[ד, א]
ואהוד מת -
למה זכר מיתת אהוד, היה לו לזכור מיתת שמגר שהיה אחריו?!
אלא נראה כי בימי שמגר לא נושעו ישראל תשועה שלמה ולא עצרם מלעשות הרע בעיני ה' ולא שקטה הארץ בימיו, הלא תראה כי לא אמר אלא ויושע גם הוא את ישראל והנה כתוב: בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות וגו'.

[ד, ב]
אשר מלך בחצור -
קודם שהכם יהושע והחריבם ושרף את חצור ומלכה, הכה בחרב ויבין הוא שהיה מלך חצור אז, ומה שנשארו מאותה משפחה הלכו לחרשת הגוים ונתישבו שם, והמלך נקרא ג"כ יבין כמו המלך הראשון.

ופירוש חרושת הגוים –
מתרגמינן:

יער חרשא,

כי היו ביער ההוא מגדלים חזקים וישבו בהם הכנענים הנשארים.

ותירגם יונתן:
בחרושת הגוים –

בתקוף כרכי עממיא.

[ד, ד]
לפידות -
אמרו:
שהוא ברק בן אבינועם, וברק ולפידות קרובים בענין.

ובמדרש:

נקראת אשת לפידות - שהיתה עושה פתילות למקדש.

שפטה -
פעל עבר מבנין פועל הדומה למרובע, או הוא בינוני מן הקל בשקל אוכלת קש.

[ד, ה]
תמר -
כמו תמר.

ותירגם יונתן הפסוק כן:

והיא יתבה בקרתא וגו'.

ויש לומר דרך הפשט שהיה לה בית תחת תומר אחד ומה שאמר דבורה הוא יתרון ההודעה כי כבר זכרה ואמר והיא ידענו כי עליה נאמר, וזכר אחר כן דבורה לרוב ההודעה, כי כן משפט הלשון כמו: אלה תולדות נח, נח וזולתו.

ויעלו -
והיו עולים אליה בני ישראל למשפט כי היא היתה שופטת את ישראל בימים ההם, ונבואתה היתה לזמנה כי לא מצאנו לה נבואה לעתיד.

[ד, ו]
ותשלח -
אם היתה אשתו היתה פרושה מעת התנבאותה, וישבה לה תחת התומר ועתה שלחה לקרוא לו לאמר לו הנבואה אשר דבר ה'.

הלא צוה -
אינו תחילת הדברים אלא אמרה לו דברים אחרים קודמים לזה, והכתוב אחז תכלית הדברים מה שהיה בהן מן הצורך.
וכן: הלא שמעת בתי.
וכן: כי נתן ה' בידינו את כל הארץ שאמרו שני המרגלים כמו שפירשנו, ובאה גם כן המלה הזאת לחזק, כאדם שמתרה בחברו ומזהירו ואומר: הלא אמרתי לך הזהר לך והישמר שלא תתרשל בדבר.
וכן: הלא שלחתיך שאמר לגדעון.

ומשכת -
תמשוך ישראל ותפתם בדברים עד שתביאם בהר תבור, כי יראים היו מחיל סיסרא, לפיכך היו צריכים פיתוי ודברים רבים.

[ד, ז]
ומשכתי -
אמר כי ראו אצטגניני סיסרא שלא יצא באותה מלחמה כי מנוצח יהיה אם יצא, והקב"ה משך לבו לצאת וזה הוא שאמר ומשכתי.

ויונתן תרגם:

ואיתביב,

ותרגום:
והגירם על ידי חרב –

ותבינון ע"י קטולין.

[ד, ט]
כי ביד אשה -
יש מפרשים:

יעל שנמכר סיסרא בידה ועל פי הנבואה אמרה זה ואיננו נכון לענין הפסוק, שאמר: אפס כי לא תהיה תפארתך, אלא פירושו כך: אם אלך - לא תהיה תפארתך, כי על ידי תהיה התשועה. ויאמרו: כי ביד דבורה ימכור ה' את סיסרא ולא תהיה התשועה הזאת נקראת על שמך.

[ד, י]
ויעל ברגליו -
העלה.

[ד, יא]
נפרד -
קמוץ, פירש נפרד ממדבר יהודה שישבו שם בני קני, כשעלו מעיר התמרים.

אילון בצענים -
כן כתיב, וקרי בצעננים והכל ענין אחד והוא שם מקום נקרא כן על ענין ידוע אצלם.

ויונתן תרגם:

מישר אגניא,

דומה שלקחוהו מן בצעי המים בדברי רז"ל, שהם גבים מלאים מים בשדות, שהם כמו אגנות מלאות מים.
וכן זכרוהו הם ז"ל בזה הלשון, כמו שאמרו:

הנהו אגני דארעא מקרון.

[ד, יג]
מחרושת הגוים -
פירשנוהו למעלה.

[ד, יד]
הלא ה' יצא לפניך -
כתרגומו:

הלא מלאכא דה' נפק לאצלחא קדמך.

[ד, יז]
וסיסרא נס -
לא נס אל מקום שנס מחנהו, כי הם נסו אל נוכח ארצם שהיא חרושת הגויים וברק ועמו רדפו אחריהם והכום לפי חרב, וסיסרא ידע שלא יוכל להימלט בנוסו כי ידביקוהו ונס למקום אחר שלא ירגישו בו וירדפו אחריו, ונס למקום אחר קרוב למקום המלחמה להימלט אל אהל יעל, כי שלום היה ביניהם וחשב שימלט שם ויסתירוהו עד עבור המלחמה.

[ד, יח]
סורה אדני סורה אלי -
שניהם מלרע שלא כמנהג ברוב.

בשמיכה -
תירגם יונתן:

בגונכא.

ופירש רבינו האיי ז"ל:

גלופקרא,

הנזכר בדברי רז"ל קוט"א בלע"ז, ובערבי גואבי כלשון התרגום, והוא כסות עב יוצאין ממנו ציציות מן הצמר בכל פני הכסות ונראה כי מפני זה נקרא שמיכה, כי בדבריהם שמיכתא דבר עב.

ובויקרא רבה:

ותכסהו בשמיכה –
רבנן דתמן: אמרי בסודרא.
רבנן דהכא: אמרי במשיכלא.
אמר ריש לקיש: חזרנו בכל המקרא ולא מצאנו כלי ששמו שמיכה אלא מה הוא שמיכה בשי"ן? כתיב שמיכה, כלומר שמי הוא כאן, שמעיד על יעל שלא נגע בה סיסרא.

[ד, יט]
ותשקהו ותכסהו -
חזרה וכסתו אחר שהשקתה אותו כדי שירדם ולא ירגיש ומה שהשקתו חלב, להכבידו כדי שיהיה נרדם.

[ד, כ]
עמוד -
מקור.

ויאמר אליה –
לעמוד פתח האהל.

ותצנח -
היתד עברה רקתו ונתקעה בארץ.

נרדם -
פתח והוא נפעל עבר.

ויעף -
העין בפתח להבדיל בינו ובין ויעף אלי שהוא ענין אחר ופירש ויעף וכבר עיף לפיכך נרדם, ולא הרגיש בהכותה אותו וימת.