[יח, א]
בימים ההם -
גם זה הפסוק מוכיח כי לא היה זה בימי עתניאל בן קנז כי שופט היה לישראל וכל ימי השופט לא היו עושים איש הישר בעיניו כמו שאמר: והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט וגו'. ואומר: והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם וגו'.

נראה כי בימי השופט לא היו עושים איש הישר בעיניו ובשלשת הענינים האלה בדבר מיכה ובדבר בני דן ובדבר פלגש בגבעה אמר: אין מלך בישראל ואלו הענינים היו בין שמשון לעלי שהיה שופט ישראל והיה הזמן ביניהם, כמו שהיה שלא היה להם שופט בישראל והיו עושים איש הישר בעיניו.

ואם נאמר כי לא היה זמן ביניהם כדברי בעל סדר עולם, שהרי ביפתח מצאנו שאמר: שלש מאות שנה מיום שכבשו ישראל לארץ סיחון, שהיה בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים והנה מיפתח עד שנבנה הבית מאה וארבעים שנה, שהרי אומר הכתוב: ויהי בארבע מאות שנה ושמונים שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו' הנה שלש מאות שנה עד יפתח, משנת הארבעים ומאה וארבעים מן יפתח עד שבנה המלך שלמה את הבית, הנה הם מיציאת מצרים ארבע מאות ושמונים עם ארבעים שהיו במדבר ואנחנו מוצאים אלו מאה וארבעים אשר מיפתח לבנין הבית כמנין השופטים והמלכים, כי אבצן שפט את ישראל אחרי יפתח שבע שנים ואילון עשר שנים ועבדון שמנה שנים ושמשון עשרים שנה ועלי ארבעים שנה ושמואל עשרים שנה ודוד ארבעים שנה וארבע שנה של שלמה, שהרי בשנה הרביעית למלכו בנה הבית, כמו שכתוב: בשנה הרביעית בחדש זיו והנה לפי חשבון זה, יתרים על מאה וארבעים שנה של שלמה, שהרי בשנה הרביעית למלכו בנה הבית, כמו שכתוב: בשנה הרביעית בחדש זיו והנה לפי חשבון זה יתרים על מאה וארבעים תשע שנים, הנה אנחנו צריכים על כל פנים לתקן החשבונות אפילו לדברי בעל סדר עולם, כי תשע שנים הם יתרים לחשבונו והנה עשרים שנה שמנה לשמואל לא נמצא בפירוש בכתב.

ועוד: כי אינם עשרים שנה לשמואל, כי ביום שגלה הארון מת עלי והנה הארון היה בשדה פלשתים שבעה חדשים ועלה בית שמש ומבית שמש לקרית יערים ויהי שם עשרים שנה עד שהעלהו דוד משם אחר שבע שנים שמלך בחברון, הנה חסרו מהעשרים שנה שבע שנים נשארו י"ג שנה אחד עשר לשמואל ושתי שנים לשאול וכלם נחשבים לשמואל, שאפילו במלוך שאול היה שופט שמואל, שנאמר: וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו, הנה משמת עלי עד שמלך דוד שלש עשרה שנים, נשארו עדיין שתי שנים והנה שש שנים נקח מהשלש מאות שאמר יפתח כי לא נשלמו, אלא עם השש שנים שלו והוא אומר זה בתחילת ימי שפטו, נמצא כי חשבון זה אינו מדוקדק.

ועוד: כי ראינו כי בחיי עלי היה שמואל שופט את ישראל, שנאמר: ויהי דבר שמואל אל כל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ואומר: ואני התהלכתי לפניכם מנערי ועד היום הזה ודרך הכתוב לרדוף אחרי הכלל ולא יקפיד בפרט אם יהיה חסר או יותר.

והנראה כי בין שמשון לעלי היו בלא שופט ימים רבים, כי הנה הכתוב מעיד בשלשה הענינים האלה הסמוכים אין מלך בישראל והנה עלי בן שמנה וחמשים שנה כשנתמנה שופט ובן צ"ח שנים היה כשמת ושפט את ישראל ארבעים שנה, ולא יתכן לומר שנכנסו שנותיו של שמשון בשנותיו של עלי, כי לא יתכן שהיה שמשון שופט בימי עלי והוא בן חמשים שנה ויותר, והיה מנביאי ישראל ומזקניהם ומבני הקבלה שקבלו תורה שבעל פה, שהרי עלי קבל מפנחס ושמואל קבל מעלי וכן נביא אחרי נביא, אם כן הפסק היה בין שמשון לעלי שלא היה שופט לישראל ובימים ההם שלא היה להם מלך ושופט היו עושים כל איש ואיש הישר בעיניו, ועשה מיכה פסלו ובני דן הקימו להם אותו הפסל ובני בנימן הרעו בדבר פילגש.

כי לא נפלה לו -
לא נפלה לו כל נחלת גורלו, כמו שאומר בספר יהושע: ויצא גורל בני דן מהם, כלומר פחות ממה שהיה ראוי להם כמו שפירשנו.

ופירוש בנחלה -
בנחלה הנחלקה לו בתוך שבטי ישראל, לא נפלה לו הראויה לו והוצרכו לבקש נחלה.

[יח, ב]
עד בית מיכה -
סמוך לביתו.

[יח, ה]
שאל נא באלהים -
לפי מחשבתם כי לא היה זה האפוד אלא לשם ע"ג עשוי בדמות אפוד והתרפים היו שואלים בהם לדעת העתידות ולא היה חלק השם יתעלה בזה, אך הם היו חושבים כי דבר ה' היה השאלה בתרפים ההם, לפיכך אמרו לו: שאל נא באלהים.

וכן תירגום יונתן:

שאל כען במימרא דה',

אם כן באלהים זה אינו נמחק כי קדש הוא.

ובדברי רז"ל שאמרו:

כל אלהים האמור במיכה חול חוץ מא' שהוא קדש, כל ימי היות בית אלהים בשילה,
אם כן באלהים זה חול הוא ונמחק.

והנה הדבר אצלינו ספק ומספיקא אני אומר שאינו נמחק, ואני תמיה על כי נתנה אלהים בידכם איך אמרו עליו שהוא חול?!

ואף רבי אליעזר שאמר במיכה:

יש מהם חול ויש מהם קדש, הכתובים באלף למ"ד חול הכתובים ביו"ד ה"א קדש, חוץ מזה שבאלף למ"ד והוא קדש, כל ימי היות בית אלהים בשילה.

והנה לא הסכים עמו יונתן בן עוזיאל ואם זה באלהים הוא חול, אמרו לו שישאל בתרפים ההם, כי הלוי אמר להם, כי מגידים הם העתידות באמת ונתפתו לדבריו.

וענין התרפים -
יש אומרים:

כי הוא כלי נחשת העשוי לדעת חלקי השעות וישפטו בהם על דרך המזלות, והם הוברי שמים.

ויש אומרים:

כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעות ידועות ותדבר הצורה ההיא, כי הנה כתוב: כי התרפים דברו און, והנה אין זה הפסוק ראיה, כי רצה לומר בעלי התרפים.

והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב:

כי הקרוב אליו, כי התרפים הם על צורת בן אדם והיא עשויה לקבל כח העליונים, והעד שהתרפים כן התרפים ששמה מיכל בת שאול במטה, עד שחשבו שומרי הבית שהוא דוד.

[יח, ו]
נכח ה' דרככם -
על דרך: הנה ה' יצא לפניך כלומר סיוע אלהים עמכם.

ותרגומו:

אתקין ה' ארחתכון.

[יח, ז]
ויבאו לישה -
והוא לשם הנזכר בספר יהושע ושני שמות היו לו.

את העם אשר בקרבה יושבת לבטח -
זכר העם בלשון נקבה.
וכן: חטאת עמך, מדוע שובבה העם הזה:

כמשפט צדונים -
כי הצדונים היו קרובים לארץ ישראל והיו שוקטים, כי לא היו רוצים להלחם עמהם כי לא היו מארץ כנען, כמו שכתוב: ויהי גבול הכנעני מצדון.
ואמר בזבולן: וירכתו על צדון, שהוא כמו עד צדון, אבל צדון לא היה מארץ כנען, לפיכך היו שוקטים ולא היה להם פחד מישראל.

ותרגומו:

כהלכת צידונאי דשקטין ושרן לרוחצן.

ואין מכלים דבר בארץ -
כלומר, אין להם שכנים שיזיקום ויכלימום בשום דבר, כמו: לא הכלמנום.

וכן תרגם יונתן:

ולית דמנזק.

ולפיכך הם שוקטים ובוטחים ואינם יראים ואינם נשמרים ולפיכך הם נוחים להיכבש, כי לפי שהם בוטחים, אינם שומרים העיר ואין להם כלי זיין.

יורש עצר -
תירגם יונתן:

ירותין זעירין,

כלומר יורשי המלוכה היו קטנים ולא היה בהם חוזק במלוכה.

ולפי הפשט: עצר הוא מלוכה מן זה יעצר בעמי.

ומלת ואין מכלים –
עומדת במקום שנים ואין יורש עצר כי לא היה בהם מלך ולא יורש מלוכה.

ורחוקים המה מצדונים -
כלומר שלא יוכלו לעזרם.

ודבר אין להם עם אדם -
שאין להם ברית עם אדם לעזרם אם יצטרכו, כמו שכתוב בסוף הענין: ואין מציל, כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם, וכל אלה הדברים ידעו המרגלים מבני העיר שנכנסו בעיר כאנשים סוחרים, או הראו עצמם שרוצים לשבת בארץ והיו שואלים ענין הארץ.

[יח, ח]
מה אתם -
אומרים, כלומר מה בשורה בפיכם.

[יח, ט]
קומה ונעלה -
ענין זירוז, כמו: קום עבור קום התהלך בארץ.

ואתם מחשים -
אתם שותקין שלא תקחו הדבר בזריזות ולא תעשו.

אל תעצלו -
לא תתרשלון.

[יח, י]
כל דבר אשר בארץ -
הזאת או בשום ארץ בעולם, שם תמצאו כי אין שם מחסור כל דבר.

[יח, יח]
ואלה באו -
מה שחזר ואמר: ויקחו את פסל האפוד וכבר אמר: לקחו את הפסל ואת האפוד, מפני מאמר הכהן שאמר להם: מה אתם עושים, חזר ואמר, ומה שאמר: פסל האפוד סמך הפסל לפי שיש פסל בלא אפוד, וזה היה עם אפוד.

[יח, כא]
את הטף -
כי אלו שש מאות איש חגור כלי מלחמה עם טפם ונשיהם ומקניהם הלכו, כי היו בטוחים שילכדו העיר.

ואת הכבודה -
כתוב בוי"ו עם הדגש וכבר כתבנו הדומים לו בספר מכלל.

ופירוש הכבודה - הכלים והמטלטלים.

ותרגומו:

קניינא

כתרגום רכוש שהוא גם כן כולל קניין האדם, כלים וכסף וזהב ושאר מטלטלין.

[יח, כב]
נזעקו -
נאספו, וכן מה לך כי נזעקת - נאספת אתה ואנשיך ונאמרה האסיפה בלשון זעקה, לפי שעל ידי זעקה יאסף העם.

[יח, כג]
ויסבו פניהם -
בדגש הסמ"ך והבי"ת.

[יח, כה]
פן יפגעו בכם -
ענינו פגיעת החרב, כמו: ויפגע בו וימת.

ויונתן תרגם:

וישלטון בכון

וכן:

ויפגעו בו - ושליטו ביה.

מרי נפש -
אנשים כעסנים שיש בחברתינו.

ואספת נפשך -
אתה תהיה גורם שתמותו כלכם אם תשמיעם קולך ותוסיף לדבר עוד בדבר הזה, והוא מבנין הנני אוסיפך אל אבותיך, תוסיף רוחם, יאסף אהרן, והדומים להם.

[יח כז,
שרפו באש -
יש לתמוה: למה שרפו אותם והם רוצים לישבה והנה כל הערים העומדות על תלם לא שרפם יהושע רק חצור לבדה והיתה זה, לפי שהיתה ראש המלכות להבהיל הנשארים והנה אלו, למה שרפו העיר?

ויתכן כי כשנכנסו בני דן בעיר פתאום, נכנסו כי הם לא היו מרגישים ולא היו נשמרים מהם ושלחו אש בעיר להבהיל העם ולא יהיה פנאי לאדם להשיב מלחמה, בין האש והמלחמה שעשו להם בני דן, או אפשר כי היתה מלאה גלולים ולפיכך שרפוה, ואף על פי שהם הקימו הפסל להם היתה כוונתם לשמים ואף על פי כן היו חוטאים לה', כי כן כתיב: לא תעשון אתי אלהי כסף וגו', כלומר אתי, אע"פ שתהיה כוונתכם לעבודתי.

ובאגדה:

והם לקחו את אשר עשה מיכה וגו' ויכו אותה לפי חרב -
עבדין ע"ג והיא מצלחא בידיהון,
יש צדקה גדולה מזו ?!
היינו הך, דכתיב: לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים.

[יח, כט]
אשר יולד -
בוי"ו עם דגש וכבר כתבנו הדומים לו בספר מכלל.

וטעם אשר יולד לישראל –
שלא תחשוב כי ראש המשפחה ההיא אשר באו לליש היה שמו דן, וכשם אבי המשפחה ההיא קראו שם דן המקום ההוא, לפיכך אמר אביהם: אשר יולד לישראל.

[יח, ל]
בן מנשה -
הנו"ן תלויה וכבר זכרנו טעמו למעלה.

עד יום גלות הארץ -
מדרך הסברא נראה, כי עד יום גלות הארץ הוא יום שגלה הארון, ועליו נאמר: ויטש משכן שילה וגו'.
ואמר: ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר ויסגר לחרב עמו.
ואמר: ויכעיסוהו בבמותיהם ובפסיליהם יקניאוהו וזה נאמר על פסל מיכה, והפסוק האחר שנאמר כאן גם כן מוכיח שאמר כל ימי היות בית האלהים בשילה - דמה כי עד יום גלות הארץ וימי היות בית האלהים בשילה זמן אחד הוא, ושמואל אף על פי שהיה שופט לא מיחה בפסל ההוא, כי כל ימי עלי לא היה מתפרסם כל כך בשררה לכבוד עלי, ועלי גם כן התרפה בזה כמו שהתרפה במוסר בניו, וכשמת עלי וגלה הארון וגלו מישראל רבים ונפלו בחרב רבים ובטל אותו פסל, וזהו שאמר: עד יום גלות הארץ, כי רחוק הוא שיהיה הפסל עד יום גלות הארץ אפילו גלות בני גד ובני ראובן שהיה הגלות הראשון, ואיך היה דוד מלך ישראל ולא בערו וגם שלמה בנו ולא בערו?!
אין הדעת סובלת להאמין זה.