ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה
אמרו לו: לאו ממשה קאתית, דכתיב ביה: אל תקרב הלום?
לאו ממשה קאתית, דכתיב ביה: מזה בידך?
לאו ממשה קאתית, דכתיב ביה: ואתה פה עמוד עמדי תעשה כהן לע"ז?
אמר להם: כך מקובלני מבית אבי אבא: לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות.
הוא סבר ע"ז ממש ולא היא אלא עבודה שהיא זרה לו.

כדאמר ליה רב לרב כהנא:
פשוט נבלתא בשוקא, ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא.
כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר מנהו על האוצרות.
וכי שבואל שמו, והלא יונתן שמו?

אמר ר' יונתן:
מלמד ששב לאל בכל לבו.

יונתן בן גרשום בן מנשה
אמר ר' שמואל בר נחמני:
נו"ן תלויה, אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה.

בעו קומי ר"ש בר נחמני:
כהן לע"ז והאריך ימים כל כך?
א"ל: ע"י שהיה עינו צרה בע"ז, הוה בר נש אתא מקרבא גביה תור או אימר.
א"ל: מה זו מועילה אינה רואה ואינה שומעת ואינה מדברת?
א"ל: איך נעביד?
והוא א"ל: זיל עביד חד פינך דסולתא והב תמן עשר ביעין ואיתקין קומוי ואיזיל לך והוא אוכלה.

התיבון לר' שמואל בר נחמני:
דאמרת שבואל ששב לאל.

והא כתיב: עד יום גלות הארץ?
א"ל: כיון שמת דוד עומד שלמה והחליף כל סנקליטין של אביו והסירו, וחזר לקלקולו הראשון, הדא הוא דכתיב: (ויהי כבא איש) [ונביא אחד] זקן יושב בית אל.
אמרין: הוא היה שהחזיק עצמו לע"ז, ואותו היום חזר בתשובה ושרתה עליו רוח הקודש, הדא הוא דכתיב: ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו.

והמה לקחו את אשר עשה מיכה.
זהו שאמר הכתוב: לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

אמר ר' יהודה בר אלעאי:
ע"ז עברה עם ישראל בים והים נקרע לפניהם, הוי אומר: לך ה' הצדקה.

אמר ר' יודן:
כתיב: ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם הוי, לך ה' הצדקה.

אמר ר' סימון:
המה לקחו את אשר עשה מיכה
צולמנא.

ואת הכהן אשר היה לו
כומרא.
ויבואו אל לכיש עבדין ע"ז והיא מצלחא בידיהון הוי אומר: לך ה' הצדקה.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
אתה מוצא ביום שירד המן לישראל, בו ביום עבדו עבודה זרה.
ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לעבודה זרה, שנאמר: ולחמי אשר נתתי לך וגו' [ויהי].

מהו ויהי?
אמר רבי יודן:
כמה דאת אמר: ויהי למחר.
ואעפ"כ: ומנך לא מנעת מפיהם, הוי לך ה' הצדקה.