פרק יא, ד
וילחמו בני עמון. היא האמורה למעלה (י ט).

פרק יא, יא
את כל דבריו. התנאי שביניהם. לפני ה' במצפה. למקום שנאספו כולם, שהשכינה שורה על רוב צבור.

פרק יא, טז
עד ים סוף. בדרומה של ארץ אדום, וארץ אדום בדרומה של ארץ כנען.

פרק יא, יז
אעברה נא בארצך. מדרום לצפון, ליכנס לארץ כנען. וגם אל מלך מואב. שהיתה ארצו בסוף ארץ אדום, במזרחה של אדום ובדרומה של ארץ ישראל. ולא אבה. משה רמזה בתורה (דברים ב כט), כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, כשם שאדום לא נתנום לעבור, כך מואב לא נתנום לעבור.

פרק יא, יח
וילך במדבר. מן המערב למזרח, במיצר דרומי של אדום ומואב. ויסב את ארץ אדום. כל דרומה. ואת ארץ מואב. כל דרומה, וכשהגיע למקצוע דרומית מזרחית, פנה אל הצפון לסבוב את מיצר המזרחי. ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון. לסוף מזרחה של ארץ מואב, ושם התחילה ארץ סיחון ועוג, וכבשו עבר הירדן במזרח ארץ כנען ועברו הירדן, ונכנסו לה לארץ כנען דרך המזרח.

פרק יא, כב
ויירשו וגו' מארנון ועד היבק. שאתה אומר שהוא שלך (פרק יא, יג), הם מסיחון לקחו. ומן המדבר ועד הירדן. מדברות היו שם לפני הירדן.

פרק יא, כו
על ידי ארנון. אצל ארנון, שהיו ממואב, וידעו שלא היה להם לעבור עליהם, שהרי מסיחון כבשום (במדבר כא כד), שלקחם ממלך מואב (שם שם כו). שלש מאות שנה. משכבשו את הארץ בימי יהושע עד יפתח. מכאן יש ללמוד שנות השופטים הנזכרים עד הנה, אם שני השעבוד של כל אומה נמנים בתוך ימי השופט אם לאו. שנינו בסדר עולם (פרק יא, יב), יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמונה שנה, ואין לי מקרא ממי ללמוד. עתניאל (לעיל ג יא), ארבעים שנה, ושני שעבוד של כושן רשעתים (שם שם ח), בכללם. אחריו אהוד (שם שם ל), שמונים שנה, שמונה עשרה שנים, שעבוד של עגלון (שם שם יד) בתוכם, הרי מאה ארבעים ושמונה שנה. דבורה (שם ה לא) ארבעים שנה, ושני שעבוד יבין (שם ד ג) בתוכם, הרי מאה שמונים ושמונה. אחריו, שבע שנים של שעבוד מדין (שם ו א), וארבעים של גדעון (שם ח כח), ושלש של אבימלך (שם ט כב), הרי מאתים שלשים ושמונה שנים. אחריו, עשרים ושלש של תולע (שם י ב), ועשרים ושתים של יאיר (שם י ג), אלא שעלתה שנה אחת לשניהם, ושמונה עשרה של בני עמון (שם שם ח) עד שלא בא יפתח, הרי שלש מאות.

פרק יא, כט
עבר בני עמון. אל בני עמון.

פרק יא, לג
אבל כרמים. [תרגום] מישר כרמיא.

פרק יא, לה
הכרע הכרעתני. לשון נקבה, ודומה לו (שיר השירים ד ט), 'לבבתני אחותי כלה'. היית בעוכרי. כל דמי נעכר, קפחת את רגלי.

פרק יא, לז
וירדתי על ההרים. לשון יללה הוא, ודוגמתו (ישעיהו טו ג), על גגותיה וברחובותיה כולה ייליל ירד בבכי, המתעצב בבכי עד שגופו משתבר. ובמדרש אגדה דורש רבי תנחומא (בחוקותי ה), על ההרים, לפני סנהדרין, שמא ימצאו פתח לנדרך.

פרק יא, לח
ותבך על בתוליה. מדלא כתיב על בתולותיה, משמע בתולים ממש.

פרק יא, לט
ותהי חק. גזרו שלא יעשה אדם עוד כן, שאלו הלך אצל פנחס, או הוא בא אצלו, היה מתיר לו נדרו, עמדו בגדולתן, ומבין שניהם אבדה, ונפרע מהם, פנחס נסתלקה שכינה הימנו, שנאמר בדברי הימים (א ט כ), 'לפנים ה' עמו', למדנו שבסופו אינו עמו, ויפתח הוכה בשחין וניפול אברים, שנאמר (לקמן יב ז), 'ויקבר בערי גלעד'. ויש עוד לפתור ותהי חק בישראל, מחובר למקרא שלאחריו.

פרק יא, מ
מימים ימימה תלכנה וגו'. הדבר הזה קבעו עליהם לחוק. לתנות. לקונן.