[כ, א]
אל ה' המצפה -
במקום שיתקבצו כל ישראל או רובם, שם שכינה שורה, כמו שנאמר: אלהים נצב בעדת אל או הטעם כמו שמפורש בספר יהושע, כי במצפה היה מזבח ה' ובית תפלה והיה בית נועד לישראל כשהיו נועדים על דבר, כבר כתבנו בספר יהושע למה היה דרכם להיקבץ במצפה, כי שם היתה תשועה גדולה לישראל בהיקבץ מלכים להלחם עם יהושע.

[כ, ב]
ויתיצבו פנות כל העם -
ראשי העם התיצבו בתוך הקהל, שהיה הקהל ד' מאות אלף איש ויתיצבו הראשים בקהל לשאול ולחקור איכה נהייתה הרעה והפסיק בנתים, וישמעו בני בנימן - להודיע כי הם שמעו בהתקבצם ולא הרגישו בדבר לבא לפניהם ולבער הרעה והם שאלו: איך נהיה?

ופירוש ויתיצבו –
ויאמרו פנות העם עמדו בקהל ואמרו: בני ישראל דברו, איכה נהייתה הרעה הזאת.

[כ, ז]
בני ישראל -
לשון קריאה הוא.

[כ, ט]
עליה בגורל -
עליה נעלה בגורל וענין הגורל שהעשרה האנשים, שיהיו למאה ואלף לרבבה יהיו לקחת צידה לעם ההולכים למלחמה, כלומר שיפילו גורלות בעשרה חלקים בכל מאה ובכל רבבה, ואשר יפול הגורל עליהם יקחו צידה לתשעה החלקים היוצאים וההולכים למלחמה, כי לא היו יודעים כמה יתעכבו שם.

[כ, יא]
חברים -
כלם היו חברים בזה הדבר ונאספו כלם כאיש אחד, לקנא לדבר הנבלה הזאת ולהנקם מהעושים אותה.

[כ, יב]
בכל שבטי בנימן -
משפחות בנימן, כי המשפחה נקרא שבט ושבט משפחה, כמו שכתוב: ויקרב את משפחת יהודה ועוד קרא באומרו מכל משפחות שבטי בנימן והמשפחה הגדולה נקראת שבט ושבט בנימן היו בה עשרה משפחות גדולות, שהיו בתי אבות בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד והיו גבורים וכל המשפחה היתה נחשבת שבט.
ואמרו: אנחנו עשרה משפחות נלחמה כנגד עשרה שבטי ישראל, כי שבט לוי לא היו בכללם.

[כ, טו]
ויתפקדו -
קל והפ"א קמוצה ומשפט הקו"ף להדגש כמשפט התפעל, להיות עיי"נו דגושה לבד מעטים נמצאו קלים לבד, מיושבי הגבעתה התפקדו וכן: ואיש ישראל התפקדו.
וכן ויתפקד העם.

עשרים וששה אלף איש -
ובמפלתן נמצאו שנפלו מבנימן עשרים וחמשה אלף ומאה ושש מאות נסו אל סלע הרמון, נמצאו אלף חסרים כי במנינם היו עשרים וששה אלף ושבע מאות מיושבי הגבעה ואלה האלף החסרים לא מצאנו מה היה להם.

ויתכן לפרש, כי אותם אלף נפלו במלחמות הראשונות שהיו נגפים ישראל כי אי אפשר שלא מתו במלחמות ההם מבנימן והכתוב לא מנה אלא המתים בהנגף בנימן לפני ישראל.

ובמדרש אומר:

כי אותן אלף הלכו לארץ רומניא וישבו שם.

[כ, טז]
אל השערה ולא יחטיא -
תרגומו:

ומרמן בבינת שערא ולא משנן.

[כ, כא]
וישחיתו בישראל -
אמרו: כי העונש הזה היה לישראל בעון פסל מיכה, שהיה בימים ההם כמו שפירשתי, והנה קנאו לדבר פלגש בגבעה ולא קנאו לפסל מיכה והיה להם לקנא ולעלות עליו למלחמה ולבער הפסל מישראל כמו שבערו זאת הרעה ולפיכך נענשו במלחמה הזאת אמר להם הקב"ה בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם:

[כ, כו]
ויבאו בית אל -
הנראה בעיני כי על שילה אמר, כי שם היה הארון ונקרא בית אל ובית ה' כמו: ואת בית ה' אני הולך, כי לא מצאנו שהביאו הארון לבית אל שהוא לוז ובשאלה הראשונה גם כן לשילה באו, כמו שנאמר: ויקומו ויעלו בית אל וישאלו באלהים ואחר שאלתם קמו וחנו על הגבעה להלחם.
והטעם שהזכיר פעם אחרת ויבאו בית אל, להודיע כי בפעם אחרונה שבו בכל לבם לאל ויצומו ויעלו עולות וכל זה בשילה היה ונעתר להם בפעם הזאת.

ויתכן לפרש גם כן, שהביאו הארון לבית אל כי בית אל סמוך לשילה הוא, כמו שאמר בסוף הענין בשילה אשר מצפונה לבית אל והביאוהו שם להתפלל שם ויענם האל יתעלה בזכות יעקב שבירך אותו אלהים שם ונולד באותו פרק בנימן, אלא שאין משמעות הפסוק שהביאו הארון שם אז, כי הפסוק אומר: ושם ארון ברית האלהים בימים ההם, נראה כי שם היה הארון בקביעות ולא שהביאו אותו שם ובשילה היה הארון בימים ההם והרבו בתפלה, ופנחס גם כן שהיה עימהם התפלל גם כן עליהם ונענו בפעם הזאת.

[כ, כח]
עומד לפניו בימים ההם -
כי הוא היה כהן גדול בימים ההם ובו היו שואלים באורים ותומים והיום הזה עמד לפני הארון והתומים עמו.

לאמר האוסיף וגו' אם אחדל -
ידמה כי בשאלות הראשונות לא שאל הוא ובשאלות הראשונות לא ביארו שאלתם וגם התשובה לא היתה מבוארת והכל היתה סבה מאת השם כדי שיעלו וינגפו, כי היה להם לשאול אם יעלו ויצליחו והוסיפו עתה לבאר השאלה ואמרו: אם אחדל, כלומר שאם לא אצליח אחדל.

והשיב לו מבואר עליו, כי מחר אתננו בידך ומשפט השאלה באורים ותומים, כך היה, כמו שכתבו רז"ל כיצד שואלין:
השואל פניו כלפי נשאל והנשאל פניו כלפי השכינה, השואל אומר: הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו?
והנשאל אומר: רדוף עלה והצלח.
ואין שואלין בקול, שנאמר: ושאל לו ולא מהרהר בלבו, שנאמר: על פיו אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה.
וכיצד נעשית התשובה באורים ותומים, שהיו האותיות בולטות והיו משיבות הצורך עם סיוע רוח הקדש שהיה בכהן ששואלין בו.
וכן אמרו: כל כהן שמדבר ברוח הקדש ושכינה שרויה עליו - שואלין בו.
ושאינו מדבר ברוח הקדש ואין שכינה שורה עליו - אין שואלין בו, שהרי שאל צדוק ועלתה לו שאל אביתר ולא עלתה לו, שנאמר: ויעל אביתר.

וי"ב שבטים היו כתובין בהן.

ואמרו רז"ל:

שגם אברהם יצחק ויעקב נכתבו בם והנה כל האותיות בהם.

ואמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן -
מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פנחס היה, לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה, לפיכך יחסו עד אהרן וחיה זמן רב, כי האל ית' הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים, ואמר: הנני נותן לו את בריתי שלום.
ואמר: בריתי היתה אתו החיים והשלום - ועל פנחס אמר.

ומקצת רז"ל אמרו:

כי פנחס זה אליהו.

ומקצתם אמרו:

כי אליהו מבני בנימין היה ויש להם סמך בזה בד"ה.

[כ, לא]
הנתקו מן העיר -
מבנין שלא נזכר פועלו מבנין הפעיל וההפעיל עד התיקנו אותם מן העיר, והוא ענין ההעתקה והעקירה.

[כ, לב]
ונתקנוהו -
דגש הקו"ף לתפארת הקריאה והדומים לו כתבנו בספר מכלל.

[כ, לג]
קמו ממקומו -
קמו על הפרט ממקומו על הכלל.

מגיח -
פי' יוצא והוא פעל עומד, כי יגיח ירדן אל פיהו - פעל יוצא.

ממערה גבע -
יונתן תרגם:

ממישר גבעתא.

ויש לפרשו:
מענין ערות על יאור ומתערה כאזרח רענן, שהוא ענין לחות ואותו המקום שהיה סמוך לגבעה היה מקום דשאים.

[כ, לו]
מקום לבנימן -
לרדוף שהיה סמוך לגבעה לרדוף אחריהם והיו נסים לפניהם בכונה, כדי שינתקו מן העיר והיו בוטחים אל האורב שיכנסו אל העיר.

[כ, לז]
וימשך הארב -
יונתן פירשו:

פעל עומד ואיתנגיד כמנא,

כלומר שנמשך אל הגבעה.
ויש לפרשו כמשמעו פעל יוצא, ופירושו שמשכו בשופר והריעו, כמו במשוך היובל.

[כ, לח]
והמועד -
זמן זה התנו ביניהם כדי שכשיכנסו האורב בעיר שישלחו אש בעיר, ומשאת העשן יהיה סימן לישראל שכבר לכדו העיר ובזמן שיראו העשן, יחזרו פניהם כלפי בנימן להכות בהם.

ופירוש: משאת העשן - עמוד העשן שהוא נשא כלפי מעלה, ומה שאמר: עמוד עשן אחר שאמר והמשאת החלה הוא תוספת ביאור, או יהיה משאת – שריפה, מענין וישאם דוד מענין שרפה.

משאת -
על שם הלהב שהוא נשא למעלה וכן במשנה: משיאין משואות.
ופירוש משאת העשן - משאת הלהב ומשאת העשן משאת עומד במקום שנים, יקרא גם כן עמוד העשן משאת, על שם שהוא נשא למעלה ולזה הפירוש יהיה עמד חסר וי"ו, ופירוש והמשא שהוא הלהב החלה לעלות ועמוד עשן גם כן החלה לעלות.

[כ, לט]
ויהפוך איש ישראל -
הפך עורף לפני בנימן במלחמה, כדי שינתקו מן העיר.

[כ, מ]
כליל העיר -
שריפת העיר כלה עלה עשן השרפה אל השמימה.

[כ, מא]
הפך -
פניו אל בנימן להכות בהם.

[כ, מב]
ויפנו -
פנו עורף אל ישראל ונסו דרך המדבר.

והמלחמה הדביקתהו -
אנשי המלחמה הדביקוהו.

ואשר מהערים -
כתרגומו:

ואנש כמנא קמו מקרויהון קטלין בהון מכא ומכא,

ר"ל האורב שנכנסו בגבעה משחיתים אותן מהגבעה ומשאר הערים.

ופירש: בתוכו –
בתוך בנימן, הנהרגים מבחוץ היו גם אלה נהרגים מבפנים.

[כ, מג]
כתרו -
סבבו אותו ככתר, ועל הדרך הזה עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם.

הרדיפוהו -
זה לזה אומר רדוף אחריו.

מנוחה הדריכוהו -
חסר מ"ם השמוש ופירש ממנוחה הדריכוהו.

וכן תירגם יונתן:

מבית ניחהון טרדונון,

או פי' במקום מנוחתם הדריכוהו, כמו שאמר נוכח הגבעה, כלומר במקום שהיו חושבים לנוח שם הדריכוהו ויהיה הדריכוהו לפי זה, מענין כדורך בגת.

[כ, מה]
ויעללהו -
אפילו העוללות שנשארו מהם כרתו, כמו מעולל הכרם.

[כ, מו]
עשרים וחמשה אלף איש -
והמאה שספר עוד למעלה הניחם כאן, לפי שהוא פרט וסמך על המספר הראשון שזכר.

[כ, מז]
שש מאות איש -
ולא היתה בהם אשה, כי מן המלחמה נסו אלה השש מאות ואין אשה במלחמה, לפיכך לא נשארה מבנימן אשה כי הכל הרגו, מלבד אלה השש מאות שנסו אל סלע רמון.

[כ, מח]
מעיר מתום -
מעיר אנשים ומתים שם לאנושות כולל אנשים ונשים וטף, רוצה לומר האנשים בעיר והבהמה בשדה הכל הרגו.

עד כל הנמצא -
פי' כל הנמצא עופות או חיות, כל הנמצא להם הרגו.

הערים הנמצאות -
פי' הנמצאות להם שלא נהרסו בהכנס בהם ישראל להרוג העם, שהיו הורסים העיר והערים שלא נכנסו בהם במלחמה, שבו אליהם ושלחו אותם באש.