיושיעם תשועה שלימה מיד פלשתים, כי כל ימי שמשון היו מושלים פלשתים בישראל, כי מה שאמר הכתוב: ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה - עשרים של שמשון בכללם, על כרחך לפי חשבון השנים ולא היו ישראל נלחמים בהם כי אם שמשון לבדו, ולפיכך לא היה לפלשתים טענה להלחם בישראל מפני שמשון, כי לא היה ברשותם והוא לבדו היה עושה הרעות בפלשתים ועם פלשתים היה שוכן בעוד שהיה מריע להם ומיראתם אותו גם כן, היו נמנעים מלהילחם בישראל, לפיכך כשבקשוהו פלשתים מבני יהודה כשהלך לסלע עיטם מסרוהו להם, וכן עדת דבורים בגוית האריה ודבש וכן היות אשת שמשון למרעהו, הכל סבה להנקם מפלשתים יתברך האל אשר לו נתכנו עלילות וסבות ומאתו הכל, אבל עונש נקירת עיניו, לפי שאמר: ותישר בעיני שמשון ואמר: אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, ידמה כי חשק בה ליופיה וכן באחרות אשר חשק ולקח לתאותו אליהן, והנה הפסיד כוונתו הראשונה הטובה שהיתה רצון האל, כמו שכתוב: כי מה' היתה כי תואנה הוא מבקש מפלשתים, נראה כי בתחילה היתה כוונתו לטובה לבקש תואנה מפלשתים ואחר כך גברה עליו התאוה בראותו אותה וישרה בעיניו, והפסיד כוונתו האלהית בכוונתו הגופנית הבהמית אשר התערבה בה, ולפיכך נענש ונקרו פלשתים את עיניו מדה כנגד מדה.

ורז"ל אמרו כן:

אף על גב דכתיב: כי מה' היא כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל ואף על פי כן עזרוהו מן השמים ונקם נקמת עיניו מפלשתים.

יין ושכר -
כתרגומו:

חמר חדת ועתיק.

ובדברי רז"ל:

מיין ושכר יזיר –
ר' אליעזר הקפר ברבי אומר: יין זה מזוג שכר זה חי.

[יג, ה]
הנך הרה -
תהיה הרה.

וילדת בן -
מורכב מן יולדת וילדת ואמר בו בלשון פועלת ואף על פי שאינה עדיין יולדת, לפי שאמר הרה שהוא תואר כמו פועלת אמר.
גם כן לשון פועלת בלידה, ואמר בו לשון ופעלת לפי שעתידה ללדת, או יהיה וילדת מן הדומה למרובע.

ומורה לא יעלה על ראשו -
הוא התער

וכן תרגום יונתן:

ומספר.

והוא יחל -
כי השופטים אשר היו לפניו לא היו נלחמים בפלשתים.

ורז"ל דרשו:

הוחלה שבועתו של אבימלך, דכתיב: אם תשקור לי ולניני ולנכדי ואז נלחמו בישראל תחלה, או אמר יחל להושיע לפי שלא הושיעם תשועה שלימה.

[יג, ו]
כמראה מלאך האלהים נורא מאד -
פירש כי המון בני אדם חושבין כי המלאך גוף וצורתו צורה נוראה.

[יג, ח]
לנער היולד -
כשיהיה יולד והוא תואר כמו והסנה איננו אוכל ונכתב במלת היולד הוי"ו עם הדגש.
וכן אשר יולד לישראל, לעמל יולד.

[יג, י]
אשר בא ביום אלי -
בזה היום.
וכן תרגם יונתן:

ביומא דיכי.

[יג, יב]
משפט הנער ומעשהו -

דחזי לרביא ומה נעביד ליה.

[יג, טז]
בלחמך -
במאכלך, כי לחם כולל כל המאכל.

ואם תעשה עולה -
כלומר זה גדי עזים שאתה אומר שתעשה לפני, לא אוכל ממנו ואם תרצה אתה לעשות ממנו עולה תעשה.

ובאמרו לה' –
לפי שאותו הדור היו עושים הרע בעיני ה' והיו מעלים עולות לאלהים אחרים.

כי לא ידע -
טעמו דבק עם נעצרה נא אותך.

[יג, יז]
מי שמך -
ולא אמר מה כמשפט הלשון שלא לאמר מי, אלא על עצם חי מדבר והשם אינו העצם לפי' לא יאמר על השם מי, אלא מה שמך מה שמו.
ואם נאמר כי לפי שהיה רוחני אמר, כי אין למלאך גוף והשם כמו העצם הנה לא ידע מנוח כי היה רוחני עד שעלה.

ויש לפרש, לפי שהיה בעיני מנוח נביא גדול ונכבד והאדם הגדול נודע בשמו למי שלא ראהו והנה השם כמו העצם.

כי יבא דברך וכבדנוך -
וכתוב דבריך ואחד הוא על הענין ופירושו כתרגומו:

ארי יתקיימון פתגמך וניקרינך.

[יג, יח]
פלאי -
בהעלם האל"ף והיו"ד ליחס ואם היתה האל"ף נראית היה על משקל עברי ופירושו מכוסה ונעלם, שלא תוכל לדעתו.

ויונתן תרגם:
והוא מפרש וכן תרגום:

כי יפליא ארי יפריש

וענינו מופרש ומובדל מדעתך אותו.

[יג, יט]
ויעל על הצור -
מבנין הפעיל ומה שהעלה מנוח עולה על הצור לה' בשעת איסור הבמות שכל זמן שהיה אהל מועד בשילה נאסרו הבמות.

אמרו רז"ל:

הוראת שעה היתה כי הנה המלאך אמר לו: ואם תעלה עולה לה' תעלנה.

ומפליא לעשות -
המלאך היה מפליא לעשות בהוצאת האש מן הצור ואכול הגדי והמנחה וכשהאש גדל והעלה להב עלה מלאך ה', כלומר נסתלק מעליהם בלהב.

[יג, כ]
בעלות הלהב מעל המזבח -
בבי"ת.

[יג, כא]
ולא יסף עוד -
שלא נראה להם פעם אחרת עוד.

וטעם אז ידע מנוח דבק עם ויעל מלאך ה' בלהב המזבח ולא עם ולא יסף.

או יהיה פירוש ולא יסף - כלומר כשראה שנסתלק מעיניו, ידע כי מלאך ה' היה ויש לפרשו דבק עם ולא יסף.
ויהי פירוש ולא יסף להראה - על המראה ההיא בעצמה, כלומר עלה בלהב המזבח ולא נראה להם עוד, אז ידע כי מלאך ה' הוא, שהלך מעיניהם ולא ראוהו עוד במראה ההיא.

להראה -
בחולם.
וכן: להראה בשילה כמו שבא בשלמים, הנתון תנתן.

[כא, כה]
ותחל רוח ה' לפעמו -
תרגם יונתן:

ושריאת רוח גבורה מן קדם ה' לתקפותיה,

כלומר הגבורה והכח שהיה לו במחנה דן החל לו והוא המקום שחנו שם בני דן כשהלכו ללכוד את ליש, והוא המקום בין צרעה ובין אשתאול ושם החל לו הכח מאת ה', אולי היה לו שם דבר עם אויבים ונצחם, והכתוב לא ספר ויהיה פירוש לפעמו - לחזקו הפך בנין נפעל והתפעל ממנו שהוא הסרת הכח ושבירת האיברים, כמו נפעמתי ולא אדבר ותפעם רוחו ותתפעם וכבר כתבתי בו פירושים אחרים בספר מכלל בשרש פעם, אבל זה הפירוש הוא הנכון בעיני.

ובדברי רז"ל:

כי פירוש לפעמו מענין פעמון שהיתה רוח נבואה מקשקשת לפניו כזוג ופירוש רוח ה' נבואתו של יעקב אבינו החלה אז, שאמר: יהי דן נחש עלי דרך.