[טו, א-ג]
ואחר זה בימי קציר חטים היה שב שמשון לפקוד את אשתו בגדי עזים וחשב לבוא עיה והגיד לו אביה כי נתנה למרעהו לאשה לחשבו שכבר שנאה, ורצה לתת לו לפייסו אחותה הקטנה אשר היתה טובה ממנה. והתפעל מזה שמשון ורצה להנקם מפלשתים, ואמר שהוא נקי אם יעשה עמם רעה, ולא יוכלו לגנותו על זה, כי בדין היה לו להרע להם על מה שעשו כנגדו מזה הפועל.

[טו, ד-ו]
והנה התחכם שמשון להרע להם בזה האופן והוא שכבר לכד שלש מאות שועלים ולקח לפידים ושם פני זנב אל זנב מהשועלים וקשר בין הזנבות לפיד אחד והוא עץ ידלק בו האש בקלות ולאיחור תנועת השועלים היה בוער האש בכל מקום שיעברו בו טרם עברם ממנו. ובזה הדרך הבעיר שמשון בקמות פלשתים מגדיש ועד קמה ועד כרם זית רוצה לומר, השדה שהוא נטוע זתים כדמות כרם, כי לאיחור תנועת השועלים בהם בער בהם, האש קודם עברם מהם, וכאשר ידעו פלשתים כי שמשון עשה זה מצד מה שעשה כנגדו אב אשתו, ורצו להנקם מאבי אשתו ומאשתו, ולא התפעלו כנגד שמשון, כי כבר התבאר להם כי בדין עשה מה שעשה.

[טו, ז]
ויאמר להם שמשון –
הראוי שתעשו כזאת להוסיף לעשות כנגדי?
הנה אם נקמתי בכם מענין הראשון ואחר אחדל מהרע לכם, אך עתה ששבתם לעשות כנגדי, הנה אני עושה עמכם רעה.

[טו, ח]
והכה אותם שמשון שוק על ירך מכה גדולה רוצה לומר, שוק אצל ירך ודמה הרגלים לשוק והפרשים הרוכבים בסוסים לירך, כי השוק הוא למטה מהירך. ואחר ירד שמשון וישב בסעיף סלע עיטם, מפני פלשתים שהיו אורבים לו.

[טו, ט]
וינטשו בלחי –
רוצה לומר, שהתפזרו והתפשטו במקום ההוא מענין והנם נטושים.

[טו, יג]
והנה אסרו בני יהודה את שמשון בשנים עבותים חדשים לתתו ביד פלשתים הוא בא עד לחי שהיו שם פלשתים רבים.

[טו, יד]
ותצלח עליו רוח גבורה מאת ה' ושבו העבותים אשר על זרועותיו אצל גבורתו כפשתים אשר בערו באש באופן שנדמה לו כאלו נמסו אסוריו מעל ידיו, כי לא נצטרך לכח מרגיש לנתק העבותים. ואפשר עם זה שהיו שאר הדברים יחד רוצה לומר, שהש"י החליש על דרך המופת העבותים ההם ושמם בחולשה כפשתים אשר בערו באש, ורוח הגבורה ששרתה עליו היתה בהריגתו אז אלף איש בלחי החמור שמצא, ואמר שמשון: בלחי החמור החרשתי צבור וצבורין מהרוגים, ואמר: חמור חמורתים לזווג שם עם חמור על צד הצחות.

[טו, יז]
ויהי ככלותו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי –
כי נעשית שם גבורה נפלאה באמצעות לחי החמור, עם שהמקום ההוא שאצלו היתה המלחמה היה שמו לחי וידמה שהוא היה מקום גבוה ולזה ג"כ קראו רמת לחי.

[טו, יט]
המכתש אשר בלחי –
אחשוב שהיה שן סלע דומה למכתש במקום שהיה שמו לחי וע"ד המופת בקע אותו הש"י ויצאו ממנו מים וישת ולהזכיר זה הנס קרא שמו עין הקורא אשר בלחי הרצון בזה ששם היה עין השם אל הקורא לו, שהוא שמשון, להוציא לו משם מים.

[טו, כ]
והנה זכר שכבר שפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה, ואמר: בימי פלשתים להורות שבימי שמשון בכללם היו פלשתים מושלים בישראל, אלא שהוא הושיעם מידם תשועת מה.