פרק כ, ב
פנות כל העם. [תרגום] רישי כל עמא.

פרק כ, ה
דמו להרוג. כוונו להרוג, אניפשמינ"ט בלע"ז.

פרק כ, י
לעשות לבואם. לביאתם זו לגבעת בנימין ככל הנבלה וגו'.

פרק כ, יא
חברים. שוים בעצה אחת.

פרק כ, יב
בכל שבטי בנימן. עשרה שבטים נחשבו עשרה משפחותיו, שיהיו מרחל שנים עשר שבטים.

פרק כ, טז
אטר יד ימינו. גמודי יד ימינם, לא היו שולטים בה כאילו היתה אטומה, כמו (תהלים סט טז), 'אל תאטר עלי באר פיה'. כל זה. שבע מאות איש הללו. אל השערה. לחוט השער. ולא יחטיא. לא ישגה.

פרק כ, יח
יהודה בתחלה. אבל לא בחנו לשאול אם לנצח אם לינצח, ובאחרונה שבחנו, אמר (פרק כ, כח), עלו כי מחר אתננו בידך, השכימו והשלימו דבריהם.

פרק כ, כא
וישחיתו. נענשו על שלא קנאו כמו כן במעשה דמות מיכה שהיה כבר.

פרק כ, לג
בבעל תמר. במישר יריחו. מגיח. נמשך, כמו (איוב מ כג), 'יגיח ירדן אל פיהו', (תהלים כב י), 'גחי מבטן'.
ממערה גבע. ממקום צר, ערותה וגלויה של גבעת בנימין, מקום תורפה שלה שהיא נוחה ליכבש משם, כמו (בראשית מב ט), 'לראות את ערות הארץ באתם'.

פרק כ, לו
ויתנו איש ישראל. אשר בשדה, מקום לבנימין לברוח אל הגבעה, כי סמכו ישראל על האורב שיצאו לקראתם.

פרק כ, לז
וימשוך האורב. משך בשופר, דבר אחר, משך בשופר העם אשר אתו, אל העיר.

פרק כ, לח
והמועד היה. מתחלה היה אות בין ישראל ובין האורב, להיות האורב מרבה להעלות עשן העיר, ויבינו ישראל אשר לכד האורב את הגבעה. משאת העשן. גובה העשן.

פרק כ, לט
ויהפך איש ישראל. עכשיו חוזר לתחלת הדברים ושונה ומפרש, עשרים וחמשה אלף שכתבנו למעלה (פרק כ, לה), כיצד נפלו והיכן נפלו.

פרק כ, מב
ואשר מהערים. האורב שנכנס בעיר, משחיתים אותו בתוך השבט, בתוך העיר.

פרק כ, מג
כתרו את בנימן. הקיפו את בנימין ככתר המקיף את הראש, וכן (תהלים כב ג), 'אבירי בשן כתרוני', וכן (חבקוק א ד), 'כי רשע מכתיר את הצדיק', וכן גם בלשון עטרה נקראת הקפה (שמואל א כג כו), 'ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם'. הרדיפוהו. קוראים אחריו רדיפה, צועקים זה לזה לרדוף. מנוחה הדריכוהו. אצל הערים שהם נוחים בהם, שם הדביקוהו. הדריכוהו. השיגוהו, ויש דוגמתו בלשון גמרא (כתובות ס ב), רהט בתריה פרסא בחלא ולא אדרכיה. עד נוכח הגבעה. ממזרחה של גבעה.

פרק כ, מד
ויפלו מבנימן שמונה עשר אלף. בשדה בתוך המלחמה.

פרק כ, מה
ויעוללהו. הריגה אחר הריגה, כעוללות שאחר הבציר. חמשת אלפים איש. הרי עשרים ושלשה אלף. עד גדעום. שם מקום. ויכו ממנו אלפים איש. הרי עשרים וחמשה אלף האמור למעלה (פרק כ, לה), והמאה הכתובים למעלה (שם), לא פירש היכן נפלו.

פרק כ, מח
שבו אל בני בנימן. בכל הערים. מעיר מתם. התמו כל יושבי הערים. ועד בהמה. ואנשים בכלל מתום היו, שמתום לשון כליה הוא. ויש לתמוה על אלף היכן הם, שהרי עשרים וששה אלף התפקדו מן הערים, ומן הגבעה שש מאות, וכאן מנה בנופלים עשרים וחמשה אלף ומאה איש, ושש מאות נמלטו אל סלע הרמון, והאלף ברחו אל הערים ונפלו למחרת כששבו בני ישראל אל ערי בנימין להחרים הנשים והטף.