[יד, א-ד]
והתחכם למצוא תואנה מפלשתים כדי שיוכל להכותם, ולזה בחר לקחת אשה מפלשתים, כי בזה האופן חשב שישיג מבוקשו.
והנה אמרו ז"ל שהוא גיירה תחלה, כי חלילה למי שהוא שופט ישראל שיתגאל בבנות הפלשתים, ויהיה עובר על מה שהזהירה התורה מלהתחתן בם, כל שכן הוא שהיה נזיר אלהים.

[יד, ה-ו]
וכבר ספר מעוצם גבורת שמשון, שצלחה עליו רוח גבורה מאת ה' עד ששסע כפיר האריות השואג לקראתו כשסע הגדי ומאומה אין בידו, ואחר שנה מהעת הזאת שהיתה האשה הזאת לשמשון לאשה, שב שמשון לקחת אותה לו לאשה, וידמה שנתנו לה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה.

[יד, יז-יח]
ויגד לה כי הציקתהו –
אפשר שיהיה הרצון בזה, שמרוב השתדלות בזה עמו הלאה אותו והציקתהו, עד שלא יכול הציל שלא יגיד לה החידה, או יהיה הציקתהו בענין המשגל, כי כשהיה תובע אותה היתה מונעת ממנו, בעת שהיה יצרו תקפו, וכאשר לא יכול לסבול זה הגיד לה את החידה, עד שבטרם יבא השמש ביום השביעי נשלם לאנשי העיר ענין הגדת החידה.

[יד, יח]
לולי חרשתם בעגלתי –
אמר זה להעיד להם כי אשת שמשון גלתה להם החידה, ולולי זה לא מצאוה או אמר זה להורות שהוא היה חושד אשתו שזנתה עם אחד מהם, ולזה גלתה לו ענין החידה, והיא הגידה לאנשי העיר.

[יד, יט-כ]
ובגבורתו הכה שלושים איש מפלשתים באשקלון ולקח את חליצותם ונתנם למגידי החידה, וחרה אף שמשון על רוע תכונת אשתו, ונפרד ממנה ועלה בית אביהו וכאשר ראה אביה כי עזבה שמשון החזירה לסורה, ונתנה לאשה לאחד מן החברים אשר רעה לו שמשון בשבעת ימי המשתה.