הנה נא את עקרה ולא ילדת.
בר קפרא אומר:
גדול השלום, שדבר הכתוב לשון בדוי בנביאים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, דכתיב: הנה נא את עקרה ולא ילדת אבל למנוח לא אמר כן, אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר מכל מקום סממנין היא צריכה.

ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא
מאי כל טמא?
אמר ר' יצחק דבי רבי אמרי:
דברים האסורים לנזיר.

והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים
אמר רב אחא בר חנינא:
הוחלה שבועתו של אבימלך, דכתיב: אם תשקור לי ולניני ולנכדי.

איש האלהים בא אלי
(כתוב ברמז מ').

וילך מנוח אחרי אשתו.
אמר רב נחמן:
מנוח עם הארץ היה, שנאמר: וילך מנוח אחרי אשתו, אלא מעתה וילך אלקנה הרמתה על ביתו הכי נמי, והא כתיב: ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים, איש אחד שבא ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל?!
אלא אחר דבריה ואחר עצתה.

הכא נמי אחר דבריה ואחר עצתה?
ולמאי דאמר רב נחמן?
מנוח עם הארץ היה, אפילו פסוקי דבי רב לא קרא, דכתיב: ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, ולא לפני האיש.
ויאמר מלאך ה' אל מנוח
אמר לו המלאך: איני יודע בדמות מי אני עשוי, בכל שעה הוא מחליפני.

למה זה תשאל לשמי והוא פלאי
פלאי פלאים הוא עושה בי, פעמים שאני רוח, שנאמר: עושה מלאכיו רוחות.
פעמים שאני אש, שנאמר: משרתיו אש לוהט.
וכן אתה מוצא באברהם: נדמו לו כאנשים, וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים.
ובסדום נראו מלאכים, ויבאו שני המלאכים סדומה.

ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור
בשלמא למאן דאמר: בשילה לא נאסרו הבמות ניחא.

אלא למאן דאמר בשילה הוו אסורין מאי ויקח מנוח?
הוראת שעה הייתה.

ויגדל הנער ויברכהו ה'
במה ברכו?
אמר ר' יהודה אמר רב:
ברכו באמתו, אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף.

ותחל רוח ה' לפעמו
אמר ר' חמא בר חנינא:
חלתה ברכתו של יעקב, דכתיב: ויהי דן נחש עלי דרך.

לפעמו במחנה דן
אמר ר' יצחק דבי רב אמי:
מלמד שהייתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג.
כתיב הכא: לפעמו.
וכתיב התם: פעמון ורמון.

בין צרעה ובין אשתאול
אמר ר' אשי:
צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו, ועקרן שמשון וטחנם זה בזה.

אמר ר' יוחנן:
שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, שנאמר: דן ידין עמו כאחד.

ואמר ר' יוחנן:
שמשון על שמו של הקב"ה נקרא, שנאמר: שמש ומגן ה' אלהים, אלא מעתה לא ימחק?
אלא מעין שמו של הקב"ה.
מה הקב"ה מגין על כל העולם אף שמשון הגין בכחו על כל ישראל.

ואמר ר' יוחנן:
בלעם חיגר ברגלו אחת.
שמשון בשתי רגליו.

בלעם חגר ברגלו אחת, דכתיב: וילך שפי.
שמשון בשתי רגליו דכתיב: שפיפון עלי ארח.