[ה, א]

ותשר דבורה וברק בן אבינועם -
לפי שדבורה עיקר המעשה, כמו: ותדבר מרים ואהרן.

[ה, ב]
בפרוע פרעות -
בנקום נקמות.

תרגום:

נקום נקמת - איתפרע פורענותא.

בהתנדב עם -
כשישראל מתנדבים ומתגברים לצאת למלחמה, כלומר על הרע ועל הטוב ברכו ה'

ותירגם יונתן הפסוק כן:

כד חרדו בית ישראל באוריתא וגו':

שמעו מלכים -
מלכי הארץ.

ויש מפרשים:

כנגד ישראל אמר, כענין שאמרו: כל ישראל בני ישרים הם.

[ה, ד]
ה' בצאתך משעיר -
רוב מפרשים פירשו ענין זה על מתן תורה שחרדו ההרים ונטפו מים,

וכן פירש זה סיני –
כמו זה סיני שחרד, כמו שנאמר ויחרד כל ההר מאד, כן חרדו שאר ההרים, כמו הר שעיר והר פארן ואע"פ שאינו כתוב שם אלא ויחרד כל ההר וכן דעת המתרגם.

והחכם רבי אברהם א"ע ז"ל פירש:

כי הוא רמז למלחמות שנלחם הקב"ה בעבור ישראל.
וכן: וזרח משעיר למו וכן אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן.
וכן אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה.

ארץ רעשה -
וכן ותגעש ותרעש הארץ, הכל רמז למלחמות.

ופירש בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום –
כי שם התחילו ישראל להלחם באומות כשעברו את הר שעיר ונלחמו בסיחון ועוג ויצא השם ית' לפניהם ונצחום ובכחו גברו בכל המלחמות ההם.
וכן שמים נטפו גם עבים נטפו מים.

[ה, ה]
הרים נזלו מפני ה' -
הכל משל על המלחמה ע"ד מן שמים נלחמו.

ופירש זה סיני כמו שזה סיני חרד מפני אלהי ישראל כן חרדו כל העולם מפניו, כמו שנאמר: תפול עליהם אימתה ופחד, נמוגו כל יושבי כנען:

[ה, ו]
בימי שמגר בן ענת -
הוא היה משופטי ישראל, כמו שהזכיר למעלה ואף על פי שהושיע את ישראל לא היתה כתשועה הגדולה הזאת, כי בימיו חדלו ארחות.

וטעם להזכיר יעל, כלומר אע"פ שעל ידה באה קצת התשועה הזאת ודומה כי היא היתה אשה חשובה ואוהבת ה', שהביא על ידה התשועה הזאת, אע"פ כן לא היתה היא תחילת התשועה עד שקמתי אני דבורה שקמתי והייתי כאם לישראל:

[ה, ז]
חדלו פרזון -
פרזון שם מענין ערי הפרזות.

ושקמתי -
שניהם השי"ן פתוחה, פתח גדול במקום פתח קטן.

[ה, ח]
יבחר -
כשבחר ישראל אלהים חדשים אז היתה להם המלחמה בשערים, ולא היו יכולין להראות מגן ורומח להלחם באויביהם ואע"פ שהיו ישראל רבים ארבעים אלף ויותר והוא סך חשבון, אע"פ כן היו נסים מפני אויביהם ונסגרים בעריהם ואויביהם רודפים אותם עד השערים.

ויש מפרשים:

מגן אם יראה -
לשבח, כלומר כשהיו ישראל עושין רצון הבורא יתעלה ולא היו הולכים אחרי אלהים אחרים וזה היה בימי יהושע, לא היה צריך להם מגן או רומח בארבעים אלף בני גד ובני ראובן, ואף על פי שהיו חלוצי צבא לא הצטרכו להראות מגן או רומח כי ה' היה נלחם להם, ובאו עם אחיהם ושבו להם בשלום, אין שטן ואין פגע רע מפני שהיו עושין רצון הבורא.

ויונתן תרגם:

כד אתרעיאו וגו'.

ומלת לחם –
הוא משונה בנקודה, כי היא נקודה בסגול החית, והוא שם כמו מלחמה והוא במשקל חמץ עקב חצר אלא שזה הסגול שלא כמנהג.

[ה, ט]
לבי לחקקי ישראל -
גדולי ישראל ושופטיו ומנהיגיו שהתנדבו בעם לצאת למלחמה, לבי ורצוני אליהם, ואומרת אליהם: ברכו השם, שהכניע אויביכם לפניכם ונקראו הגדולים חוקקים, שמשימין החקים בעם.

ויש לפרש: חוקקי ישראל –
סופריו וחכמיו, אומרת להם שיברכו ה' על התשועה הזאת.

ופירש: המתנדבים בעם –
ללמד להם תורה ומצות.

[ה, י]
צחורות -
לבנות, כמו: וצמר צחר, ר"ל הסוחרים רוכבי האתונות חשובות וטובות שלא היו יכולין ללכת מפני האויב עתה, שיחו וזמרו לאלהים יתברך וכן יושבי על מדין והוא שם מקום הנזכר בספר יהושע, מדין וסבכה, או הוא שם לדרך ידוע אצלם, היו יראים ללכת באותו הדרך מפני האויב ועתה שתלכו בבטחה, שיחו וזמרו לש"י.

ואמר במסרה בג' לישני: מדין וסבכה יושבי על מדין להטות מדין דלים, חד לשון קרתא וחד לשון ארחא, וחד לשון דין.

ויונתן תרגם הפסוקים כן:

דהיו מבטלין עסקיהון וגו'.

[ה, יא]
מקול מחצצים -
מקול יורה החצים לא היו יכולין לשאוב מים ועתה יתנו שם צדקות ה'.

וטעם צדקות פרזונו –
שיוכלו לשבת בערי הפרזות בבטחה.

וטעם מקול –
כי הפרשים ויורי החצים נותנים קול ומריעים להפחיד העם, כמו שאמר, מקול פרש ורומי קשת בורחת כל העיר.

ופירש: יתנו –
לשון למוד ושנון.

תרגום:
ושננתם לבניך –

ותתנינון לבניך.

[ה, יב]
עורי עורי -
שנים הראשונים מלרע והאחרונים מלעיל.

[ה, יג]
אז ירד שריד -
ירדה בתשלומו.

ופירש רדה והשליט הקב"ה ישראל שהוא שריד באדירים בעם יבין מלך כנען.

ולמ"ד לאדירים במקום בית.
כמו: וישבו אתו לארץ, כי איש הרגתי לפצעי וזולתם.

[ה, יד]
מני אפרים -
כמו מן אפרים והיו"ד נוספת וכן: מני מכיר.

שרשם בעמלק -
שרשם היה נלחם בעמלק והוא יהושע בן נון שהיה שרש אפרים ונשיאם ואחרי יהושע נלחם בנימן עם עמלק והוא שאול שהיה משבט בנימן.

וכ"ף אחריך –
כנגד אפרים.

וכ"ף בעממיך –
כנגד בנימן.
ואמרה זה בדרך נבואה והזכירה המתעוררים והמתחזקים אל מלחמות ה' ועתה שירדו למלחמה מן מכיר הגדולים והחכמים ואף על פי שהיה מעבר לירדן, התעורר והתחזק לבא למלחמה זאת.
וכן מזבולון ירדו אפילו הסופרים והחכמים, ואין צריך לומר שאר העם.

ומושכים בשבט סופר -
פירש: החכמים והסופרים.

שבט -
העט.

וכן: תירגם יונתן

בקולמוס דספרא.

וכן השרים שהיו ביששכר יצאו עם דבורה.

[ה, טו]
ושרי -
כמו שרים, כמו: וקרע לו חלוני, כמו חלונים וחשופי שת והדומים להם.
וכן שבט יששכר יצא כלו וכן ברק יצא עם דבורה.

בעמק שלח ברגליו -
שלא שאל בהמה לרכוב מרוב חפצו למלחמה, אבל בפלגות ראובן שנפלג ונחלק מעבר הירדן ולא באו למלחמה גדולים הם חקקי וחקרי לבי עליו.

[ה, טז]
ואומר לו: למה ישבת בין המשפתים –
והם מערכות וגדרות הצאן.

לשמוע שריקות עדרים -
כלומר יושב ובוטח ולא חששת למלחמת ישראל אשר בארץ כנען ולא באת לעזרם למלחמה הזאת.

[ה, יז]
וכן גלעד ששכן בעבר הירדן ולא בא למלחמה.
ויש לתמוה, והלא מכיר אומר שבא למלחמה ומכיר אבי גלעד וארץ הגלעד לבית מכיר, כמו שאמר ויתן את הגלעד למכיר בן מנשה?!
ויש לפרש, כי מה שאמר: גלעד בעבר הירדן שכן על בית יאיר בן מנשה אמר, שג' הוא היה חלקו בארץ הגלעד, כמו שאמר: ויאיר בן מנשה הלך וילכוד את חוותיהם.

ויש לפרש עוד:
כי מה שאמר: גלעד בעבר הירדן שכן ] הוא דרך תמיהה, ואומר לראובן למה ישבת בביתך ולא באת למלחמה?!
גלעד עשה כן, כמו שעשית אתה וישב ושכן בעבר הירדן הלא חרד ובא לעזור למלחמת ישראל, ואתה למה עשית כן, ואף על פי שאתה מעבר לירדן הלא גם הוא מעבר לירדן?!

ויש לפרש ג"כ לענין זה הפירוש שלא בדרך תמיהה, כלומר גלעד הלא שכן בעבר הירדן כמוך, וחלקו ונחלתו שם היא ואעפ"כ עבר ובא לעזרת ישראל, ואתה למה לא עשית כן?

ודן למה יגור אניות-
אינו אומר על אניות הים, כי לא היה חלקו על הים כי זבולן היה חלקו שם, כמו שאומר: זבולן לחוף ימים ישכון ואף על פי שכתוב בחלקו מול יפו, אע"פ כן לא היה יפו בחלקו אלא אניות הירדן, ר"ל שעבר הירדן וברח מפחד האויב והניס נכסיו לעבר הירדן.

וכן תירגם יונתן:

גזו ועברו ירדנא וגו':

אשר ישב לחוף ימים -
כי שם היה חלקו וגורלו, כמו שנאמר בגורלו ופגע בכרמל הימה, ואמר: והיו תוצאותיו הימה מחבל אכזיבה.

ועל מפרציו ישכון -
על מקומות הפרוצים לו בעריו ישכון שם מפחד אויבים, לפיכך לא יבא למלחמה שלא יניח עריו פרוצות.

ויונתן תרגם:

קרוי עממיא וגו'.

[ה, יח]
חרף נפשו למות -
גלה ופרסם נפשו ומסר עצמו למיתה מרוב חפצו למלחמה.

ונפתלי כמו כן שם עצמו על מרומי שדה להלחם.

ויונתן תרגם:

דבית נפתלי ישבחונון כל עממי ארעא.

[ה, יט]
בתענך על מי מגדו -
תענך ומגידו שני מקומות הם בחלק מנשה ומן הנראה כי רחוקים היו זה מזה, כמו שאמר: ויושבי תענך ובנותיה ויושבי מגדו ובנותיה.

א"כ מהו שאמר בתענך על מי מגידו?
ויתכן לפרש כי באו מלכי כנען להלחם והוא סיסרא ואשר באו עמו להלחם בתענך והיו חילותיו כל כך רבים, שהיו מגיעים עד מי מגדו.

וכן תירגם יונתן:

בתענך הוו שרן ומטן על מי מגדו.

בצע כסף לא לקחו -
לא היו לוקחין שום ממון מבני ישראל שהיו נופלים בידיהם, אלא היו הורגים אותם.

[ה, כ]
מן שמים נלחמו -
כל כך היה הנצחון גדול שנצחו ישראל חיל סיסרא, כאלו מן השמים נלחמו עם סיסרא.

הכוכבים ממסילותם -
על דרך: שמה הנחת ה' גבוריך.

ודרך הדרש:

כי הכוכבים חממו אותם והיו לובשים שריונים ומרוב חמימות היו נכנסין בנחל קישון להתקרר ושוטפם הנחל, לפיכך סמך פסוק נחל קישון גרפם לפסוק מן שמים נלחמו.

ולפי דרך הפשט: לפי שהמלחמה היתה בערבה אשר על שפת נחל קישון היו נכנסין בנחל, הן לברוח הן לערוך מלחמה עם ישראל ונכשלו המרכבות כמו במצרים, שאמר: ויסר את אופן מרכבותיו ונפלו הפרשים בנחל וגרפם הנחל וטבעו ולא כן היה לישראל, אלא שדרכו הנחל בעוז ועברוהו בלא שום פגע ונזק, וזה שאמר: תדרכי נפשי עוז, כלומר הנחל שגרפם דרכה נפשי בעוז, סימן השמים נלחמו עמהם בעבורי.

ויונתן תרגם:

תדרכי נפשי עוז - דושישת נפשי קטילי גבריהון בתקוף.

ופירש נחל קדומים - נחל שהיה שם מקדם, כאילו נברא שם מקדם להנקם באויבי ה', על דרך כל פעל ה' למענהו וגו'.

[ה, כב]
אז הלמו -
פועל עומד, כאילו אומר נהלמו עקבי הסוסים מרוב מרוצתם במלחמה, וזה שאמר: מדהרות דהרות אביריו - מה שמכה הסוס בכח על הארץ בעת המרוצה ושלא בעת המרוצה, שנראה כמרקד, תקרא דהירה.
וכן: וסוס דוהר ומרכבה מרקדה.

ואמר: עקבי סוס –
כי בעקבים אין פרסה, לפיכך אמר: כי נהלמו עקבי סוס בכח מכת הסוס בארץ.

וטעם אביריו –
על הפרשים, או על הסוסים.

[ה, כג]
אורו מרוז -
שם עיר קרובה למקום המלחמה ולא באו לעזרה, לפיכך קללה אותן, אבל הרחוקים שלא באו לא קללה אותם.

אמר מלאך ה' -
כמשמעו כי נביאה היתה דבורה ועל פי הנבואה אמרה זה.

ויונתן תרגם:

אמר ברק נבייא דה'.

[ה, כד]
תבורך -
מרוז, תהיה ארורה, אבל יעל תהיה ברוכה, שהיתה זריזה לעזרת ה' במקום שהיתה שם באהלה, ויותר תבורך, משאר נשים היושבות באהל.

[ה, כה]
מים שאל חלב נתנה -
להכבידו כדי שירדם במהרה עם העייפות שהיה לו והחלב ששתה שלא ירגיש בהכותה אותו.

ויונתן תרגם:

מיא שאל מינה סיסרא רשיעא וגו'.

בספל אדירים -
בספל גדול ששותין בו גדולים ואדירים.

והחכם רבי יונה פירש:

אדירים הרועים הגדולים, כמו: אדירי הצאן.

ויונתן תרגם:

בפיילי גבריא וגו'.

וכן תרגם:

קובעת כוס התרעלה - פיילי כסא דלווטיא.
וכן: השותים במזרקי יין - דשתיין בפיילי חמר.

ובדברי רז"ל:

היה מביא בפיילי של חרס חדשה ובלשון יון כוס פיילי.

הקריבה חמאה -
חלב חמאה וחלב שזכר עומד במקום שנים, והשקתי החלב הנותר אחר החמאה כי הוא מכביד הלב וטורף הדעת.

ויתכן לפרש: כי נתנה לו חמאה לאכול אחר שהשקתו, כי בנאד החלב השקתהו, כמו שאמר: ותפתח את נאד החלב ותשקהו ובספל אדירים הקריבה לו חמאה לאכול:

[ה, כו]
ידה ליתד תשלחנה -
כמו תשלח והנו"ן והה"א נוספות כנו"ן ה"א מסדרונה פרשדונה ואף על פי שאין המנהג כן בפעלים.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

תשלחנה ידה - וימינה שלחה בעבור יתד והלמות ידה שמאלה צריכה יתד וימינה צריכה הלמות וכנה השליחות לידים, בעבור כי הם עשו המעשה ודומה לו:
וכל אשר שאלו עיני,
בביתה לא ישכנו רגליה,
ובתבונות כפיו ינחם.

ואם תאמר כי תשלחנה בודד, אין צריך לכל זה כי פירוש ידה וימינה הושטו בעבור יתד והלמות.

ורבי אחי ר' משה ז"ל פירשו:

בחסרון כ"ף הדמיון, כמו לב שמח ייטיב גהה, שפירשו: כגהה וכן פי' ידה כידה והוא דרך שאלה, בעבור שאמר: תבורך מנשים יעל אמר ראויה לה הברכה יותר משאר נשים, כי עשתה מעשה גבורה שלא יעשו שאר הנשים, כי אין מעשה גבורה לנשים כי אם לאנשים, לפיכך אמר דרך שאלה, כידה ליתד תשלחנה הנשים האחרות וימינה להלמות עמלים - והלמות שם הכלי שמכים בו האנשים העמלים בעלי המלאכה.

מחקה ראשו -
הסירה ראשו מלשון מחק בדברי רז"ל אין מוחקים במקום שגודשים והמחק הוא הכלי שמעבירין על המדה שמעביר כל מה שעליה.

ומחצה -
מן ומחץ מכתו.

וחלפה -
העבירה היתד ברקתו.

וכן תירגם יונתן:

אעברת בצדעיה.

או יהיה וחלפה מן יחלוף ויסגיר, שהוא לשון כריתה.

[ה, כז]
בין רגליה כרע נפל-
כן מנהג הלשון לכפול הדברים כדי לחזקם, והענין כי כרע כריעה שלא היתה לו תקומה וזהו שאמר: באשר כרע שם נפל שדוד.

ויש בו דרש: והוא רחוק, כי יש בפסוק שבעה בין כרע ונפל ושכב.
ואמרו: כי שבע בעילות בעל אותו רשע ליעל אותו היום, ומה שכתבו למעלה במילת שמיכה מכחיש זה הדרש.

[ה, כח]
ותיבב -
הריעה.
מתרגם:

תרועה - יבבא.

ויונתן תרגם:

ואודיקה לשון הבטה.

האשנב -
כמו: החלון, וכן: בעד אשנבי נשקפתי.

[ה, כט]
תעננה -
כל אחת מן החכמות תענה אותה.

אף היא -
אם סיסרא.

תשיב אמריה לה -
היא בעצמה כמו שהחכמות משיבות לה, כן היתה היא בעצמה משיבה ואומרת, כי בעבור זה אחרו פעמי מרכבותיו.

[ה, ל]
ימצאו יחלקו שלל -
ימצאו שלל לרוב בארץ ישראל שינצחו אותם ויחלקו השלל ביניהם ולזה הם מאחרים לבא.

רחם רחמתים -
נערה או שתי נערות.

לראש גבר -
לכל גבר וגבר יש לו נערה או שתי נערות מהשלל.

ויונתן תרגם:

יהבין גבר וביתיה לכל חד וחד.

שלל צבעים -
בגדים עשויים במיני צבעונים.

רקמתים -
שעשו בו מעשה הרקמה משני הפנים בשוה והרקמה היא מעשה מחט בבגד, בצורות מצבעים שונים זה מזה.

לצוארי שלל -
כמו לראש השלל,. כלומר נתונים הבגדים בראש השלל לתתם לשר הצבא.

ויונתן תרגם כן:

ביזת ציורי צבעונין וגו'.

[ל, לא]
ואוהביו -
ואוהבי ה'.

כצאת השמש בגבורתו -
כצאת השמש בבוקר שהולך ואור עד שהוא בגבורתו והוא חצי היום, כן יהיו אוהבי השם יתברך הולכים וחזקים.

ויונתן תרגם:

ורחמוהי צדיקיא יהון עתידין וגו'.