[יז, א]
ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו-
כתוב בסדר עולם:

כי בימי כושן היה פסלו של מיכה, שנאמר: וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות שם בית האלהים וגו' ובימיו היתה פלגש בגבעה, שנאמר: ויקם וילך עד נכח יבוס היא ירושלים, ואמר: לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה ואם מפני הפסוקים האלה אמר א"כ אף בימי יהושע היה פסלו של מיכה, כי בימיו השכינו אהל מועד בשילה אחר ארבע עשרה שנה, שבע שכבשו ושבע שחלקו וזה רחוק, שבימי יהושע היה זה הפסל, שהרי כתוב: ויעבדו את ה' כל ימי יהושע.

ועוד שאמר:

אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה

ולא היה זה בימי יהושע, כי אפילו על המזבח שבנו בני גד ושבט ראובן אמרו לעלות עליהם לצבא, כל שכן פסל מיכה ומה שאמר כי דבר פלגש בגבעה היה בימים ההם, מפני שאמר: לא נסור אל עיר נכרי דומה שלא נכבשה ירושלים עדין.

ואני אומר: כי בימי יהושע נכבשה, שנאמר: ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל ובכללם מלך ירושלם אחד.
ואומר: ואת היבוסי יושב ירושלם לא יכלו בני ישראל להורישם, וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם הנה כי לקחו בני ישראל ויהודה ירושלם בימי יהושע לבד מצודת ציון, שלא נכבשה עד דוד ונראה כי לא נתיישבה ירושלם מישראל כל כך אע"פ שנכבשה, לפי שהיה היבוסי עדיין שם והלוי ונערו כשעברו נכח יבוס היה ערב, ודומה כי מפאת היבוסי היה דרכם לא מפאת ירושלם שהיו בה ישראל, ואם בא ללון שם בערי היבוסי היו פוגעים תחילה.
ואמר לו נערו: נסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה.
ואמר לו אדוניו: לא נסור אל עיר נכרי.

ואמרו בדרש:

כי נסמך זה הענין לענין שמשון מפני שהיו אלף ומאה כסף בדבר שמשון לרעה, ואלף ומאה כסף של אם מיכה גם כן לרעה, ונסמך גם כן אליו דבר פלגש בגבעה, כי בעון פסל מיכה נהרגו כמה אלפים מישראל במלחמת בנימין, ולולא זה לא היו מתים מישראל כי בדין היו נלחמים עם בנימין לבער הרעה מישראל.

[יז, ב]
אשר לקח לך -
הכסף אשר לך אשר לקח ונגנב מאתך.

ואת אלית -
כל מי שלקח אותו יהיה כך וכך, אני מודה כי אני לקחתיו.

[יז, ג]
והשיב הכסף לאמו, ואמרה לו אמו: אחר שהשבת אותו לי הנה הקדשתי הכסף מידי לך, שתעשה ממנו פסל ומסכה.

ועתה אשיבנו לך –
שתעשה ממנו הפסל ולא רצה מיכה להשתדל בו לעשות הפסל ומסכה והשיבו פעם אחרת לאמו, ואמו לקחה מאתים כסף ונתנתם לצורף לעשות פסל ומסכה, והמאתים כסף היו שכר הצורף ובתשע מאות כסף עשה הפסל והמסכה.

[יז, ה]
לו בית אלהים -
עשה אותו בית אלהים, ועשה עוד אפוד ותרפים.

ותרגום:

בית אלהים - בית טעוותא.

ואמרו רבותינו ז"ל:

כל אלהים האמור במיכה חול חוץ מן אחד שהוא קדש, כל ימי היות בית אלהים בשילה.

ותרגום:

אפוד ותרפים - אפוד ודמאין.

וימלא -
שהקריב קרבנותיו על יד אחד מבניו ומנהו להיות כהן, וכן: ומלאת יד אהרן ויד בניו.

[יז, ו]
איש הישר בעיניו יעשה -
אמר זה לפי שעשה מיכה הפסל ולא היה מי שימחה בידו, כי אין מלך ושופט בימים ההם.

[יז, ז]
מבית לחם יהודה -
בית לחם אחר היה לפיכך סומך בית לחם זה ליהודה בכל מקום.
ומה שאמר ממשפחת יהודה הוא תוספת ביאור ועל בית לחם אמר, שהיה משבט יהודה והנער הזה לוי היה, ואיך יאמר עליו ממשפחת יהודה?!
והאומר: כי אמו ממשפחת יהודה יראנו היכן מיחס הכתוב אדם למשפחת האם?!
ומה שאמר: כל אלה בני מכיר אבי גלעד והיה שגוב ויאיר בני בת מכיר, בעבור הערים שהיו ליאיר בארץ הגלעד אמר כן.

ורז"ל דרשו:

כי בן גרשם בן משה רבינו היה ולפי שעשה מעשה מנשה שהיה מיהודה אמר עליו ממשפחת יהודה, לפיכך תלוי בו הנו"ן כשאמר עליו ויהונתן בן גרשם בן מנשה תלוי נו"ן מלמעלה בין המ"ם והשי"ן, לומר כי נכד משה היה ולכבוד משה תלוי עליו הנו"ן, כלומר כי עשה מעשה כאלו היה בן מנשה ולא בן משה.

והוא גר שם -
בבית לחם היה גר ואף על פי שהיה לוי והיה ללוים ערים לשבת, זה הנער התגורר שם בבית לחם על צרכי מחיתו, והנה לא מצא שם עוד מחיתו ויצא משם לגור במקום שימצא שם מחיתו.

[יז, ח]
עד בית מיכה לעשות דרכו -
כלומר בא עד בית מיכה ולא לכוונה שיעמוד שם, אלא לעשות דרכו משם ואילך.

[יז, י]
לימים -
לשנה.

וערך בגדים -
תרגם יונתן:

וזוג לבושין, רוצה לומר כי ערך האדם בבגדים לשנה שנים אחד לימי הקיץ ואחד לימי החורף.

וילך הלוי -
הלך לצרכי מיכה למה שצוהו ונתרצה לישב עמו.

[יז, יב]
וימלא -
כבר פירשתיו.

[יז, יג]
כי היה לי הלוי לכהן -
כלומר סימן טוב הוא זה לי שנזדמן לי משבט הכהנים, להיות כהן לי.