[ז, ב-ז]
וצוה אותו הש"י ע"י נביאו או הודיע לו זה הש"י במראה הנבואה והשיב לביתם כל איש אשר הוא ירא וחרד, כמו שהושרש זה בתורה, עד שבזה תועלת שני, להכיר לישראל כי לא בכחם נצחו אויביהם בזאת המלחמה, אך היה זה מאת הש"י אשר הוא נלחם להם.
והרצון בזה ויצפור שישכים בבקר לשוב מהר הגלעד. והנה לזאת הסיבה גם כן לא רצה השם שישארו עמו זולתי המלקקים בידם אל פיהם, כי זה מורה על חריצות וגבורה. ואולם אשר כרעו על ברכיהם לשתות הם עצלים, ורצה שישובו להם.

והנה במאמר הא' הבדיל מהם בעלי העבירות ורכי הלבב כי האיש הירא הוא ירא מעבירות שבידו, כמו שביארו ז"ל בפרק משוח מלחמה, והחרד הוא רך הלבב ובזה הענין השני הבדיל העצלים ולא השאיר כי אם הצדיקים והחרוצים והגבורים, והם היו שלש מאות איש לבד ובהם לבד החזיק, כמו שצוה לו הש"י ע"י נביאו, או בעצמו במראה הנבואה.

[ז, ח]
ולקחו צדת העם בידם ושופרותיהם, כדי שיהיה שופר ביד כל אחד מהם, וידמה שהש"י הודיע לו איך תהיה התשועה ביד שלש מאות האנשים האלה, רוצה לומר שזה יהיה בשיתן שופרות ביד כלם וכדים רקים ולפידים בוערים באש בתוך הכדים כאופן שעשו זה, ואולם קצר הכתוב כמנהגו.

[ז, יג-יד]
וחזק הש"י לבו במספר החלום ואת שברו, כי זה ממה שהורה אמות מה שיעד להם הש"י.

צלול לחם שעורים –
רוצה לומר קול הברת לחם שעורים.

[ז, יט-כב]
ראש האשמורת התיכונה –
אחר עבור שליש הלילה, והנה בראש האשמורת ההיא הקימו השומרים מדין ועמלק לשמור המחנה, שיהיו שם הם ערים, לפי שכל אנשי המחנה היו ישנים.וידמה שכן היו שם שומרים ממונים לקום בראש כל אשמורת ואשמורת ממשמרות הלילה, כי אין לאומר שיאמר שלא ישנו אנשי המחנה עד סוף האשמורת הראשונה, ולזה הוצרכו אז להקים את השומרים, לא קודם זה, כי מה ששמע גדעון ברדתו במחנה קודם זה הורה שכבר היו ישנים, והנה התחיל תחלה לתקוע בשופר גדעון ומאה איש אשר אתו, ואחר תקעו בשופרות שני הראשים הנשארים והאנשים אשר אתם, ובעת שהתחילו לתקוע בשופרות שברו הכדים אשר בידם ונשארו הלפידים וראו שלש מאות הלפידים אשר בוערים תכף שהקיצו והיו אלו האנשים קוראים בקול גדול חרב לה' ולגדעון ועם רוב הבהלה חשבו חיל מהם שיהיה חיל גדעון ביניהם, וחשב כ"א מהם שיהיה רעהו מאנשי גדעון, ולזאת הסיבה היה חרב איש באחיו והנה קצתם היו הורגין קצתם, וקצתם היו נסים מפחד מי שהיה אצלם שחשבו שיהיה מחיל גדעון.

[ז, כג]
והנה נזעקו בני ישראל מנפתלי ומן אשר ומן כל מנשה ורדפו אחרי מדין לכלותם בעת שהיו נבהלים והיו נסים.

[ז, כד]
ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים, שירדו לקראת מדין וילכדו להם את המים עד בית ברה ואת הירדן כדי שלא יוכלו לעבור המים וילכדום ויהרגום, בהיות להם המלחמה פנים ואחור.

[ז, כה]
והנה לקחו את עורב ואת זאב שני שרי מדין והרגו את עורב בצור אחד, קראוהו אחר זה צור עורב והרגו את זאב במישור אחד היתה תמונתו כתמונת יקב, וקראוהו אחר זה יקב זאב מפני זה המעשה שאירע בו.