[ג, א]
לנסות בם את ישראל -
הדור הבא אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען שהיו בדרך נס ולא בגבורת ישראל, אלא שהקדוש ב"ה היה נלחם בעבורם.

[ג, ב]
רק למען -
רק הניחם למען ידעו דורות בני ישראל אלה הבאים אחר הדור הראשון, שידעו מה היא המלחמה אם לא ישמרו דרך ה' וצריכים הם שילמדו אותם דרכי המלחמה, כי אין ה' נלחם בעבורם רק הדור אשר היה לפנים לא ידעו דרכי המלחמה, כי לא הצטרכו להם, כי ה' נלחם להם ואיש אחד מהם ירדוף אלף.

ומה היו אלה הגוים אשר הניח ה' אשר לא נתנם ביד יהושע?
חמשת סרני פלשתים וגו'.

[ג, ג]
ופירש חמשת סרני פלשתים –
המקומות שהיו מושלים בהם חמשת סרני פלשתים, הם חמש ערים הגדולות: אשדוד עזה גת אשקלון עקרון ושאר הערים הקטנות והכפרים.
והנה ראינו כי יהודה לכד אשקלון ועזה ועקרון ואת גבולם, ואיך אמר כי אלה הגוים הניח ה' לנסות בם את ישראל?!
אפשר כי אחר כן לקחום הפלשתים מידם, ואמר הניח ה' על אותם שלא לכדום ישראל כלל, וכן אמר: הניח על אשר לכדום ישראל ואחר כן הניח הגוים לקחתם מיד ישראל.

ופירש: וכל הכנעני –
אותם שהיו יושבים בהר הלבנון.

[ג, ח]
ביד כושן רשעתים -
כך היה שמו ואפשר כי רשעתים - שם מקום.

ובדרש:

מהו רשעתים?
על שני רשעיות שהרשיעו ארם לישראל, אחת של בלעם ואחת של כושן.

[ג, י]
ותהי עליו רוח ה' -
תירגם יונתן:

ושרת עלוהי רוח נבואה מן קדם ה'.

ויתכן לפרש: רוח הכח והגבורה, כי התעורר בגבורה להלחם עם כושן והוסר כל פחד ומורך לב ממנו בסיוע הבורא עליו.

וכן תירגם יונתן.
ורוח ה' לבשה את גדעון ורוח גבורה –

מן קדם ה'.

וכן: ותהי על יפתח רוח ה' –

ושרא על יפתח רוח גבורה מן קדם ה'.

[ג, יג]
עיר התמרים -
תירגם יונתן:

קרתא דיריחו.

וכבר כתבנו דעתנו בו.

ואמר: וירשו - לומר כי כשלכדוה לא שללוה והלכו להם, אלא נאחזו בה וישבו בה, כאילו היתה להם ירושה.

[ג, טו]
אטר יד ימינו -
סגור יד ימינו, שלא היה שולט בה והיה שמאלי והוא מן: ואל תאטר עלי באר פיה.

[ג, טז]
ולה שתי פיות -
מן לפי חרב, שהוא הצד החד אשר לחרב וחרב אהוד, היו שתי צדיה חדים.

גומד ארכה -
שיעור אמה.

וכן תירגם יונתן:

גרמידא.

למדיו -
למלבושיו.

[ג, יז]
איש בריא -
גבר פטים שמן.
וכן להבריאכם – להשמינכם.
וכן: עשרה בקר בריאים שמנים.

[ג, יט]
מן הפסילים -
ממקום שהיו פוסלים שם אבנים.

וכן תירגם יונתן:

מן מחצביא.

ויש לשאול:
מאחר שהיה בדעת אהוד להמית עגלון בענין הזה, למה הלך ואחר כך שב?
ולמה לא המיתו בעודו שם עם נושאי המנחה?
כי יודע היה אחר שיאמר לו דבר סתר לי, שהיה מוציא העומדים עליו.

ויש לומר, כדי שיראה, כי עיקר בואו היה להביא המנחה והלך לו כאשר כלה להקריב המנחה, כדי שלא ירגישו בו שבא לדבר אחר, אלא על דבר המנחה וכאשר הלך עד הפסילים, שב כאדם שנזכר ואמר: דבר אחד שכחתי לדבר אל המלך.

ועוד: שאם ירגישו בו אחר המעשה היה נקל לו להימלט על נפשו ולברוח ממה שהיה, אם היה עם נושאי המנחה.

ויאמר הס -
שתוק עד שיצאו העומדים עלי.

[ג, כ]
המקרה -
שם בפלס מחתה ולולי הרי"ש היה דגוש והוא מענין קר וחם, כלומר עליה עשויה חלונות חלונות להכנס בהן הרוח לקרר ועומדים שם בימי הקיץ.

וכן תירגם יונתן:

בעליה בית קיטא.

דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא -
אמרו רז"ל:

לפיכך זכה עגלון שתהא בתו אם למלכות ישראל והיא רות המואביה שהיתה בת עגלון.

[ג, כב]
הנצב -
הוא יד החרב והלהב - הוא החרב ונקראת החרב להב, לפי שהוא מתלהב ומתלהט כשהוא משונן וממורט. וכן הוא אומר: ולהב החרב וברק חנית.

ותירגם יונתן:

דסתקא בתר שננא.

ואמר: ויבא גם הנצב, כלומר שנכנס גם יד החרב בבטנו ויסגור החלב שהיה איש שמן וסגר החלב בעד הלהב, כלומר בפני הלהב שלא יכול לשלוף החרב מבטנו והניחו אהוד ויצא.

ויצא הפרשדונה -
תירגם יונתן:

ונפק אוכליה שפיך.

לדעתו המלה מורכבת מן פרש, שתרגום:

אוכליה ומן שדונא.

שהוא תרגום ושפך ושדי.

ויש מפרשים:
הפרשדונה –
מקום ישיבת הפרשי' והמסדרונה מקום ישיבת העם הבאים אל המלך, והמקום עשוי סדרים סדרים לשבת שם, אבל אחר שאמר ויצא אהוד המסדרונה, ידמה כי ויצא הראשון אינו אמור על אהוד.

ודעת המתרגם נכונה ותרגם:
המסדרונה –

לאכסדרה.

[ג, כג]
בעדי -
עליו.
וכן: ויסגור ה' בעדו, כלומר סגר דלתות העליה על עגלון, כדי שלא יכנסו בני הבית פתאום בצאת אהוד ולא ירגישו בדבר עד שימלט.

ונעל -
הסגירה הוא סגירת הדלתות בלא מנעול וכאשר אמר: ונעל, אמר כי סגר במנעול, כדי שיחשבו מה שחשבו ויאחרו מלרדוף אחריו, וימלט בין כך.

[ג, כד]
מסיך -
כמו מסך בצרי כי הוא מן סוכך, ר"ל סוכך רגליו והוא לשון כבוד, כלומר שהיה נפנה.

[ג, כה]
ויחילו עד בוש -
תירגם יונתן:

ואוריכו עד סגי,

כלומר עד אשר בושש מאד.
ובוש הוא פעל עבר מנחי העי"ן בשקל אור.
ובושש משה מן המרובע בשקל כונן.

ויקחו את המפתח -
כי מצאו אותו מבחוץ במקום שהניח אותו אהוד, כי המפתח היה נועל ופותח מבית ומחוץ.

[ג, כו]
עד התמהמהם -
בעוד התמהמהם.

והשעירתה -
שם מקום.

[ג, כח]
רדפו אחרי -
כיון ששלטו מואב בישראל ולכדו מארצם שמעבר הירדן, כמו שכתוב למעלה: ויירשו את עיר התמרים, ועכשיו הכו אהוד וישראל כל מואב שמצאו מעבר הירדן בעיר התמרים ובשאר המקומות, ולכדו מעברות הירדן שלא יעברו מואב מארצם להושיע את אחיהם שהיו בארץ ישראל, כי ארץ מואב היא מעבר הירדן מזרחה סמוך לירדן, או לכדו מעברות הירדן לאותם בני מואב שהיו בארץ ישראל, שלא יוכלו לנוס לארצם.

[ג, כט]
כל שמן -
תירגם יונתן:

כל אימתן.

ותרגם:
האימים –

אימתני,

כלומר גבורים שתפול אימה בלב רואיהם.

ואמר שמן –
כלומר בריאים וחזקים.
וכן: ויהרג במשמניהם.

ויש לפרש שמן –
עשירים וגדולים.

ובדרש:
הנה משמני הארץ –

מן שמיניא די בארעא,

כלומר עשירים גדולים -

מפיק דוכסין ומעיל דוכסין:

[ג, לא]
במלמד הבקר -
הוא הכלי שבראשו האחד תקוע מחט הנקרא דרבן, שמפריש בו החורש את הבקר נקרא כן, כאלו מלמד הבקר לחרישה.

ויונתן תרגם:

בפרש תוריא,

ומן הלשון הזה נקראו רוכבי סוסים פרשים לפי שמפרישין בפרישין שברגליהם, מלשון וכצפעוני יפריש.