[יט, ב]
ותזנה -
תרגום:

ובסרת,

ותרגום:

דבר ה' בזה – בסר,

רוצה לומר, בזתה אותו ויצאה מביתו והלכה לבית אביה.
או יהיה פירושו זנות כמשמעו, כי אשתו היתה אבל בלא כתובה וקדושין וזנתה מתחתיו.

ופירש עליו –
על פניו, כלומר שלא חששה לו ולא נסתרה ממנו לזנות.
או פירוש עליו – עמו, בעוד שהיתה עמו, כמו: ויבאו האנשים על הנשים, שהוא כמו עם.

ופירש ותלך מאתו –
שכעס בעלה עמה והלכה לה לבית אביה.

ימים ארבעה חדשים -
חסר וי"ו השמוש, כמו שמש ירח.

ופירש ימים –
שנה או יהיה ד' חדשים.

פירש ימים –
וכן תירגם יונתן:

יומין ארבעה ירחין.

[יט, ג]
להשיבו -
כן כתיב וקרי להשיבה ופירש הכתוב: להשיבו אליה והיא תשוב אליו.

ותביאהו בית אביה -
מצאה אותו פלגשו בדרך והכניסה אותו לבית אביה.

[יט, ה]
סעד לבך פת לחם -
בפת לחם והוא שלא כמשפט, אבל סעד נא לבבך והוא קמוץ, הוא חטף כי הוא סמוך במקף.

[יט, ח]
נטות היום -
נטות השמש לצד מערב, כי היום נקרא זמן היות השמש על הארץ.

[יט, ט]
רפה היום לערוב -
רפיון השמש הוא לעת ערב שרפה חומו ואורו וגבורתו וחזקו, הוא בחצי היום, וכמו שאומר בגבורתו בחצי היום, והוא מה שאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ר"ל כצאת השמש, עד זמן שהוא בגבורתו והוא חצי היום, כי עד אז האור הולך ומתחזק, כן מחצי היום עד הערב הולך ומתרפה.

הנה חנות היום -
הלילה הוא חנות היום, כי ביום אדם הולך הנה והנה ובלילה חונה.
או פירוש חנות השמש, כי בערב ידמה לאדם כי השמש חונה, אע"פ שהוא הולך וסובב, כיון שנעלם מעין האדם ידמה כי הוא חונה ממהלכו.

ויונתן תרגם:

ביתו כען הכא לחוד יומא דין.

[יט, י]
חבושים -
אמר חבושים, להודיע כי טעונים היו בלחם ויין ומספוא והחמורים החבושים הוא שיטעון האדם או ירכב עליהם.

[יט, יא]
עם יבוס -
סמוך ליבוס, כמו שפירשתי עם בית מיכה סמוך לבית מיכה.

רד מאד -
רד לצד מערב.

[יט, יב]
הנה -
אמר הנה על הערים אע"פ שלא זכר אלא עיר, ר"ל לא בזו ולא באחרת אשר לא מבני ישראל הנה.

[יט, יג]
לך ונקרבה -
כמו לכה הכתוב בה"א, וכמוהו: לך נתראה פנים הכתוב בד"ה.

ולנו -
חסר למ"ד הפעל והיא נבלעה בדגש ומשפטו ולננו בגבעה, בשקל וקמנו.

[יט, טז]
בני ימיני -
להודיע כי הגבעה היתה לבנימן, כי גבעה אחרת היתה אשר בה עיר.
וכן אמר: הגבעה אשר לבנימן.

ויש אומרים:

כי אמר בני ימיני, כי בחזקת רעים היו ומוכיחים עליהם מעשיהם.

[יט, יח]
ואת בית ה' אני הולך -
הוא שילה, ושילה היתה עירו כי מהר אפרים היה, כמו שאמר בירכתי הר אפרים, ושילה היתה לאפרים.
או פירוש ואת בית ה' אני הולך - אף על פי שלא היה עירו שילה, אמר כי היה הולך שם להתפלל או לזבוח.

וכן ידמה לדעת המתרגם:

ולבית מקדשא דה' אנא אזיל,

ואמר זה כדי שיאספהו אל ביתו בלב טוב.

[יט, יט]
ולנער עם עבדך -
לי ולאמתך, אמר על פלגשו, ולנער יש הרבה לחם ויין וגם לעבדיך אשר בביתך, אם ירצו לאכול ולשתות ממה שיש עמנו.

ויונתן תרגם:

ולעולימא דעם עבדך,

אמר עבדך על האיש ופלגשו, כלומר הנער אשר עמנו ונכון הוא.

[יט, כא]
ויבול -
כתיב, וקרי ויבל ואחד הוא פ"א הפעל בפתח והוא מפעלי הכפל, שרשו בלל רוצה לומר נתן להם מספוא והמספוא נקרא בליל, כמו שכתוב בליל חמיץ יאכלו, ואם יגעה שור על בלילו ולפי שבוללים למאכל הבהמה השעורים והשבולת שועל או אחד מהם עם התבן, נקרא כן.

[יט, כב]
מטיבים -
שרשו יטב מבנין הפעיל.

מתדפקים -
זכרנו דקדוקו בספר מכלל בחלק הדקדוק בדבר סבת התפעל והוא מלשון: קול דודי דופק והוא הנקישה על הדלת.

ונדענו -
פירשו בו למשכב, לפי שאמר הנה בתי הבתולה ופלגשו ולאיש הזה לא תעשו את דבר הנבלה הזאת, דומה כי למשכב שאלו אותו, וי"ל כי היו רוצים להרגו, כמו שספר הוא אותי דמו להרוג ודבר נבלה הוא להרוג האכסנאי הבא ללין בעיר.

ולדעת המפרשים:

יהיה פירוש דמו להרוג שדעתו היה להרוג קודם שיזקק לנבלה ההיא, או כנה הדבר הכעור בלשון הריגה.

[יט, כה]
ויחזק האיש בפילגשו -
הוציאה על כרחה להציל עצמו.

וידעו אותה -
ואף על פי שמתחילה לא אבו האנשים לשמוע לו, כיון שראו הפלגש חשקו בה ונתרצו בה לבדה.

בעלות השחר -
כתיב בבי"ת וקרי בכ"ף.

[יט, ל]
שימו לכם -
שימו לב לכם על הרעה הזאת.