[כא, א]
לא יתן בתו -
נתנו אותם, כמו מנודים שלא יתחתנו בם עוד על הנבלה הזאת, אשר עשו אחר שלא נתנו הרשעים והפושעים.

[כא, ג]
להפקד -
ענין חסרון, כמו: ולא נפקד ממנו איש.

[כא, ד]
ויבנו שם מזבח -
אם בית אל זה הוא שילה, למה בנו שם מזבח וכי לא היה שם מזבח המשכן, ואם הוא העיר הנקרא בית אל, גם שם היה המזבח שבנה יעקב אבינו, כמו שאנו עתידין לפרש בספר שמואל בפסוק עולים אל האלהים בית אל.

ויש לומר: שבנו שם מזבח חדש והיה המקום הזה שילה או בית אל, ובנות המזבח הוא דרישת האל, כמו שנמצא במקומות רבים שהיו בונין מזבח לדרוש את ה', ומפני המקרה הרע הזה שקרה להם בדבר בנימן, בנו מזבח והעלו עולות ובכו לפני ה' ואמרו: למה היתה זאת להפקד שבט אחד.

[כא, ו]
נגדע -
נכרת.

[כא, ט]
ויתפקד העם -
קל ודינו להדגש והוא ענין זכירה והשגחה, כמו: פקדו נא וראו מי הלך מעמנו:

[כא, יא]
יודעת משכב זכר -
והיאך נודע זה?
יתכן כי העבירום לפני הארון ומי שקלטה הארון היא הבתולה, כמו שעשו בנשי מדין שהעבירום לפני הציץ, הבעולה פניה מוריקות כמו שקבלו רז"ל.

ויש דרך אחרת זכרו רז"ל:

בדבר הבתולה ודנו דין בזה, להושיבם על פי חבית של יין, בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף והם אמרו, כי זה הנסיון עשו לנשי יבש גלעד ולא שהעבירום לפני הציץ כמו שעשו בנשי מדין ועשו סמך בזה, מה שכתוב בציץ לרצון להם לפני ה' - לרצון להם ולא לפורענות להם.

[כא, יב]
אל המחנה שילה -
גם זה הפסוק מוכיח כי בית אל הנזכר בענין הזה הוא שילה, שהרי במקום שבנו שם מזבח ובכו לפני ה' ואמרו: מי אשר לא עלה שם היו עדיין ומשם שלחו להחריב אנשי יבש גלעד.

אשר בארץ כנען -
לא מצאתי טעם לספור הזה, כי ידוע הוא כי שילה בארץ כנען.

[כא, יד]
ולא מצאו להם כן -
כמו שהיו, כי הם היו שש מאות והנערות לא היו אלא ארבע מאות.

[כא, טו]
והעם נחם -
נפעל עומד, כי הוא קמוץ.

[כא, יז]
ירשת פליטה -
צריך שתהיה ירשת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל.

וטעם ירשת –
כי ירושה הוא מיעקב אבינו, להיות מבניו שנים עשר שבטים עד עולם.

[כא, יט]
אשר מצפונה לבית אל -
פירשו רז"ל:

כי על שילה הוא אומר, שהיה בצפונה של בית אל ובדרומה של לבונה

ובמזרחה של מסלה העולה מבית אל שכמה, ואני תמה, מה צריך לכל זה?!
כי שילה ידוע היה בלא סימנין.

והנראה בעיני כי החג היה בשילה מימים ימימה ופירושו משנה לשנה, ואמר בו התרגום מזמן לזמן ממועד למועד ואפשר כי מפסח לפסח היה זה, או מסכות לסכות שהיה זמן שמחה, או ביום הכפורים שהיו בנות ישראל יוצאות וחלות בכרמים כדברי רז"ל, והמחול זה שהיה לבנות ישראל חוץ לעיר שילה באותו המקום אשר מצפונה לבית אל, ולהודיע אותו המקום זכר אלה הסימנין.

וכרמי שילה היו סמוכים לזה המקום והנה הפסוק יוכיח כי המחול חוץ לעיר היה, כמו שכתוב: והיה אם יצאו בנות שילה וגומר ואמרו להם שיארבו בכרמים.

[כא, כב]
חנונו אותם -
כמו מהם, כלומר מהנשים האלה תחנונו שתניחום להם, או פי' כמו: אשר חנן אלהים את עבדך, כלומר תנו אותם לנו במתנה כי לא לקחנו לבני בנימן הנותרים נשים במלחמה כי הכל הרגנו, לפיכך אנו צריכים שיהיו להם נשים שלא ימחה השבט.

ואם תאמרו שתעברו על החרם שהחרמנו: איש אשר יתן בתו לבנימן - לא אתם נתתם להם שתאשמו בזה, אלא הם לקחו אותם.

ואמרו רז"ל:

כי אחר כן התירו שבט בנימן לבא בקהל ולישא אשה משאר השבטים כי מצאו ההיתר בלשון החרם שהם נשבעו אמרו: איש ממנו לא יתן בתו לבנימן, ודרשו ממנו ולא מבנינו א"כ מהדורות הבאים אחריהם היו יכולין לישא נשים.

ועוד דרשו:

אילו היה עולה מן השבטים לא היה האלהים אומר ליעקב ומלכים מחלציך יצאו ולא אמר אלא מבנימן, שלא נולד עדיין ואמרו: כיון שעתיד לעמוד מלכים מבנימן ולא עמדו עדיין חייבין אנו לקרבן.

[כא, כה]
בימים ההם אין מלך בישראל -
הטעם להזכיר זה כי עדיין לא היה מלך בישראל ולא שופט ולא נוגש משיב אותם לטובה, עד שבא שמואל הנביא ז"ל שמספר תולדתו וענינו בספר הבא אחר זה, הנקרא על שמו שמואל.