פרק יח, א
כי לא נפלה לו. ירושה כפי הראוי להם בארץ מכובשת, כמו שנאמר ביהושע (יט מז), ויצא גבול בני דן מהם, ואף מכאן יש ללמוד שהיה מעשה זה בתחלת השופטים מיד.

פרק יח, ג
מי הביאך הלום. יש כאן תמיהות הרבה, (בבא בתרא קי ב) לא מזרעו של משה רבינו אתה, שנאמר בו (שמות ג ה), 'אל תקרב הלם', (שם ד יא), ו'מי שם פה לאדם', (שם שם ב), 'מה זה בידך'.

פרק יח, ה
שאל נא באלהים. בתרפים שמדברים על ידי מכשפות.

פרק יח, ו
נוכח ה' דרככם. נוכח הקדוש ברוך הוא גלוי, כי זה אין בו ממש.

פרק יח, ז
ואין מכלים דבר. אין אחד מהם צריך לחבירו שיחזירנו ריקם ויכלימנו, כמו שנאמר בסוף הענין (פרק יח, י), אין מחסור כל דבר, כך שמעתי. יורש עצר. יורשים מועטים, שאם יהרגו את אלו, אין עוד עוררין נלחמים עם המחזיקים בנחלה. ורחוקים המה. מעזרת צידונים. ודבר אין להם עם אדם. שום ברית כרותה שיבאו לעזרתם לעת הצורך.

פרק יח, ח
מה אתם. כלומר מה אתם משיבים דבר, מה מצאתם במקום שנפל לנו גורלנו, מה העם, החזק הוא הרפה.

פרק יח, ט
ואתם מחשים. מתעצלים.

פרק יח, כא
ואת הכבודה. משאות, כל דבר שהוא כבד בהליכתו שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם. הכבודה. פונטומ"א בלע"ז.

פרק יח, כג
ויסבו פניהם. בני דן אל הקוראים אליהם.

פרק יח, כד
ומה לי עוד. ומה נשאר לי עוד.

פרק יח, כה
אנשים מרי נפש. כעסנים שיש בסיעתנו.

פרק יח, כז
ליש. שם העיר, ובספר יהושע (יט מז) קורא שמה לשם, על שם שמצאו שם אבן טובה ששמה לשם, והיא היתה על החשן לשבט דן, שמו כתוב על לשם, וידעו שבאמת היא נחלתם.

פרק יח, ל
בן מנשה. מפני כבודו של משה כתוב נו"ן לשנות את השם, ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה. עד יום גלות הארץ. בימי סנחריב בגלות ראשונה.