פרק ד, ב
בחרושת הגוים. שם עיר, על שם שהיתה חזקה ושולטת.

פרק ד, ג
לחץ את בני ישראל בחזקה. דרש רבי תנחומא (צו ב), בגידופין, וכן הוא אומר (מלאכי ג יג), 'חזקו עלי דבריכם'.

פרק ד, ד
אשת לפידות. שהיתה עושה פתילות למקדש.

פרק ד, ה
תחת תומר. תמרים היו לה ביריחו. בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים. לפי תרגומו של יונתן יש ללמוד שאין מקרא זה כמשמעו, ואין אלו סימני מקום ישיבתה, אלא למדנו שאשה עשירה היתה ומן המקומות האלו היתה פרנסתה, והיא יושבת בעירה, עטרות שמה. תחת תומר. תמרים היו לה ביריחו, וכרמים ברמה, וזיתים בבקעת בית אל, שהוא מקום שמן, ועפר חיורי בהר אפרים, (תרגום) בטור מלכא, אומר אני שמוכרין אותה ליוצרי חרש. ויש פותרין, עפר חיוור, שדה זרע, כמו (שביעית ב א), שדה הלבן.

פרק ד, ו
הלא צוה. ביד משה (דברים כ יז), כי החרם תחרימם, כך שנויה במכילתא (בא יב).

פרק ד, י
ויעל ברגליו. עמו.

פרק ד, יא
אילון בצעננים.[תרגום] מישר אגניא, מקום מישר של בצעים, מריש"ק בלע"ז והוא אגניא גבים, כמין גומות שהמים נקבצים שם, אגני דארעא מקרון (קידושין סא א).

פרק ד, יג
מחרושת הגוים אל נחל קישון. הזעיקם שילכו אל נחל קישון מחרושת הגוים שהוא יושב שם.

פרק ד, יח
בשמיכה. תרגם יונתן, בגונכא, ופירש רב האי (שבת נא א), גונכא. קלופקרין, קוט"א בלע"ז.

פרק ד, יט
נאד החלב. שהחלב מכביד את הגוף להיות נרדם.

פרק ד, כ
עמוד פתח האהל. זרזי עצמך בדבר. ויש פותרים, עמוד, כמו לעמוד.

פרק ד, כא
יתד האהל. קביליי"א בלע"ז, שתוקעין בארץ עם שיפולי האהל לפושטו. המקבת. .[תרגום] ארזפתא, מרטי"ל בלע"ז. בלאט. [תרגום] ברז, חרש. ותצנח בארץ. [תרגום] ונעצת בארעא.

פרק ד, כב
ברקתו. (תרגום) בצידעיה, ניל"ה טימפי"ה בלע"ז, ותחבה ברקתו ובארץ.