[יד, א]
וירד שמשון תמנתה -
וכתיב: ביהודה הנה חמיך עולה תמנתה.

ויש מרז"ל שאמרו:

שני תמנות היו.

ומהם אמרו:

חדא תמנת היא דאתי מהאי גיסא עלייה דאתי מהאי גיסא ירידה, ודרך דרש יהודה שנתעלה בה, כתיב ביה: עליה שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה.

[יד, ד]
תאנה -
עלילה.

כתרגומו:

תוסקפא.

ותרגום:

עלילות דברים - תסקופי מלין וכן האלהים אנה לידו, לשון עלילה וסבה.

[יד, ה]
כפיר אריות -
סמיכתו כסמיכת גדי עזים והכפיר גדול מגור והאריה גדול מהכפיר והלביא גדול מהאריה והליש גדול מהלביא, וכל זמן שמזקין גבורתו נוספת בו.

לקראתו -
אולי הוא הולך בדרך לפני אביו ואמו מרחוק והכפיר בא לקראתו ואביו ואמו לא ראוהו, וזהו שאמר: ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה.

[יד, ו]
רוח ה' -
רוח גבורה מן קדם ה'.

וישסעהו -
תרגומו:

והדמיה כמה דמהדמין גדיא וכן בארמית הדמין יתעבדון.

ענין חתיכת הדבר לשנים.

וכן ושסע אותו בכנפיו, לפיכך היה צריך לפרש ולא יבדיל.

[יד, ז]
וידבר לאשה -
בעבור האשה שיתנוה לו, או דבר עם האשה עצמה, שתנשא לו.

[יד, ט]
וירדהו -
תרגומו:

ונסחי' מן בית גאים יסח ה'

ענין נתיצת הדבר ממקומו.
וכן: והכהנים ירדו על ידיהם
ובענין הזה הרדיה בדברי רז"ל לקיחת הפת ממקומו שנדבק שם בתנור, ואמר אף הרודה ונותן לסל, הסל מצרפן לחלה וקראו שם הכלי שנותנין בו הפת מרדה, כאמרם: כשירדה לא ירדה במרדה אלא בסכין.

[יד, י]
אל האשה.-
כתרגומו:

על עיסק איתתא.

ואמר: וירד אביהו - והנה ירדו שלשתם שמשון ואביו ואמו נראה כי אביו נכנס לעיר תחילה על ענין האשה, שתכין עצמה לנשואין.

[יד, יא]
ויקחו שלשים מרעים -
כמו: ויקח קרח כלומר כל אחד לקח חבירו ונתקבצו ומ"ם כראותם על המרעים, שזכר אחר כן וכמוהו ותראהו את הילד והדומים לו, שכתבנו בספר מכלול.

[יד, יב]
סדינים -
הם יריעות של פשתן שהאדם שוכב בהם בלילה, או מתעטף בהם ביום.

ויונתן תרגם:

פלדסין.

ותרגם:

בשני חריטין - בתרי פלדסין.

[יד, טו]
ביום השביעי -
יום השבת היה יום רביעי לימי החופה ופירש ותבך עליו שבעת ימים השלמת שבעת ימים מיום השבת עד סוף שבעת ימי המשתה היתה בוכה בכל יום, ופוצרת בו שיגיד לה החידה.

ויש לפרש ביום השביעי –
כמשמעו, שביעי לימי המשתה והם כשראו שלא יכלו להגיד החידה בשלשת הימים נואשו מהגידה והחרישו עד יום השביעי וביום השביעי אמרו לאשת שמשון: פתי את אישך ופירוש ותבך עליו שבעת הימים היא מעצמה בכתה עליו כל שבעת ימי המשתה ולא רצה להגיד לה וביום השביעי הציקתהו, לפי שאמרו לה: נשרוף אותך והגיד לה.

הלירשנו -
היו"ד מעמדת בגעיא במקצת הספרים ופירוש הפסוק: הלירש אותנו קראתם לנו כדי שתקחו ממונינו, ואם לא בעבור מה קראתם לנו, שאנחנו רואים שתרצו לקחת ממונינו על ידי החידה.

ויונתן תרגם:

הלמסכנותנא קריתון יתנא הלכא.

תרגם:

הלא - כמו הלום.

[יד, יח]
החרסה -
השמש, כמו: האומר לחרס ולא יזרח, והה"א נוספת כמו החדרה.
הטעם שאם בא השמש ביום השביעי טרם הגידם החידה, היו נותנים לו ל' סדינים כי כבר שלמו שבעת הימים, לפיכך דחקו להגיד בטרם בא השמש.

חרשתם בעגלתי -
ע"ד משל, כלומר שחקרו הרבה באשתו.
וכן: חרשתם רשע על דרך משל.

והמסרה אמרה:

בתרי לישני.

[יד, יט]
ויך מהם שלשים איש -
קבלו רבותינו ז"ל:

כי מותר היה לו ליטמא למתים, אף על פי שהיה נזיר, כי המלאך אמר: נזיר אלהים יהיה הנער ולא נדר הוא עצמו בנזיר ודברים שאמר לו המלאך בפירוש, היו אסורים לו יין ותגלחת, לפיכך היה מכה בפלשתים ומפשיטם אחר כן, שנאמר: ויך ויקח ולולי קבלתם היינו יכולין לומר, כי היה מכה בפלשתים באבן אז בזולתם ולא היה נוגע בהם כמו שהכה אותה בלחי החמור, שהיה משליך אותה עליהם והורג אותם בה.

או אפילו היה נוגע בם טרם מותם היה מסלק ידו מהם, כי לא ימות האדם תכף מהמכה ואף על פי שהוכה מכת מות גם כן ויקח את חליצותם טרם מותם, או אפילו אחר מותם צוה לפלשתי אחד להפשיטם,

או נוכל לומר, כי היה נזהר מלהטמא למת אלא במקום מצוה והמלחמה בפלשתים מצוה היתה להלחם בהם ולהושיע את ישראל מידם ומה' היה הכל, כמו שכתוב: כי מה' הוא והנה קבלו רבותינו ז"ל כי נזיר מטמא למת מצוה.

חליצותם -
בגדיהם וכלי זינם ובדמיהם נתן החליפות למגידי החידה גם כן הסדינים אף על פי שלא זכרם, או החליפות לבד, כי די היה להם אחר שבמרמה לקחום ממנו.

[יד, כ]
למרעהו אשר רעה לו -
כתרגומו:

לחבריה דהוה שושביניה.

אשר רעה לו -
שלקח אותו שמשון לריע.