[יח, א-ז]
וספר שכבר היה שבט הדני מבקש נחלה לשבת בה, ושלחו מרגלים לעיר ליש לרגל הארץ שנפלה לגורלם, ועברו דרך בית מיכה והכירו הנער הלוי, ושאלו לו התצליח דרכם, וענה להם על צד הקסם, באמצעות הפסל והתרפים, שכבר הצליח דרכם.
והלכו המרגלים לעיר ליש ומצאו העם אשר בה שוקט ובוטח - לא היו יראים ממלחמה, ולזה לא היו שומרים בשער העיר לשמור העיר שלא יכנסו בה אויבים, ולא היה בארץ ההיא מכלים דבר שיהיה יורש המלוכה, והוא המושל, שהוא מכלים בתוכחתו החוטאים.
ומלת עצר הוא מענין זה יעצור בעמי ויהיה הרצון בזה שלא היתה הממשלה הזאת באה מהאב לבנו, וזה ממה שימנע המנהיג ההוא מלמסור עצמו לסכנה, בעבור שמירת העם שאיננו לו אחר מותו. ואולם המלך שתהיה ממלכה לו ולזרעו. וראו עוד שהם רחוקים מצידונים שיעזרום כשידעו דבר המלחמה, ולזה הוא מבואר שטרם שתגיע הידיעה לצידונים תשלם לבני דן הורשת העיר ההיא.
והנה ליש הוא לשם הנזכר בספר יהושע והעד שכבר אמר ג"כ שם שכבר קראו שם העיר דן כשם דן אביהם, כמו שנאמר בזה המקום.

[יח, יג-כט]
וספר כי מידי עברם עברו בית מיכה חמשת המרגלים, ולקחו הפסל והמסכה והאפוד והתרפים מבית מיכה, ופתו הנער הלוי ולקחוהו עמם, והיה לאב ולכהן לכל שבט דן. והיו שם פתח השער שש מאות איש חגור כלי מלחמה משבט דן.
וכראות מיכה כי חזקים הם ממנו הניחם ושב לביתו, והם באו על ליש והכו יושביה לפי חרב ואת העיר שרפו באש. וידמה ששרפו העיר באש כדי שייראו יושבי שאר העיירות אשר נפלו לגורלם מהם, וינצחום בקלות יותר מצד נפול פחדם עליהם.
ואח"כ בנו העיר וקראו שמה דן כשם דן אביהם.

[יח, ל-לא]
והנה הקימו את פסל מיכה בבית שעשו לו, ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני בבית הפסל ההוא עד יום גלות הארץ - והוא הנער הלוי שהביאו מבית מיכה.
והנה יום גלות הארץ לא יתכן שיאמר על יום גלות בימי צדקיה, שכבר עברו כמה מנהיגים ביערו ע"ג מן הארץ, כמו שמואל ושאול ודוד ורבים זולתם אחריהם.

ואולם אמר עד יום גלות הארץ כי יתכן שגלתה הארץ ההיא כשעשו ישראל הרע בעיני ה', עד שהקים השם לישראל מושיע ושבו לארצם. ויתכן שגלתה הארץ ההיא בימי יבין מלך כנען, שברחו להם שבט דן ועברו מעבר לירדן, כמו שאמרו דבורה: ודן למה יגור אניות, ואיך שהיה הוא מבואר שיום גלות הארץ ההיא היה קודם מות עלי, וזה שהפסל ההוא לא נתקיים להם, כי אם כל ימי היות בית האלהים בשילה, ולא יתכן שיהיו להם כהני הפסל אחר שהוסר הפסל, ולזה הוא מבואר שהיה כבר יום גלות הארץ ההיא קודם זה, כי ידמה שאחר זה היו להם כהנים אחרים לזה הפסל, אשר לא היו מזרע זה הנער הלוי, וזה מחויב מהלשון שאמר: עד יום גלות הארץ ההיא, להורות כי אחר זה היו להם כהנים אחרים.

והנה אמרו רז"ל שזה הנער הלוי היה בן בנו של משה, והיה חושב שראוי לאדם לעבוד ע"ג ואל יצטרך לבריות, ואין הענין כן, אבל ראוי לעבוד עבודה שהיא זרה לו. וידמה שזה איש אחד ואשר נזכר בענין דוד - איש אחר, כי כבר זכר כי הוא ובניו היו כהנים רוצה לומר שאחר מותו הוקם שם כהן אחד מבניו. ואפשר שנאמר כי לא יחוייב מזה שמת יהונתן, ויהיה אמרו הוא ובניו שהם היו יחד כהנים עמו, לא בזה אחר זה, ויהיה זה האיש הוא אשר נזכר בענין דוד שאמרו ז"ל.