[יז, א]
עוד ספר שכבר היה איש מהר אפרים ושמו מיכיהו והנה אחשוב שכבר היה זה בימים הקדומים שלא היה שם שופט, והיה זה בימי השעבוד. אם קודם עתניאל בן קנז, אם קודם אהוד, אם קודם אחד מהבאים אחריהם, והביאני לזה, שאי איפשר לומר שהיה זה הענין בין שנות שמשון ובין שנות עלי, לפי מה שהתבאר מדברינו הקודמים.
וכבר נבאר במה שאחר זה, שראוי שיהיה כל זה הספור במה שבין מיתת יהושע ובין עתניאל בן קנז, ואחשוב שנסמך זה הספור לשמשון, שהיה משבט דן, לספר מה שאירע על החטא לשבט דן, על דבר פסל מיכה, שהתמיד זמן ארוך מאד.

וכבר אמרו קצת המפרשים שהיה זה בשביל הסכמה מספר אלף ומאה כסף שבא בסיפור שמשון ודלילה ומספר אלף ומאה כסף שבא בסיפור מיכה. ונוכל לומר לפי זה המאמר עוד, שכבר היתה הסכמה אחרת בענין אלו הכספים, והיא שמכל אחד מהם נמשך רע לדן, כי כסף דלילה היה סיבה אל שנפל שמשון ביד פלשתים ונקרו עיניו, ונמשך לו המות בסבתו וכסף מיכה היה סיבה שטעו בני דן בפסל ההוא זמן ארוך.

[יז, ב]
והנה ספר שכבר אמר מיכה לאמו אלף ומאה סלעין כסף אשר לוקח לך ואת קללת כל מי שלקחו אם לא ישיבנו לך וגם אמרת זה באזני ולזה הוכרחתי להגיד לך שאני לקחתיו והוא אתי.

[יז, ג-ה]
והשיב הכסף לאמו ואמרה לו אמו: הקדש הקדשתי הכסף לה' מידי לבני לעשות פסל ומסכה אשר היו צורות שיטעו בהן האנשים אז, ויחשבו שיהיה בהם כח להגיד העתידות, מצד עוררם כח הדמיוני, וידמה שלזאת הסיבה עשאו תחלה, לא לשם ע"ג. ויורה על זה מה שאמרה: הקדשתי הכסף לה', והנה השיבה לו אמו הכסף, והוא השיב אותו שנית לאמו, ועשתה ממנו פסל ומסכה והיה בבית מיכיהו כדי שיגיד לו העתידות לפי מחשבתם.
וכבר עשה מיכה לו בית מיוחד לזה הפסל והמסכה ועשה מהם אפוד ותרפים וקראו אותו בית אלהים לחשבו כי שכינתו תשרה שם ומלא יד אחד מבניו להיות לכהן לשאול לו העתידות.

[יז, ו]
בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה –
וסיפר זה כי אולי היה זה סיבה להעשות זה הפסל, ולזה ראוי שנאמר שזה היה אחר המלך שהיה מונע אותם מזה אם היה חי, והוא יהושע לפי מה שאחשוב, שהזהיר ישראל על זה כדי לבער ע"ג, כי גם עלי שהיה נכבד מכל אשר לפניו מהשופטים, לא בערו בימיו הבעלים והעשתרות עד שבא שמואל ובערם, כמו שמספר בספר שמואל.
ולזה ארך עליו פסל מיכה עד מות עלי, כמו שיבא אחר זה, ולזה ידמה שהיה זה הענין אחר מות יהושע וקודם ממשלת עתניאל בן קנז, ויורה על זה עוד, שכבר זכר בזה הספור ששבט הדני היה מבקש לו נחלה לשבת בימים ההם וזה היה אחרי מות יהושע, כי אז השתדלו השבטים להלחם כל אחד בגבולו, כמו שנתבאר בראש זה הספר ששאלו ישראל מי יעלה לנו תחלה להלחם בכנעני?

[יז, ז]
עוד ספר שכבר היה נער ממקום שנקרא בית לחם יהודה והיה המקום ההוא ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר שם. והנה משך לבו של מיכה אל שיהיה לו לכהן בביתו, לשאול העתידות באמצעות הפסל והתרפים, והנה היה לזה הנער קסם והיה מגיד קצת העתידות באמצעות הפסל והתרפים שהיה משתמש בהם להתבודד הכח הדמיוני מבין שאר הכחות. לא שהפסל והתרפים ידברו חלילה, ועכ"ז הנה התרפים דברו און על הרוב, כי אין כח בקסם להודעת העתידות באמת, כמו שביארתי בספר מלחמת ה' (ב,ז,ח).