[ו, א-ה]
עוד ספר ששבו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' אחר מות דבורה, ולזה נתנם השם ביד מדין ז' שנים ותקפה יד מדין מאד על ישראל, עד שהוצרכו לעשות להם בהרים מנהרות והן מערות שיש בהן כמו חלונות, תכנס מהן אורה במערה, ואפשר שהרצון יהיה במנהרות, אבוקות בעלות אור גדול, והיה זה כן, כי כשהיו רואין ההרים שבאו בני מדין, היו עושין באבוקות ההן סימן שירגישו בו ישראל, ויתחבאו הם ויסתירו מקניהם וקנינם, עד שבזה הדרך היתה מגעת בקלות ההודעה הזאת לישראל, בעשותם הסימן הזה להם מהר אל הר, והיה אפשר שיצילו מאויביהם דברים רבים.
ועם זה עשו מערות להתחבא שם בקלות, ומצדות שהם בניינים חזקים להמלט שם מאויביהם, לא שישבו תמיד במערות ובמצודות, כי היה בלתי אפשר שישלם להם חיותם בזה האופן, כי לא יזרעו ולא יאספו תבואה. ואחר זה ביאר מה הכריחם לעשות המנהגות והמערות והמצדות, והוא מה שהיו משחיתים בני מדין תבואותיהם ומקניהם.

[ו, ו-י]
ויהי כי צר להם מאד מפני מדין צעקו אל ה' ושבו אליו, שיושיעם מידם, והנה שלח הש"י נביאו אז לבני ישראל, והודיעם כי עונותיהם הטו שיפלו ביד מדין, כי הם סרו מאחרי ה' ועבדו אלהים אחרים, אלהי האמורי אשר בארצם עם רוב הטובות שחנן הש"י אותם, וידמה שזה הנביא היה פנחס כמו שזכרו רז"ל בפנחס בימי דוד, שהגיד הכתוב כי לפנים ה' עמו.
והנה חיה זמן ארוך מאד, ולזה אמרו כי פנחס זה אליהו, כי כבר התבאר שאליהו ג"כ חיה שנים רבות, וכבר יעד מלאכי שהש"י יביאהו בימי הגאולה, אמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' ואין לאומר שיאמר שכבר מת אליהו קודם שהתנבא אלישע, כמו שאמר: כי היום אדוניך לוקח מאתך וזה שכבר מצאנו שהגיע מכתב מאליהו אחר זה, כמו שנבאר שם בע"ה בספר דברי הימים ובספר מלכים.

ויש לשואל לשאול אחר שהיה זה הנביא קיים, איך לא הוכיח ישראל כל ימיו, ולמה הוצרכו לנבואת דבורה?
וידמה שנאמר בהיתר זה הספק, שהוא לא היה מתנבא רק לעתים רחוקים, ולא היה בו כח יתישר בו להנהיג העם, ולזה ג"כ תמצא בזה המקום שהוצרך למנות גדעון על פועל מלחמת מדין, ואפשר כי כמו שהיה אליהו פעם נראה ופעם נעלם, כשישאהו רוח השם אל מקום רחוק, כך היה הענין בפנחס, ולזאת הסיבה לא שמש בכהונה גדולה כל ימיו, אבל שמשו בניו ובני בניו ובני בני בניו דורות רבים והוא עדיין קיים, כמו שיתבאר בספר דברי הימים וזה כי הוא היה קיים בימי דוד כמו שאמר: ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו ולא ימצא בזרע אהרן אחר שיקרא שמו פנחס בן אלעזר בן אהרן כמו שמבואר שם בספר תולדותם.

[ו, יא-יב]
ויבא מלאך ה' –
הוא הנביא שזכר, כי הנביא יקרא מלאך ה' כאמרו: ויבא הנביא חגי מלאך ה' ולזה נראה לגדעון בהקיץ בהשתמש חושיו על מנהגם, והנה נתעכב שם הנביא עד שנראה לגדעון ואמר לו כי ה' צוהו, והנה קראו גבור חיל כי כן היה כמו שאמר לו זבח וצלמונע קום אתה ופגע בנו כי כאיש גבורתו, וידמה שאביו היה שר האלף ממה שאמר גדעון: הנה אלפי הדל במנשה ולזה היה כוח ליואש לאמר: את אשר ירב לו יומת עד הבוקר.

[ו, יג]
והנה הרחיק גדעון שהיה ה' עמו לראותו שפלות ישראל וכי נטשם ה' בכף מדין.

[ו, יד]
ויפן אליו ה' –
הוא מלאך ה' שזכר, והוא ע"ד ויאמר ה' לה שאמרו רבותינו, שכבר היה זה על ידי שם.
והנה אמר דבריו כאילו השם ידבר, כי הנביא ידבר בשם שולחו, ואפשר שיאמר אומר שזה הענין היה במראה הנבואה, אלא שאנחנו לא הסכמנו לפרש זה על זה האופן, כי ראשית הספור מורה שזה הספור היה בהקיץ, ולא נראה לנו שנשים מדרגת גדעון בנבואה בזה האופן, רוצה לומר שהגיעה לו הנבואה בהקיץ.
ועוד שאין מדרך הנביא שבאה לו הנבואה פעמים רבות, שישאל אות מהש"י שיקים לו יעודו, כמו שמצאנו גדעון אחר זה שאמר: אם ישך מושיע בידי את ישראל וגו' וזה מבואר מאד למי שידע ענין הנבואה. והנה אמר לו הנביא: לך בכחך זה ידמה כי נתחדש לגדעון מאז כח נוסף על הכח שהיה לו קודם זה, כדמיון מה שאמר לשאול שיתחדש לו לב אחר, ובאופן שנזכר דמיון זה בדוד אחרי המשחו למלך על יד שמואל.

[ו, יח-כא]
אל נא תמוש מזה עד בואי אליך –
זה גם כן לעד שזה הענין היה בהקיץ, כמו הענין שנראה במלאך ה' במנוח ואשתו כמו שאנחנו עתידים לבאר שם בגזרת האל. והנה שאל גדעון אות שיכיר ממנו שהוא בא במלאכות ה', כדי שיוכל לסמוך על דבריו.
והנה היה האות הזה שכאשר שלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות עלתה האש מן הצור וזה דומה למופת שנתן אליהו בהר הכרמל. והנה הלך אז מלאך ה' מעיניו כי נשאו רוח ה' אל אשר לא ידע כמו העניין באליהו.

והנה פעולות זה הנביא דומות מצד לפעולות אליהו, וזה ממה שיחזק מאמר האומר: פנחס זה אליהו, וכאשר ראה גדעון כי מלאך ה' הוא, פחד מן המות לחשבו כי כבר ראה בעיניו המציאות הרוחני, וכבר היה מפורסם שכאשר יקרה זה ימשך אחריו המות, ויראה זה ממאמר גדעון ומאמר מנוח, ומאמר יעקב: כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי הורה, שזה הענין נפלא שתנצל נפש הרואה המציאות הרוחני, ואמר בתורה: ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים הורה על זה שהיו ראויים שישלח ידו בהם מפני ראותם האלהים.

[ו, כג-כה]
והשיב לו מלאך ה' אחר שעלה כל כך שלא היה יכול גדעון לראותו שלום לך אל תירא לא תמות וידמה ששב אליו המלאך כשאמר לו זה המאמר, והוא ג"כ אמר לו בלילה שיקח את פר השור אשר לאביו ואפשר שיאמר שזה הדבור שהיה בלילה היתה מדרגת מה ממדרגות הנבואה והביאור הקודם הוא יותר נראה לנו.
ידמה שיהיה הרצון באמרו פר השור אשר לאביך כי לאביו היה שור גדול והשתדלו להקצות הפר שיוליד השור ההוא תחלה לע"ג מלידה ומבטן ומהריון, כדי שיהיה יפה וגדול כשור שהולידו, ויהיה מקודש לע"ג מיום היותו, וכן הקצו גם כן זה הפר השני שהוליד השור ההוא, והנה היו מוקצים ז' שנים וזה יורה כי זה הטעות היה מעת התחלת השעבוד, כי ז' שנים היו תחת יד מדין כשקרה זה, והיה לאביו מזבח לבעל, והאשרה היתה אצלו, וצוה השם יתברך באמצעות הנביא או המלאך שיהרוס את מזבח הבעל אשר לאביו ושיכרות האשרה אשר אצלו.

[ו, כו]
על ראש המעוז הזה –
הוא הסלע שהניח עליו הבשר והמצות. במערכה, רוצה לומר במקום המסודר בו שיוכל להבנות בו מזבח. וצוה שיקריב בו הפר ההוא לאל, ויעלהו עולה בעצי האשרה וכל זה היה הוראת שעה כמו שארז"ל כי זה נעשה בזר, ובחוץ, ובלילה, ובעצי האשרה.
והנה עשה מהמוקצה לע"ג קרבן לש"י, כי יראה שבעשותו בהפך האמונה שגדל בה תשלם לו ההצלה וההצלחה, בהפך ממה שהיו חושבים עובדי ע"ג והנה היתה הכונה להוסיף בגדעון אמונה בש"י.

[ו, כז]
ולפי שזה הענין לא היה יכול גדעון לעשותו הוא לבד קרא עשרה אנשים מעבדיו ועזרוהו בזה, עם שזה היה קדוש השם ובחר מפני זה שיהיה בפרהסיא לפי מה שהיה אפשר לו, והמספר המעט שישלם בו זה הוא עשרה, ולולי יראתו את בית אביו ואת אנשי העיר שימנעו אותו מעשות זה, היה עושה זה ביום, להוסיף בזה פרסום.

[ו, כח-לב]
והנה כאשר השכימו אנשי העיר בבקר, ראו כי נותץ הבעל והאשרה אשר עליו כורתה, והכירו כי הפר השני הועלה על המזבח הבנוי, כי אולי נשארו ממנו קצת איברים שלא נשרפו, כאילו תאמר שנשארו קרניו, והיה בהן סימן הכירו בו כי זה הפר היה, או שפטו זה מאומד, כשלא מצאו הפר השני והכירו כי המזבח שבנה הקריב בו קרבן, וחקרו ומצאו שגדעון עשה זה, והגיע מרוע תכונתם עד שחשבו להמיתו על זה, לולי מה שאמר להם יואש אביו, שהיה אדוניהם.

האתם תריבון לבעל –
רוצה לומר, האם ראוי שאתם תריבון בעבור הבעל?
הנה אתם מראים בזה שאינכם מאמינים שהוא אלוה, כי לא יצטרך שתריבון בעדו אם היה אלוה, ולפי שהיה הוא ראש הע"ג הזאת, כמו שנראה ממה שאמר: פר השור אשר לאביך מזבח הבעל אשר לאביך והיה עם זה שר להם, אמר שאשר יריב בעבור הבעל מהם יומת עד הבקר רוצה לומר שלא ימתינו להמיתו כי אם עד אור הבקר, רוצה לומר לפי שהוא מורה שאינו מאמין שיהיה הבעל אלוה, והוא קרא שם בנו ירובעל לזאת הסיבה כאילו הוא מתפלל שירב בו הבעל, והנה לא ספר בזה הספור מה נעשה מפר השור אשר לאביו, שצוה לקחת אותו וידמה שהמיתו באופן שלא יהנו ממנו, כדין המוקצה, ולא נצטרך לפרש זה כי הוא ממשפטי התורה, וצוה לקחתו להצילם, שלא יהיו מקריבין אותו לע"ג, כמו שארז"ל.

[ו, לג]
וכל מדין ועמלק ובני קדם –
היו נאספים להשחית את ישראל, וחנו בעמק יזרעאל.

[ו, לד]
ורוח ה' לבשה את גדעון –
רוצה לומר רוח גבורה, כמו שתרגם יונתן.
ויתכן עוד ששרתה עליו רוח הקדש, ותקע בשופר ונזעקו כל משפחות אביעזר אחריו והם יושבי עפרה, כי הוא היה מהמשפחה והיה אדון להם, ולזה לא הוצרך לשלוח להם מלאכים.

[ו, לו-מ]
והנה היה עדיין גדעון מאמין ואינו מאמין, ושאל אות מהש"י אם יהיה מושיע בידו כאשר דבר ולא הספיק לו האות הראשון, כי מדרך הגזה שתמשוך הלחויות, ולזה שאל אות שני הפך הראשון והוא שיהיה חורב על הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל.
והנכון בעיני כי לנביא שאל אלו האותות וע"י הנביא עשה אותם הש"י.