[טז, א]
אשה זונה -

איתתא פונדקיתא

וכבר כתבנו דעת המתרגם בענין רחב הזונה.

[טז, ב]
לעזתים לאמר -
לעזתים הוגד לאמר.

וכן הוא התרגום:

לעזתאי איתחוה למימר:

ויתחרשו -
כתרגומו:

ושתיקו כל ליליא,

כלומר עשו עצמן כחרשים, כדי שלא ישמר מהם שמשון.

[טז, ג]
ויסעם -
ויסע עמם ועם הבריח, כי לא נמצא ממנו מפעל הקל יוצא כי אם בודד.
וכן ויסע את היתד - הארג עם היתד, או יהיו אלה השנים פעלים יוצאים והאחרים פעלים עומדים.

[טז, ה]
ואנחנו נתן לך -
בפתח שלא כמנהג והדברים האלה אשר עשתה לו, לדעת כחו לא היו ביום אחד, אלא היתה שואלת ממנו יום אחד ואחר יומים היתה עוד חוקרת אותו ומציקה אותו בדבריה, כמו שכתוב ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים.

[טז, ז]
יתרים לחים -
אשר משבטים לחים.

וחליתי -
כתרגומו:

ואחלוש.

[טז, ט]
בהריחו אש -
כלומר שינתק בהיותו קרוב לאש שלא ישלוט בו האש, אלא מעט בריח.

ולדעת יונתן:

וי"ו בהריחו על האש שמתרגם דארח ביה נורא.

[טז, יא]
עבותים -
יתרים עשוים משלשה חבלים, שהם חזקים.

[טז, יג]
מחלפות -
קווצות.

עם המסכת -
תירגם יונתן:

עם אכסנא במשתיתא,

ר"ל לארג קווצות ראשו עם היריעה ויהיו ארוגים במה שיש ארוג במסכת ואחר כן לתקוע היתד שלא יתגלגל עמוד העץ שמקפלין בו הארוג ויעמוד בחוזק, שלא יוכל לזוז והיא עשתה כן.

[טז, יד]
את היתד הארג -
חסר הנסמך, ר"ל היתד יתד הארג או בא הסמיכות על ה"א הידיעה הלשכות הקדש והדומים לו, והארג הוא שם הכלי שמקפל האורג הבגד לפניו בארגו.

ותירגם יונתן:

אכסן דגרדאין,

והוא בשש נקודות.

[טז, טז]
ותאלצהו -
רפה הלמ"ד ודינו להדגש, ופירושו ותאלצהו.

ותקצר נפשו למות -
אמרו רז"ל:

בלשון נקיה שהיתה שומטת כר מתחתיו בשעת גמר תשמיש.

[טז, יח]
כי הגיד לה את כל לבו -
מהיכן ידעה?
אמרו רז"ל:

יודעת היתה אותה הרשעה באותו הצדיק שלא היה מוציא שם שמים לבטלה וכיון שאמר נזיר אלהים אני ידעה שהגיד לה את כל לבו.

ויש לפרש, כי הכירה בדבריו כי אמת.
אמר לה: כי אמר לה הסבה שבעבורו היה לו הכח ואמר וסר ממני כחי ולא אמר כן בשלשה פעמים, אלא וחליתי כלומר יחלוש כחי מחוזק היתרים, אך בפעם הזאת אמר: וסר ממני כחי.

עלו הפעם כי הגיד לה את כל לבו -
לה כתיב וקרי לי,
והכתיב דברי השליח שאמר לסרני פלשתים והקרי דבריה שצותה לשליח.

[טז, יט]
ותישנהו -
וכן עשתה בכל הפעמים שאסרה אותו, היתה מישנתו תחלה כדי שלא יבעט באסרה אותו וזה הוא שאמר בפעם השלישית: ויקץ משנתו ויסע את היתד הארג ואת המסכת.

ותקרא לאיש -
לאיש המגלח.

ופירוש ותגלח –
צותה לו שיגלח והוא יוצא לשלישי, או לקחה היא המספרים מיד האיש וגלחה אותו.

ותחל לענותו -
אף על פי שגלחה אותו והוא ישן, הרגיש בעצמו ענוי וחלוש בגלחה אותו.

[טז, כ]
אצא כפעם בפעם ואנער -
כמו שהיה עושה בכל פעם ופעם שהיה מקיץ משנתו ומתחזק, כן חשב לעשות הפעם הזאת ולהתחזק.

ופירש ואנער –
מהשינה.

והוא לא ידע -
והלא הגיד לה כל לבו ודעתו היה כאשר יגלח יסור כחו ממנו, כמו שאמר: וסר ממני כחי ואם כן, היאך אמר: והוא לא ידע?!
אלא ששכח בשנתו מה שאמר לה וחשב שהיה זאת הפעם כפעמים האחרות, ולא נזכר שסר כחו מעליו שעדין לא נעור משנתו משלם.

או פירוש והוא לא ידע –
ידע שסר ממנו כחו אבל לא ידע כי ה' סר מעליו, כי חשב שאף על פי שסר ממנו כחו שיעזרהו האל בפעם הזאת, שלא יפול ביד פלשתים.

[טז, כא]
בנחשתים -
כתרגומו:

בשלשלן דנחש.

ויהי טוחן -
נראה כי מנהג הארצות ההם בזמן ההוא להיות ריחים בבית האסורים, להיות מתפרנסים מהטחינה האסורים שהיו בנחשתים ואין להם מלאכה אחרת להתפרנס שם, אלא בטחינה בריחים.
וכן הוא אומר בתורה: עד בכור השפחה אשר אחר הריחים.
ואמר: עד בכור השבי אשר בבית הבור, ידמה כי הכל אחד והשבויים טוחנים היו בבית הסהר.

ודרך הדרש רחוק בזה, שפירשו כמו תטחן לאחר אשתי, שכל אחד היה מביא אשתו לו שתתעבר ממנו וכי מה תועלת היה להם בזה, והלא סר ממנו כחו?!

וכן תירגם יונתן על דרך פשוטו:

והוה טחין בבית רחיא.

[טז, כב]
ויחל שער ראשו לצמח כאשר גלח -
כמו שגלחו שבע מחלפות ראשו, כן החלו לצמוח והטעם הספור בזה, לפי מה שאומר ויאמר שמשון אל הנער שחשב שמשון שישוב לו כחו עם שערו ואמר לנער שימישהו את העמודים, כי חשב כיון שצמח ראשו זה היה סבת השבת כחו אליו בעזר האלהים.

[טז, כג]
לדגון אלהיהם ולשמחה -
מקור בשקל ליראה את ה'.

[טז, כד]
חללנו -
לשון רבים ואע"פ שהוא בלא יו"ד.

[טז, כה]
כי טוב -
כי טוב כתיב וקרי כטוב והענין אחד.

האסירים -
כתיב ביו"ד וקרי האסורים בוי"ו והענין אחד, זה תואר וזה פעול.

[טז, כו]
והימשני -
כתיב שרשו ימש והמישני קרי שרשו מוש והענין אחד, כמו: ייטב וטוב וענינו ענין הסרה אל הדבר, כמו: לא ימיש עמוד הענן, לא ימיש מתוך האהל שהם ענין הסרה, אלא שאלו פעלים עומדים וזה פועל יוצא ואלו ענין ריחוק, מפני שהם דבקים עם מ"ם וזה ענין קרוב, מפני שהוא דבק עם את כמו אל במקומות.

ואת העמודים -
כמו ואל וכמוהו ואת בית ה' אני הולך ואחרים זולתו.

ויש מפרשים:

אותו ענין מישוש.

וכן תירגם יונתן:

ואמישני ומוש ומשש,

בענין אחד, ולזה הפירוש יהיה כמשמעו.

[טז, כח]
נקם אחת -
סמוך נקם אחת משתי עיני, כלומר מאחת משתי עיני אנקם מהם.

ובדרש:

אמר: רבונו של עולם, תן לי שכר עיני אחת בעוה"ז ושכר עיני אחרת תהא שמורה לי ומתוקנת לעתיד לבא, ורפיות תי"ו משתי על הנכונה, כי כל אות בג"ד כפ"ת אחר שוא נע רפה לבד ממלת שתי שתים שנקראת דגש ואנשי מזרח קוראים אותם באות גנובה, אשתי אשתים להיות השוא נח.

[טז, כט]
וילפת -
כמו ויטה מן ויחרד האיש וילפת, ילפתו ארחות דרכם, שהוא ענין ההפוך והנטיה.

[טז, לא]
והוא שפט -
והרי אמר למעלה וישפט את ישראל אלא למעלה אמר וישפט אחר התשועה שנעשית לו בעין הקורא, כאלו אז מת כי לא נעשית לו אחר כן תשועה, אבל החלה מפלתו ולא היתה לו אלא במותו ועכשיו כשמת, אמר והוא שפט את ישראל כמו שאמר בכל שופט ושופט.

ויש בו דרש:

למה נאמר שני פעמים כי שפט את ישראל עשרים שנה?
אמר ר' אחא:
מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו, כמו שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו.