[ט, ד]
רקים ופוחזים -
קלים מתנועעים על טרפם שלא היה להם במה יחיו, מן פחז כמים.

ויונתן תרגם:

סריקין ובקרין סריקין.

ר"ל ריקין כמו בוקי סריקין.

בדברי רז"ל:

ובקרין כמו פקרים בפ"א, כמו הבקר לעניים הבקר בבי"תכמו בפ"א, ופירושו אנשים מופקרין ומשולחין.

או יהיה בקרין כמשמעו בבי"ת ור"ל רועי בקר, כי הם הנבזים שבאנשים כמו שמצאנו בדברי רז"ל:

אפילו רועי בקר.

ובנסחא אחרת מצאתי סריקים ובסירים, ופירש נבזים, כמו: דבר ה' בזה.

תרגומו:

בסר.

[ט, ה]
ויותר יותם -
נותר מהשבעים וע' חסר אחד הרג ואף על פי שאמר שבעים איש, מנהג הלשון הוא במקומות שלא יפחות חשבון הכולל בעבור אחד, כמו: כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה שבעים, ארבעים יכנו:

[ט, ו]
עם אלון מצב -
סמוך לאלון, כמו: המה עם בית לחם והדומין לו.

ואלון מוצב -
כתרגומו:

מישר קמתא,

היתה אבן או זולתה מצב שם, ויוחס המישור אליו.

[ט, ח]
הלוך הלכו העצים -
יונתן תרגם:

לשון תמיהה, המיזל אזלו אילניא,

וכן תרגם:

החדלתי - האשבוק,

כלומר האניח דשני במקומי.

[ט, ט]
והלכתי לנוע על העצים -
ומשל העצים הם אנשי שכם והאטד אבימלך, כלומר חסרו להם אנשים להמליך עליהם כי המליכו הפחות שבהם והוא אבימלך.

תוספת והאטד אבימלך, וכן ויבאו עד גרן האטד ולפי שבו קוצים גוררים בו הדברים הצריכים להישמר מההיזק, ולפי שהמלך נבחר לשמור העם מנזק ומכל דבר רע, אמר כי המלך שבחרו הם והוא אבימלך, אינו ראוי לאותו התכלית שראוי שיושם עבורו מלך על העם לשמרם מהיזק, כי אדרבה הוא מזיק להם הפך הכוונה, כמו הקוץ המריע למי שיאחז בו או יפעל בו, כן עשה אבימלך בעם שכם שהרג בהם ובאחיו וכמו שהקוץ הוא דבר שאין בו תועלת רק היזק, כן יקרה לאנשי שכם מאבימלך שהמליכו עליהם, שירע להם ולא יועיל, ע"כ.

מלכה עלינו -
מלוכה כתיב, ואחד הוא.

החדלתי -
מבנין הפעיל והוא מבואר או מבנין הפעל, כמו החדלתי בקמץ הה"א, ור"ל החדלתי מדשני

ויונתן תרגם:

האשבוק ית משחי.

אלהים ואנשים -
בנר שמדליקין בשמן זית לפני אלהים ולפני אנשים או במאכל, מקריבין השמן במנחות לאלהים ואנשים ג"כ יאכלו אותו.

ויונתן תרגם:

דמיניה מיקרין קדם ה' וביה מתפנקין בני אנשא.

לנוע על העצים -
תירגם יונתן:

למעבד מלכו.

[ט, יא]
את מתקי -
המ"ם נקרא בקמץ חטף.

[ט, יג]
המשמח אלהים ואנשים -
מכאן סמכו רז"ל:

שא"א שירה אלא על היין, שנאמר: המשמח אלהים.

ויונתן תרגם:

דמיניה מנסכין קדם ה' וביה חדן רברבן.

הרחיק יונתן ע"ה השמחה מהבורא יתעלה, כמו שהרחיק כל שאר התארים ממנו, כי אין לפניו לא שמחה ולא עצבון ומה שנאמר בו מהם על דרך משל, כי דברה תורה כלשון בני אדם.

וכן תרגם אנקלוס:

ויתעצב אל לבו ואמר במימריה למיתבר תוקפיהון כרעותיה.

הרחיק לשון העצבון ממנו יתברך ומה שלא עשה כן במלת ויחר אף ה' והדומים לו הוא לסוד ידוע אצל מביני מדע ומה שתרגם אנשים רברביא, ר"ל כי היין משמח האנשים הגדולים והחכמים ותיטיב דעתם בו.

כמו שאמרו רז"ל:

חמרא וריחני

פקחין, אבל האנשים הפחותים ישתכרו בו ותשתבש דעתם בו, ומה שהזכיר ג' עצים אלה לדבר לקצר הדבר.
ועוד: כי הזכיר שלשה המשובחים ואחר כך הזכיר הפחות שהוא משל לאבימלך.

ואדוני אבי ז"ל:

כתב כנגד שלשה שאמרו ישראל לגדעון משול בנו, גם אתה גם בנך גם בן בנך.

[ט, יח]
על בעלי שכם -
על אדני העיר וגדוליה, כי הם עיקר אנשי העיר.

ויונתן תרגם:

יתבי שכם.

[ט, כ]
מלוא -
שם לא תואר.
וכן: ועבדו אותו בתמים ובאמת.

[ט, כב]
וישר אבימלך -
מבנין קל מנחי העי"ן בשקל ויסר אליה והוא ענין שררה, ולפי שמלך מעצמו ולא מלך על כל ישראל, לפיכך אמר וישר ולא אמר וישפוט, כי לא הלך בדרך טובה ולא החזיר את ישראל למוטב.

[ט, כד]
לבוא חמס -
כלומר סבה היתה מאת הש"י שבגדו בעלי שכם באבימלך, כמו שאמר: וישלח אלהים רוח רעה והיה זה לבא חמס שבעים בני ירובעל לשום דמם על אבימלך ועל בעלי שכם ולא נתנוהו לבא אל העיר ושמו לו מארבים על ראשי ההרים, ואותם המארבים היו גוזלים כל אשר עבר עליהם לומר שיצאו מתחת רשותו ואין להם מושל, והיו עושים הישר בעיניהם.

[ט, כז]
ויבצרו את כרמיהם -
כי היו יריאים מאבימלך לצאת ולבצור את כרמיהם ובעזרת געל ואחיו יצאו.

הלולים -
שמחות.

וכן בדברי רז"ל:

נקרא בית השמחה הלולא.

ויונתן תרגם:

חנגין.

[ח, כח]
מי אבימלך ומי שכם -
כלומר אבימלך ושכם שהיה שר העיר מקדם אחד הם, זה כזה ומי הוא שנעבדנו?!
אף על פי שהיה עתה אבימלך מלך עליהם, הלא גם שכם היה מלך העיר הזאת אם כן עבדו אנשי חמור אבי שכם.

[ט, כט]
ואסירה את אבימלך -
והלא הסירו אותו אלא אסירה אותו לעולם, שלא יוכלו אנשי שכם להשלים עמו אם ירצו.

ויאמר לאבימלך -
כנגד אבימלך ואף על פי שאינו שם, כאומר צא אתה אבימלך בכל צבא שתוכל לרבות, בעוד שאני הנה ונראה מה יהיה ביני וביניך.

רבה -
בסגול שלא כמנהג.

[ט, לא]
בתרמה -
כמו במרמה.

וכן תרגם יונתן:

ברז,

כלומר בסתר, שלא הרגישו בו אנשי שכם, או יהיה בתרמה שם מקום והוא ארומה, שנאמר: וישב אבימלך בארומה.

כן פירשו אדוני אבי ז"ל:

לפי שלא נמצא זה המשקל בנחי הלמ"ד.

צרים את העיר עליך -
כמו שיקרא מצור כשצרים את העיר מבחוץ ולא יוכל אדם לצאת ממנה, כן נקרא מצור כששומרים את העיר שלא יכנס אדם בה מבחוץ, ועל הדרך הזה צרים את העיר עליך, כלומר בעבורך שומרים את העיר שלא תכנס בה.

[ט, לו]
צל ההרים אתה רואה כאנשים -
צחק בו ואמר לו דרך לעג אינם אנשים, אלא צל ההרים ידמה לך כאנשים.

[ט, לז]
מעם טבור הארץ -
כמו שהטבור באדם הוא מיצוע הגוף, כן יקרא מיצוע הארץ והמקום הגבוה שבה טבור.

ותירגם יונתן:

מתוקפא דארעא.

אלון מעוננים -
מישור מעוננים.

[ט, לח]
איה אפוא פיך -
כלומר, איה דבריך שהיית אומר.

[ט, מא]
ויגרש זבול -
והיאך גרשוהו ואנשי העיר היו נלחמים עם אבימלך, והיאך זבול שהיה פקידו של אבימלך גירש געל שהיה עוזר לאנשי שכם ונלחם בעבורם עם אבימלך.
ונראה כי היו מקצת אנשי העיר סומכים ידי זבול כי אבימלך היה אחיהם, וכאשר ראו כי גברה יד אבימלך חזקו ידי הסומכים זבול ורפו ידי העם, אשר כנגדו וגרשו געל משבת בשכם.

[ט, מד]
והראשים אשר עמו -
לא היה אלא ראש אחד עמו, שהרי חצה אותם לשלשה ראשים ושני הראשים פשטו על כל אשר בשדה ואבימלך והראש השלישי אשר עמו פשטו נכח העיר, עד שעמדו פתח שער העיר והראש שהיה עם אבימלך היו בהן אנשים גדולים, לפיכך אמר: והראשים אשר עמו.

[ט, מו]
בעלי מגדל שכם -
אדוני מגדל שכם לא היו בעיר, כשלכד אבימלך העיר וכאשר שמעו הלכו אל צריח בית אל להמלט בצריח ההוא, וצריח כמו מגדל, כמו: ובסלעים ובצריחים ושם המקום שהיה בו זה הצריח בית אל ברית.

ודעת יונתן:

כי צריח בית אל שם המקום, ופירוש ברית שבאו אליהם לכרות ברית עמהם

וכן תירגם יונתן:

ואתו לצריח בית אל למיגזר קיים.

[ט, מח]
שוכת עצים -
שוכה כמו ענף וכן במשנה, אבל לא יקוץ את השוכה על מנת ליתן דמים.

[ט, מט]
שוכה -
כמו שוכתו, כמו: וצורם לבלות שאול שהוא כמו וצורתם, או הוא משקל אחר שוך בשקל בור.

[ט, נג]
פלח רכב -
חתיכה מרכב שהיא אחת מן הריחים והיא העליונה, לפיכך נקראת רכב והתחתונה רחיים או שכב.

ותרץ -
בחירק הרי"ש והמנהג בסגול והוא מבנין הפעיל מפעלי הכפל מן קנה רצוץ, או הוא מנחי העי"ן וכן וירעצו וירצצו לשון שבירה, ואפשר שגם הוא מפעלי הכפל.

[ט, נד]
פן יאמרו לי -
בעבורי, כמו: אמרי לי אחי הוא: