[ה, א]
ועל זה הנס שעשה הש"י לישראל על יד דבורה, שרה היא וברק זאת השירה שזכר, ואין הרצון בזה שיהיה ברק עוזר לה בעשיית השירה, כי היא לבדה עשתה אותה, והנה נזכר עמה ברק כדרך אז ישיר משה ובני ישראל...


[ה, ב]
בפרוע פרעות –
הוא מענין השבתה וביטול, והרצון בזה, כי עם היות ישראל מושבתים ומבוטלים מהגבורה, מפני לחץ סיסרא שר צבא יבין, והיה מפני זה בתכלית החולשה, ראוי מפני זה לברך הש"י כשהתנדבו עם ישראל לעלות עליהם למלחמה, עם ראותם חולשתם, וגבורת סיסרא וחילו, כי זה היה נפלא מאד.

[ה, ג]
שמעו מלכים האזינו רוזנים –
רוצה לומר מלכי האומות, כדי שיראו מלהרע לישראל. אנכי לה', רוצה לומר כי עם ישראל לבדו הוא לה' לא עם אחר, ולזה נאה לי לשיר ולזמר לה' אלהי ישראל כי הפליא חסדו לי.

[ה, ד]
ה', בצאתך משעיר –
ובלכת צעדיך משדה אדום ארץ רעשה ואמר על צד המשל, כאילו השמים והעבים נתכו והיו למים, והנה אמר זה למשל על מלחמת סיחון ועוג, על שהיו רחוקים וגבוהים מאד, שהיתה אחר צאת ישראל משעיר, שהוא שר אדום, כמו שנזכר זה בתורה. ורמז עוד בזה על שאר המלחמות שהיו אחר זה, ובכמו זה האופן מהמשל דברו הנביאים במקומות רבים.

[ה, ה]
הרים נזלו מפני ה' –
יתכן שרמז בזה על מתן תורה, ואמר שגם ההרים בעצמם נזלו ונתכו וחרדו מפני ה', וזה היה ביום מתן תורה, שנתחדש המופת מן ההר ההוא זה הר סיני אז נזל מפני ה' אלהי ישראל ובזה נשלם בקיצור זכירת החסדים שעשה השם לישראל במלחמות האומות, ולחם בם מלחמות תנופה, כענין מתן תורה והנפלאות שחדש שם, שהיו סיבה שיאמינו ישראל בו ויקבלו מצותיו.

[ה, ו]
ואחר זה שבה דבורה להזכיר בזאת השירה הענין שבו היה זה הנס, והתחילה ואמרה כי בימי שמגר בן ענת אף על פי שהושיע את ישראל תשועה מה, כמו שקדם חדלו ארחות רוצה לומר שהולכי דרכים חדלו מהלוך בהם מפחד האויב, ואם היה שילכו בדרך, ילכו ארחות עקלקלות ויטו מדרך הישר כדי שלא ימצאם האויב.

[ה, ז]
חדלו פרזון –
רוצה לומר שערי הפרזות חדלו מהיות בהן יושב מפחד אויב, ולא נשארו ישראל אז כי אם בערים המוקפים חומה, וכן הענין בימי יעל ידמה מזה שיעל נמנית בכלל המושיעים קודם זה המעשה שעשתה מהמתת סיסרא, והיה זמן שמגר בן ענת וזמן יעל נכללים בכ' שנה שלחץ סיסרא ישראל בחזקה, או אמר זה על זה המעשה שעשת מהמתת סיסרא, להגיד שלא היה רושם מוחש במה שעשתה לישועה הגדולה שבאה מזה וזה מבואר מאד ואפילו הראשון הוא יותר נכון. עד שקמתי דבורה שקמתי. אני דבורה הייתי אם ומנהגת ישראל.

[ה, ח]
יבחר אלהים חדשים –
פי' בו כי בעת שבחר ישראל בע"ג, שהם אלהים חדשים, אז היתה להם המלחמה בשערים, ולא יכלו לצאת לחוץ. ואפשר לפרש, כי הש"י בחר דברים חדשים להשלים זה הנס, והוא שכבר משך לב סיסרא וחילו להלחם עם ברק בשערי ישראל, במקום שהיה ראוי ליפול שם, לפי מה שסבב הש"י אשר עמקו מחשבותיו.
והנה באמת לא נצחו ישראל זאת המלחמה בכחם ועוצם ידם, כי לא היו להם כלי זין, כי אם לאנשים מועטים. עד שבכל ישראל לא היה מגן ורומח בארבעים אלף ולזה הוא מבואר, כי בעשרת אלפים איש שעלו מבני נפתלי ומבני זבולן, לא היו כלי זיין כי אם לאנשים מועטים.

[ה, ט]
לבי לחוקקי ישראל –
רוצה לומר, החכמים והסופרים המתנדבים בעם להשלימם וללמדם תורה ומצות, הנה ראוי לכם לברך השם יתעלה על התשועה הגדולה שהושיע את ישראל, כי לא היו יכולין ללמוד תורה וללמד מלחץ אויב. או אמר זה על בני נפתלי ועל בני זבולן, שירדו מהם מחוקקים לעזור לדבורה בזאת המלחמה כמו שיבא אחר זה.

[ה, י-יא]
רוכבי אתונות וגו' –
הסוחרים הנכבדים רוכבי אתונות לבנות, שהיו יושבים על דרך מדין ומתעכבים שם ולא יוכלו להשלים דרכם הישר מפני פחד אויב, ויטו דרכם ללכת על דרך אחר, והוא דרך שיחו כמו שאמר במה שקדם, הולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות.
וכל זה הפחד היה להם מקול האויבים, מורי החצים, שהיו בין המעינות, שהיו שואבין מהן המים להצר להם לישראל, שלא יוכלו לשאוב משם, והיה זה המקום בדרך הישר שהיו רגילים ללכת בו הסוחרים, ומפני זה היו הולכים ארחות עקלקלות והנה במקום ההוא שלא היו יכולין לבא בו, שם יתנו ויגידו צדקות ה', שהכרית את אויביהם המצרים להם שם, ויתנו גם כן צדקות פרזונו בישראל, עתה שיוכלו בני ישראל לשבת בערי הפרזות אשר הניחום ועזבום מפחד אויב.

אז ירדו לשערים עם ה' –
רוצה לומר שישבו בכל שעריהם, לפי ששבו לערי הפרזות לשבת, או יהיה הרצון בזה אז ירדו עם ה' לשערים ללמוד תורה מה שלא היו יכולין בו קודם זה, כי הדרך היה סגור לפניהם מפני האויבים. וסיבת השעבוד גם כן היה מונעם מזה.

[ה, יב]
עורי עורי דבורה –
יחס לדבורה דברי השיר, ולברק יחס שבית השבי, שהוא פועל המלחמה.

[ה, יג]
אז ירד -
אז ישים השם רודה מה ששרד ונשאר מישראל, על אדירים וחזקים, והם עם יבין מלך כנען כמו שאמר: ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני בני ישראל, ה' שם רודה ומושל לי בגבורים, רוצה לומר ששם ישראל רודה ומושל על הגיבורים ההם, והם עם יבין מלך כנען.

[ה, יד]
והנה התחילה דבורה לספר ענין השבטים במלחמות, והתחילה מן אפרים כי על ידו נעשית המלחמה הראשונה ואמרה: מן אפרים מי שהיה שרשם והוא יהושע, שהיה נשיא עליהם, והיה היותר נכבד שבשבט, נלחם בעמלק כמו שנזכר בתורה: ויחלוש יהושע וגו'.

אחריך -
תבוא אתה שתהיה משבט בנימן בעממיך להלחם עם עמלק, והוא שאול, ומן מכיר בן מנשה, שהיה חלק לעבר הירדן, ירדו החכמים עם דבורה למלחמה, וכן הענין מזבולן.

[ה, טו]
ושרי ביששכר –
והשרים שהם ביששכר גם כן ירדו עם דבורה, ושבט יששכר בכללו, וכן שמע לעצת דבורה ברק עד שבעמק שולח ברגליו בעצת דבורה, כמו שאמר: ויעל ברגליו עשרת אלפי איש, ואולם בפלגות ראובן גדולים חקקי לב.

[ה, טז]
והנה תמה עליו למה ישבת בין המשפתים במקומך, ולא התעוררת בזאת המלחמה, אבל היית יושב ובוטח, והיית שומע שריקות עדרי ישראל על ידי האויבים, והיית שוכן במקומך ולא חששת? לזה הנה לפלגות ראובן גדולים חקרי לב על ששקדו עליהם, ולא נתנו לב לצאת משם.

[ה, יז]
גלעד בעבר הירדן שכן –
ואם תאמר כי מנעך מזה הירדן הלא גלעד ג"כ שוכן בעבר הירדן ועם כל זה בא לעזרת ה' בגבורים כמו שקדם.
והנני תמהה על דן למה יגור אניות?
הנה נחלתו לא היתה מעבר הירדן, ולא די שלא בא לעזרת ה', אבל ברח והניח עמו, והלך עם קניניו בעבר הירדן באניות, כמו שתרגם יונתן.
הנה אשר יש לו התנצלות אם לא בא לעזרת ה', כי הוא יושב על הספר ולזה היה ראוי לשמור ארצו, ולשכון על המקומות הפרוצים בארצו שלא יבאו שם האויבים.

[ה, יח]
ואמנם זבולן ונפתלי ראוי שישובחו, והוא כי זבולון הוא עם שחרף נפשו למות, מרוב קנאתו להנקם מהאויב, רוצה לומר שמסר עצמו לסכנה, וכן נפתלי גם כן כי מבני נפתלי ומבני זבולן היו החיל אשר עלו עם ברק על הר תבור שהיה מרומי שדה כי הם ראו חיל עם סיסרא, ועם זה מסרו עצמם לסכנה לעלות עליהם למלחמה, מרוב בטחונם בשם יתברך.

[ה, יט]
באו מלכים נלחמו -
ידמה שמלכים רבים מממלכות הגוים שהם ממשפחות כנען ירדו עם סיסרא להלחם עם ישראל, ונלחמו אז מלכי כנען בתענך על מי מגדו, והם המקומות שהיו חושבים לכבשם בקלות וכל כך היו חפצים להלחם בישראל, שלא לקחו בצע כסף על זה מיבין מלך כנען, כמנהג מי שאינו תחת המלך שאם ירצה המלך להביאו למלחמתו יתן לו שכר.

[ה, כ]
מן שמים נלחמו –
אמר זה להורות, כי לא בחרבם נצחו סיסרא, אך מאת ה' יתברך בא להם זה הניצוח, והוא יתברך שם הכוכבים ממסילותם נלחמים עם סיסרא בהשפיע באמצעותם מה שישלם בו ניצוח סיסרא וחילו.

[ה, כא]
נחל קישון גרפם –
וידמה שכבר גברו אז על דרך מופת מי נחל קישון, שהיו בו מים מעטים וכשהיו עוברים בו סיסרא וחילו גברו המים והסירום, כמו שתסיר המכבדת אשר יכבדו בה הבית, מה שעל הארץ מן העפר וזולתו, ובזה האופן טבעו רוב חיל סיסרא, ונפל פחדם אל הנשארים.
ועם זה הענין הנה בנחל המים הקדומים שהיו בנחל קישון, תדרכי נפשי עוז, רוצה לומר שלא גברו המים לישראל בעברם בדרך שיניעום ויסירום ממקומם, אבל היו דורכין שם בעוז ותוקף, וזה היה פלא גדול, דומה באופן מה לפלא שהיה לישראל בים סוף.

[ה, כב]
אז הלמו –
אז נהלמו ונשברו עקבי סוס סיסרא שלא נשאר להם כח מחוזק מרוצתם והכותם בהם על הארץ, כשהנהיגום גבורי סיסרא, ולא נשאר להם כח לנוס.
ואפשר שיהיה הרצון בזה, כי אז בנחל קישון מרוב המים שגברו שם, היו עקבות סוסיהם כאילו נשברו, ולא יכלו לדהר, אבל גנבו המים רגליהם.

[ה, כג-כד]
אורו מרוז –
שהיתה עיר גדולה קרובה למקום המלחמה. אמר מלאך ה', זאת הנבואה לדבורה, שעיר מרוז תהיה ארורה, רוצה לומר יושביה כי לא באו לעזרת ה' עם היותם קרובים.
אמנם יעל תהיה ברוכה כי עזרה להם בהריגת סיסרא, ויותר מנשים שהן באהל תבורך.
או ירצה בזה שהיא תבורך מהנשים שהן באהל ללמד תורה, כמו דבורה, ויהיה הרצון בזה, כי קללת מרוז אמר מלאך ה', ואולם ברכת יעל אמרה דבורה על צד התפלה והברכה.

[ה, כה]
והנה ספרה על מה ברכה יעל, וזה כי היא עשתה מעשיה בחכמה ובגבורה לעזור לישראל, וזה שכאשר שאל סיסרא מים לשתות נתנה חלב לשכרו והקריבה לו חמאה בכלי גדול לשתות, והרצון בחמאה חלב שמן, שלא הוסרה ממנו החמאה כי הוא משכר יותר, והנה נכפל הלשון בזה, ומה שספר תחלה כי מנאד החלב השקתהו היה בזה האופן, רוצה לומר שהוציאה ממנו בספל גדול אשר ישתו בו הגיבורים.

[ה, כו]
ידה ליתד תשלחנה -
והנה כוחתיה, המנהיגים הגוף, תשלחנה ידה השמאלית ליתד ושלחו ימינה למה שהולמים ומכין בו העמלים במלאכות רבות העמל, והכתה סיסרא בראשו עד שהפסידה ופרדה החבור אשר בו והכתה ביתד ועברה היתד רקתו או כרתה רקתו.

[ה, כז]
בין רגליה כרע נפל -
רוצה לומר כי בחכמתה סבבה שנפל ונרדם לפניה, ובאשר כרע שם נפל שדוד. רוצה לומר, כי תכף שנפל שדדתהו והמיתתהו יעל.

[ה, כח-ל]
הנה אם סיסרא נשקפה בעד החלון והילילה בדמיון תרועה, והיתה אומרת מה הסיבה שיהיה בושש רכב סיסרא לבוא?
והנה החכמות שבשרותיה היו עונות אותה, וגם היא בעצמה היתה משיבה לדבריה, ואומרת מה שאומרת החכמות ההן והוא: כי סבת איחורו הוא שאם ימצאו שלל שיחלקוהו.
ולהיותם פרוצים בעריות הקדימו בספור שלל העריות, אולי השיג כל אחד מהן נערה אחת או שתים, ולסיסרא גם כן יתנו שלל בגדי הצבעונים הנכבדים שלל בגדי צבעונים שהם מרוקמים ובגדי צבע רקומים משני עבריהם, ויחלקם סיסרא לצוארי בעלי השלל והם אנשי החיל הבאים עמו.

[ה, לא]
והתפללה דבורה ואמרה: כן יאבדו כל אויבי ה' כמו שאבד סיסרא, ואוהבי השם יתעלה יהיו כצאת השמש בגבורתו שאורו הולך ומתחזק עד נכון היום, והרצון באמרו בגבורתו בראש תקופת תמוז, כי אז יראה אורו יותר חזק, והחום המגיע ממנו הוא יותר חזק ויהיה הולך ומתחזק עד חצי היום, ושקטה הארץ עד שלמות ארבעים שנה, מעת התחלת השעבוד, ולזה יהיה זמן ההשקט עשרים שנה.

ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם אלו:
התועלת הראשון הוא להודיע כי השם יתעלה לא יעשה המופתים, רק לעת הצורך, ולזה צוה ברק למשוך בהר תבור עשרת אלפי איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ולא משכם שם השם יתברך, כמו שמשך אל נחל קישון סיסרא ורכבו והמונו, וזה כי משיכת בני ישראל בהר תבור היה אפשר שישלם בזולת עשיית המופת, וכבר ביארנו הסיבה בזה בספר מלחמות ה’.

התועלת השני הוא להודיע כי כשיעשה הש"י המופתים, יחבר עליהם הסבות אשר עמם יהיה יותר מעט מהזרות במופת ההוא אצל הטבע, ולזה התחכם הש"י להביא בני ישראל בהר תבור, והעתיק שם סיסרא ועמו אל נחל קישון לרדוף אחרי ברק ועמו, וסבב עם זה שרבו מי הנחל עד שטבעו בו רבים מבני החיל, ונתקבצו בזה סבות רבות אל שינצחום ברק ועמו:
האחת היא - הבהלה שהבהילום מי הנחל.
והשנית - כי ברק ועמו היו יורדים אליהם ולזה היו עליונים, וזה ממה שיוסיף להם חוזק על סיסרא ועמו.
וידמה שנתחברה שם סיבה שלישית - והיא שכבר היה אור השמש נכח פני סיסרא ועמו, והיה משים סנוירים בעיניהם, ולזה אמרה דבורה כי הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא.

התועלת השלישי הוא להודיע אמתת הנבואה אף על פי שהיתה ע"י אשה, כי לא נפל דבר ממה שיעדה דבורה בזה הספור, והנה לפרסום אמתת הנבואה אז, נסכמו ישראל ללכת במתי מעט, ובכלי מלחמה מעטים להלחם עם סיסרא ורכבו והמונו, עם תכלית כחו וגבורתו, ורבוי כלי המלחמה אשר להם.

התועלת הרביעי הוא להודיע כי בתחבולות ראוי שיתנהג האדם להגיע אל תכלית כוונתו, ולזה ספר כי יעל מפני רצותה שיפול סיסרא בידה, הראת לו כי היא חפצה מאד בהצלתו, וכסתה אותו כדי שלא יראוהו שם העוברים והשבים, וסבבה עם זה ששכרה אותו, ונרדם עם המופת והיה נקל לה להורגו.

התועלת החמישי הוא להודיע כי ביום טובה ראוי להיות בטוב, ולזה ראוי למצליח בעת אשר יש לאל ידו, שיסבב שתגיע לו ההצלחה ביותר שלם שבפנים, ולא יקצר מזה.
הלא תראה כי ברק אע"פ שראה שנפל כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד, השתדל בתכלית מה שאפשר על הריגת סיסרא, פן ישוב אל אדוניו וישוב להרע לישראל.

התועלת הששי הוא להודיע לתת תודה לש"י על מה שגמל מהטובות, כי עם שזה דבר ראוי, הנה בו תועלת להביא האנשים להאמין שכל הטובות באו מאתו יתברך ולזה שרה דבורה השירה הזאת, ונתנה תודה לשם יתעלה כעל כל אשר גמלנו.

התועלת השביעי הוא להודיע שראוי לכל אדם להאמין ביעודי הנבואה ולזה נתגנו אשר לא באו לעזרת ה' בגבורים כנגד מחנה סיסרא ונתקללו יושבי מרוז מאת השם יתברך.

התועלת השמיני הוא לפרסם גנות האומות ההם והיותם פרוצים בעריות ולזה הקדימה אם סיסרא בספור הצלחת סיסרא רחם רחמתים לראש גבר וכבר פרסמה התורה ג"כ ממנהגיהם הפחותים.