[כא, א-ג]
עוד זכר שאיש ישראל נשבע במצפה לאמר, שלא יתן איש ממנו בתו לבנימן לאשה וכראותם כי נפקד שבט אחד מישראל חרה להם מאד.

[כא, ד]
והנה בנו שם מזבח חדש בבית האלהים והעלו עולות ושלמים, ונגשו לדרוש את ה' על זה הקלקול שבא על ידם, אולי נדרו שאם יתן ה' את בנימן בידם יעשו זה הענין לכבוד השם.

[כא, ה-יד]
והנה היה קשה בעיני ישראל הגרע שבט אחד מישראל והתחכמו למצוא נשים לנותרים. והרגו בהם כל יושבי יבש גלעד כי לא באו אל המחנה לבקשת ראשי העם, והשאירו כל הבתולות להיות לנשים לבני בנימן.

[כא, טו-כא]
ולפי שלא נמצא להם בזה האופן נשים במספרם, כי לא היו שם ביבש גלעד כי אם ד' מאות בתולות, נתנו להם דרך לקחת נשים מן המחוללות למאתים הנשארים אשר בבנות שילה בשיחטפו להם איש אשתו.

ירושת פלטה לבנימן -
הרצון בו במה שפלט מהם והם השש מאות, ראוי שנעשה בדרך שיהו ירושה לבנימן, רוצה לומר שלא יפקד שם בנימן במותם, וזה אמנם יהיה בשיקחו להם נשים, וזה ענין הירושה כי היא נשארת עד מות המוריש. והנה אמרו זה להורות, שלא סבב הש"י שיהיו השש מאות האלו מפליטיו, אם לא מפני שלא ימחה שבט מישראל, ולזה חויב לנו לעשות שיהיו להם נשים בזנות, כדי שלא נעבור על שבועתינו, וידמה שזאת השבועה לא היתה רק לאותם האנשים, לא לבאים אחריהם. וימנעו מתת להם איש בתו לא בת איש אחר, יהיו להם בנות יושבי יבש גלעד.

[כא, כב]
חנונו אותם –
הוא על דרך לאט לי לנער לאבשלום והרצון, חנונו בעבורנו את בני בנימן והניחום להם, כי מה שנשבענו היה על דרך נתינת הנשים לאנשים, לא נשבענו שלא יחטפו ממנו, כי אין נהוג שיקח איש אשה על זה הדרך ותוכלו לראות זה ממנו בכלל, כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה אבל נתנום לנו ברצון.
וכן המנהג בלקיחת האשה, ובהיות הענין כן הוא מבואר, שכאשר לא הנחתם אותן להם בעת הזאת תמחה שבט מישראל, אם לא יהיו נשים לנשארים מבני בנימן הנה אתם תהיו אשמים.

[כא, כד]
וספר כי משם הלכו בני ישראל איש לשבטו ולמשפחתו ואיש לנחלתו, ובני בנימן גם כן שבו לנחלתם ובנו עריהם וישבו בהם.

ואולם התועלות המגיעות מאלו הספורים הם אלו.
התועלת הראשון - הוא להודיע מה שקרה מן הסכנה למיכה מפני נטייתו מדרכי התורה, עד שכמעט סבב הפסל ההוא לאבד מיכה וביתו.

התועלת השני - הוא להודיע שראוי לנלחמים שיראו מראשית הענין אם יתכן להם לנצח שכנגדם, ואם לא יתכן להם זה אין ראוי שיתחילו במלחמה, ולזה ספר שבני דן שלחו ה' מרגלים, והם ראו כי כבר תנוצח העיר ההיא בקלות, ולזה התעוררו לבא למלחמה עליהם.

התועלת השלישי - הוא להודיע שאין ראוי לאדם לריב עם מי שתקיף ממנו, כ"ש כשהיה עם זה שכנגדו מר נפש שלא יירא מאד מהמות, ולזה זכר כי כשראה מיכה שחזקים בני דן ממנו, עם מה שספרו להם שהם מרי נפש, פנה ושב לביתו.

התועלת הרביעי - הוא לפרסם מה שנשקעו בו בני דן מהחטא זה הזמן הארוך אשר ספר וכאילו היה זה התנצלות מה לשמשון שהיה מהשבט ההוא, אם נשקע במדה המגונה ההיא, רוצה לומר ללכת אחר עיניו.

התועלת החמישי - הוא להודיע שאין ראוי לאדם לקחת פילגש להמשך לענין המשגל, הלא תראה מה שקרה מהרע מהפילגש הזאת שלקח האיש הלוי, שנכשלו בסבתה כמה רבבות מישראל, ולזאת הסיבה זכר רוע תכונת בני בנימן אשר בגבעה בענין המשגל, ומה שקרה להם בעבור זה מההשחתה והכליון.

התועלת הששי - הוא להודיע שאין ראוי לאדם להתנהג בקנטורין בתוך ביתו ולהטיל אימה יתרה שם, הלא תראה מה שנמשך מהרע מההקנטה שהקניט האיש הלוי פילגשו ,שהיה זה סיבה שברחה ממנו ושבה אל בית אביה, ואילו ישבה בביתו לא אירע לה זה הרע, ולא לישראל בעבורם.

התועלת השביעי - הוא להודיע ג"כ שראוי לאשה שלא תטה מאישה ללכת מאתו, אבל ראוי לה לסבול דבריו ותוכחתו, ותטה אל כל אשר יחפוץ, הלא תראה מה שנמשך מהרע לישראל מפני שלא סבלה הפילגש דברי הקנטורין ההם מבעלה, כי זה היה סיבה אל שבתה אל בית אביה, ונמשך מזה מהרע מה שבא בזה הספור.

התועלת השמיני - הוא להודיע שאין ראוי לאדם לעכב הליכת האורחים מביתו בעבור תשוקתו לכבדם, אבל ראוי כשיראה רצונם שיניחם להשלים רצונם, ולזה ספר מה שקרה מהרע בעבור מה שעכב אבי הנערה את האיש הלוי, כי זה היה סיבה אל שלנו בגבעה, וקרה מזה מהרע מה שבא בזה הספור.

התועלת התשיעי - הוא להודיע שאין ראוי להולכי דרכים ללכת בלילה, למה שקרה בזה מהסכנה, ולזה ספר שלא רצו ללכת אחר ערוב השמש, ולולי כי ירושלם היתה אז ליבוסי היו לנים בירושלם, מצד כי היום רד מאד.

התועלת העשירי - הוא להודיע כי כשיכריח הכרח להתבע לחטא המשגל האיש והאשה, מתירין האשה קודם לאיש, ואעפ"י שתהיה אשת איש, ולזה התיר זה האיש פילגשו להם קודם שיתיר עצמו להם.

התועלת הי"א - הוא להודיע זנות בני בנימן ואכזריותם, שהם עם שהתעללו בפילגש כל הלילה לא השתדלו להאכילה ולהשקותה, אבל שלחוה בשחר באופן שמתה מהחולשה, עם זה שבאו עליה באכזריות, באופן שהזיקוה בתשמיש עד שנמשך לה מות מזה, ולזה ג"כ ספר מאכזריותם שאין איש מהם מאסף האיש הלוי הביתה, עם שאין לו מחסור כל דבר, ולזה לא יצטרך שיהנוהו מאשר להם לפי מה שהגיד להם, ועם מ"ש להם שהוא הולך לבית ה', שזה היה ראוי שיביאם אל שיאספוהו הביתה לכבוד השם.

התועלת הי"ב - הוא להודיע שראוי לאדם כשהרעו לו, שלא ישמיע קולו, כדי שלא יוסיף לעצמו רע על רע, עד היותו במקום יוכל לבטוח בו, ואז יוכל להשמיע קולו לבקשת הנקמה, ולזה ספר ששתק האיש הלוי עד שבא אל ביתו, ואז השתדל להנקם מבני הגבעה על הזמה שעשו.

התועלת הי"ג - הוא להודיע שראוי למי שירצה להניע האנשים לעשות דבר מה, שיעשה זה בחכמה כדי שיגיע למבוקשו, ולזה ראוי שיראה להם בעיניהם הדבר אשר יניעם לזה כשיהיה אפשר לו זה, ולא יספיק לו ספור הדברים ההם להם, כי יותר יאמינו האנשים במה שיראו ממה שיאמינו במה שיסופר להם ולא יראוהו בעיניהם, ולזה ספר ששלח האיש הלוי נתחי הפילגש לכל שבטי ישראל, ולא רצה לשלוח הספור להם לבד בכתב, עם שזה משך לבם מאד לקנא לזה, לרוב הזרות אשר היה בזה הענין, ולזאת הסיבה לא רצה לגלות להם מה זה ועל מה זה עד שהיו דבריו להם על זה פנים בפנים.

התועלת הי"ד - הוא להודיע שראוי לבער החטאים מן הארץ כדי שלא ילמדו הנשארים ממעשיהם, כ"ש בדבר יפותו בו האנשים בקלות והוא ענין המשגל, ולזה ספר התפעלות בני ישראל על זה ההתפעלות הנפלא, והתעוררו לבער החטאים בזה האופן שבא בזה הספור.

התועלת הט"ו - הוא להודיע שראוי לאדם שלא יחזק יד אחר כשיהיו חטאים, לשמרם משיגיע להם העונש הראוי להם, אבל ראוי לו שלא יכיר להם אחוה אחר סורם מדרכי התורה. הלא תראה מה שקרה לבני בנימן בעזרם לאחיהם החטאים, שנפל עוזר וכשל עזור ויחדיו כלו.

התועלת הט"ז - הוא להודיע שראוי למי שישאל עצה על דבר מה שיבאר דבריו תכלית הביאור, עד שיתבאר לו בשלימות איך יתנהג בדבר ההוא שישאל עליו עצה, ומתי יהיה עת ראוי יצליח בו דרכו, ולזה ספר מה שקרה מהרע לישראל כששאלו באלהים איך יעשו המלחמה, מפני שלא חקרו בזה מחקר ראוי, כי היה להם לשאול אם ינצחו או ינוצחו, ואם הודיע להם שינוצחו היו נשמרין אז מהמלחמה, ולזאת הסיבה היה ראוי שישאלו מתי ילחמו בבני עמו ויתנם השם בידם, והם לא שאלו אלא מי יעלה בתחלה, ולא שאלו מתי יעלו עליהם למלחמה וינצחום.

ובשאלה השנית היה ג"כ זה החסרון, ואולם בשאלה השלישית הרגישו בזה ולזה אמרו: האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל?
ולזה היה הרצון בזה שישאלו אם יחדלו לו מזה לגמרי, שכבר בה להם המענה מאת הש"י לאותן שאלות הקודמות, מורה שרצון האל יתברך שיעלו אליו, אך שאלו אם יחדלו עתה וימתינו עד עת אחר, ולזה באה להם התשובה בשלמות והודיע להם כי מחר יתנם ליד ישראל. ואולם התועלות שהגיעו מענין האורב בדבר המלחמה כבר זכרנום בענין מלחמת העי, ומשם ילקחו.

התועלת הי"ז - הוא להודיע טוב נפש ישראל, כי עם מה שהשחיתו בנימן בהם, השיגה אותם החרטה הנפלאה על כל הרע שהרעו לבנימן, והתחכמו להעמיד השבט על ענינו, כשמצאו דרך לתת להם נשים מישראל מזולת שיעברו על השבועה שנשבעו במצפה, ולזה נתנו להם עצה שיגזלו איש אשתו מהמחוללות, כשלא הספיקו בנות יבש גלעד. והנה נהגו ביושבי יבש גלעד המנהג צותה התורה במלחמת מדין, וידמה שעל פי ה' עשו כל זה. ואולם בני בנימן, מפני שהיו כלם מורדים בה' בחזקת ידי חטאים, רצה הש"י שישיגם זה העונש הנפלא באופן שיאבדו הם וטפם.

התועלת הי"ח - הוא להודיע אופן השגחת הש"י באבות הקדושים, ולזה סבב שלא ימחה שבט מישראל, והשאיר מפני זה מהם שש מאות איש, וסבב שישתדלו ישראל בכל ענין שיתקיים זה השבט בדרך שלא ימחה שמו מישראל.