ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב
אמר ר' יהושע בן לוי:
למה נקרא שמה טוב?
שהיא פטורה מן המעשרות.

ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים
מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דקלא בישא לגבי קינא דשרכי?
דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, תנינן במתניתין ותנינן בברייתא.

כתוב בתורה: וילך עשו אל ישמעאל.
שנוי בנביאים, ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים.
משולש בכתובים, כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו.
תנינן במתניתין: המחובר לטמא טמא לטהור טהור.
ותנינן בברייתא: רבי אליעזר אומר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו.

והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי,
ארבעה שאלו שלא כהוגן (כתוב ברמז כ"ה). ולפי שלא היה בן תורה אבד את בתו.

וכן הוא אומר: פרי צדיק עץ חיים, אע"פ שאדם צדיק אם אינו עוסק בתורה אין בידו כלום, שמתוך התורה הוא לומד היאך הוא לוקח נפשות.
אמרה לו בתו: שמא כתוב בתורה שיקריבו נפשות, והלא כתיב מן הבהמה מן הבקר?!
אמר לה: בתי, נדרתי והיה היוצא.
א"ל: יעקב אבינו שנדר: וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ונתן לו הקב"ה שנים עשר שבטים, שמא הקריב אחד מהם?!
ולא שמע לה.
אמרה לו: הניחני ואלך אצל בית דין שמא (יד) ימצאו פתח לנדריך, שנאמר: הרפה ממני שנים חדשים.

אמר רבי לוי בן ברכיה:
וכי יש אדם יורד על ההרים והרי עולים על ההרים אלא מהו וירדתי?
אצל סנהדרין, שנאמר: שמעו הרים את ריב ה'.

רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש
ר' יוחנן אמר:
יפתח הקדש דמים היה חייב.

וריש לקיש אמר:
אפילו הקדש דמים לא היה חייב.

דתנינן:

אמר על הבהמה טמאה הרי זו עולה ועל בעלת מום הרי (אלו) [זו] עולה לא אמר כלום. הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה.

ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו?
אלא פנחס אמר: הוא צריך לי ואני אלך אצלו?!
יפתח אמר: אני ראש קציני ישראל ואני אלך אצלו?!
בין דין לדין אבדה הנערה.

הדא היא דברייתא אמרין:

בין חייתא למחבלתא אזיל ברא דעלובתא.

ושניהם נענשו בדמיה.
יפתח מת בנשילת אברים בכל מקום שהיה הולך אבר נשול ממנו והיו קוברין אותו, הדא הוא דכתיב: וימת יפתח ויקבר בערי הגלעד, בעיר גלעד אין כתיב כאן אלא בערי הגלעד.
פנחס נטלה הימנו רוח הקדש, שנאמר: ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו.

ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו ושנים נדרו והפסידו.
יעקב נדר והפסיד שמתה אשתו רחל.
יפתח נדר והפסיד בתו.
ישראל נדרו ונשתכרו, שנאמר: וידר ישראל נדר.
חנה נדרה ונשתכרה, שנאמר: ותדור נדר ותאמר.

יפתח הגלעדי נדר דבר שלא כהוגן להעלות בתו על גבי המזבח, נתקבצו אליו אנשי אפרים לעשות עמו מריבה גדולה, היה לפנחס שיאמר להם: להתיר את נדרו לא באתם אלא לעשות מריבה באתם, אלא הוא לא מיחה בבני אפרים והוא לא התיר את נדרו ליפתח.
יושב על כסא שופט צדק יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, אחר ששם זה נפשו בכפו ובא להציל את ישראל מבני עמון ומואב ובאו לעשות עמו מריבה.
מיד עמד והרג מהם שנים וארבעים אלף, שנאמר: אמר נא שבולת ואמר סבולת זה לשון ע", כאדם שאומר לחברו: (טו) שא בל.

ומי הרג אותם?
פנחס שהיה ספק בידו למחות ולא מחה ולהתיר לו נדרו ליפתח ולא התיר, וכל מי שספק בידו למחות ואינו מוחה להחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר כל דמים שנשפכין בישראל נשפכין על ידיו, שנאמר: ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו' ואתה כי הזהרת את הרשע.
מלמד, שכל ישראל ערבים זה בזה.

אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו?
היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עימהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל:
יום אחד ללכיש,
יום אחד לעגלון,
יום אחד לחברון,
יום אחד לבית אל,
יום אחד לירושלים,
וילמדו אותם דרך ארץ בשנה בשתים בשלוש בארבע בחמש עד שיתיישבו ישראל בארצם. [כדי ש] יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן, אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח.

שנו חכמים במשנה:

הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך.

וכשעשו בגבעת בנימין דרכים מכוערים ודברים שאינם ראויים, יצא הקב"ה להחריב את העולם כולו ונפלו מהם שבעים ושנים אלף.

ומי הרג אותם?
סנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס עימהם.
ופילגש בגבעה בימי כושן רשעתים הייתה, באותה שעה נתנה הכהונה לבני איתמר בן אהרן כארבעים ושתים שנה וקלקלו בני עלי, באותה שעה אמר הקב"ה: תחזור הכהונה לבעליה, שנאמר: אמור אמרתי, אמרו לאהרן (טז) אמור לירמיהו: והקימותי לי כהן נאמן זה צדוק הכהן לפני דוד המלך.