פרק יז, א
ויהי איש מהר אפרים. אף על פי שנכתבו שתי פרשיות הללו בסוף הספר, של מיכה ושל פלגש בגבעה, בתחלת השופטים היה, בימי עתניאל בן קנז, שנאמר (לקמן יח לא), 'וישימו להם את פסל מיכה וגו' כל ימי היות בית אלהים בשילה', למדנו שכל ימי שילה היה דמות של מיכה, ובפלגש בגבעה נאמר על יבוס שבירושלים (שם יט יב), לא נסור אל עיר עובדי כוכבים, למדנו שעדיין לא כבשו את ירושלים.

פרק יז, ב
אשר לקח לך. אשר נגנב ממך, ויש לו דומה (שמואל א כא ו), כי אשה עצורה לנו, עצורה ממנו. ואת אלית. קללת כל מי שגנבו, וגם אמרת הקללה באזני. הנה הכסף. אני מודה לך עליו שהוא בידי שאני לקחתיו.

פרק יז, ג
וישב את אלף ומאה הכסף לאמו. אמר להחזירו לה, ובמקום שהוא שם הרי הוא ברשותך. הקדש הקדשתי את הכסף מידי לבני. קבלתי עלי למסרו מידי לידך לשם דמות ומסכה, תנהו לי עתה ומידי אני אשיבנו אליך. יש אומרים שהאשה הזאת היא דלילה, לפי שכתוב (לעיל טז ה), אלף ומאה כסף, וטעות הוא בידם, שהרבה שנים קדם מיכה לשמשון, אך הפרשיות נסמכו על הכסף הרע ששוה כאן וכאן, וכסף של פורענות היו שניהם.

פרק יז, ה
בית אלהים. בית עבודת כוכבים, וכן כל אלהים האמורים בפרשה זו חול, חוץ מזה (להלן יח לא), 'כל ימי היות בית אלהים בשילה' (שבועות לה ב). וימלא את יד אחד. חנכו לעבודת הדמות להיות כהן לפניו, כל חינוך דבר שאדם נכנס בו לשם גדולה קרוי מילוי ידים, רישוושטי"ר בלע"ז, וכשנותנין פקידות לאדם, קורין למתן רישוישטי"ר בלע"ז.

פרק יז, ז
ממשפחת יהודה. והוא לוי מן האם. ורבותינו אמרו (בבא בתרא קט ב), לפי שעשה מעשה מנשה שבא מיהודה, קראו ממשפחת יהודה, והוא לוי בן גרשום בן משה רבינו היה, כמו שמפורש בענין (לקמן יח ל), ויהונתן בן גרשום וגו'.

פרק יז, ח
לעשות דרכו. דרך הליכתו.

פרק יז, ט
באשר אמצא. פרנסתי להשתכר.

פרק יז, י
לימים. לסוף שנה. וערך בגדים. זוג חליפת בגדים שהם ערך וסדר לכל בני אדם כפי הראוי להם לשנה. וערך בגדים. אפרליימנ"ט בלע"ז. ומחיתך. ומזונותיך. וילך הלוי. אחר עצתו.