[יג, א-ה]
עוד ספר שכבר הוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' והיה זה סיבה אל שהיו פלשתים מושלים בהם ארבעים שנה, וזה המספר התחיל סביב צמיחת ממשלת שמשון, כמו שזכרנו. אמנם קודם זה מכרם הש"י ביד פלשתים, מקודם עת יפתח ובימי השופטים אשר אחריו שזכרנו היו פלשתים מצרים לישראל.
ולזה בא היעוד לאשת מנוח שהיא תהר ותלד בן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. או אולי לא היתה כלל יד פלשתים על ישראל בימי השופטים ההם, אבל יעד שני ענינים יחד והוא שכבר יהיו ישראל תחת יד פלשתים ושמשון יחל להושיעם מידם. ולפי שהיה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד שמשון לרדוף אחרי הנשים וללקות בהם, התחכם הש"י מלידה ומבטן ומהריון למנעו מזה, ולזה רצה שיהיה נזיר אלהים כי ההמנע משתיית יין מועיל מאד לזה הענין, כאמרם: כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ולזאת הסיבה בעינה מנע אמו בעת היותה הרה ממנו, משתיית היין והשכר והזהיר אותה מאכילת כל טומאה להורות על קדושת הנער הילוד. כי זה ממה שיישירם להנהיגו בקדושה, ויהיה עוד זה סיבה לחנכו אל שיהיה פרוש מהבלי העולם מהתאוות הגופניות.
ולזאת הסיבה גם כן צוה שלא יעלה מורה על ראשו, להורות על קדושתו, כי זה כלו ממה שירחיק ממנו ההתגאל בענין המשגל לפי מה שאפשר. ועם שבזה הענין מבוא לענין הגבורה, רוצה לומר גדול השער, אלא שראוי שלא יעלם ממנו שהשם חדש בו גבורה נוספת מפני הנזירות, אשר לא יחייבה גדול השער לפי הטבע, וזה שכבר מצאנו שתכף שגולח סר כחו ממנו, ולא היה זה כן אם היתה הגבורה מתחייבת מגדול השער, כי הרושם שיש בגדול השער בגבורה הוא מצד עצרו האודים העשנים בגוף, שהיה מדרכם שיתהוה מהם השער, וזה כי השער כשהגיע אל תכליתו לא יגדל, ואז יעצרו האידים העשניים ההם תוך הגוף ותתגבר האדומה בגוף, ויתחדש מזה רוח גבורה, ומי שזה דרכו, לא תסור הגבורה בגלוח השער כי אם אחר זמן רב ומעט מעט.

[יג, יא-טז]
והנה זה המלאך שדבר אל מנוח ואל אשתו היה נביא בהכרח כי אין מדרך הנבואה שתהיה יחד לשנים בזה האופן, הנזכר בזה המקום, והנה אחשוב שזה הנביא היה פנחס. והנה לא רצה לאכול מגדי העזים, כמו שלא רצה לאכול מהבשר והמצות שהביא אל פניו גדעון, כדי לישב יותר בלב מנוח ואשתו כי הוא מלאך ה', כדי שיהיו נזהרים מכל מה שאמר להם.

[יג, כ]
והנה עלה המלאך בלהב המזבח כמו הענין במה שעשה לגדעון, מענין האש שאכל הבשר והמצות, והלך מעיניו אז מלאך ה', ואולי לזאת הסיבה לא רצה הנביא לגלות שמו, כי אז לא היו מאמינים מאד בנביאים, כי דבר ה' יקר אז, ולהוסיף להם האמנה בדבריו העלים מהם מי הוא.

[יג, כב]
והנה היו יראים מהמות מנוח ואשתו בראותם מלאך ה', לסיבה אשר זכרנו בזה הענין בגדעון.

[יג, כה]
ותחל רוח ה' לפעמו –
רוצה לומר שכבר החלה רוח גבורה שהיתה בו מאת הש"י לפעמו וזה, שפעם היה חושב להלחם עם פלשתים ופעם חושב להמנע מזה, כפעמון זה שמכה אילך ואילך.