ודבורה אשה נביאה
מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם והלא פינחס בן אלעזר עומד?
מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו.

תנא דבי אליהו אמרו:
בעלה של דבורה עם הארץ היה.
א"ל: בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבוא לחיי העולם הבא והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש.

וג' שמות יש לו:
ברק,
ומיכאל
ולפידות.

ברק, על שם שפניו דומות לברק.
מיכאל, ע"ש שהוא ממיך את עצמו.

דבר אחר:
ע"ש מלאך.

לפידות, ע"ש שאשתו עושה פתילות והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות, כדי שיהא אורן מרובה.
והקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לה: דבורה את נתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים.

מי זכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא?
הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר: חכמות נשים בנתה ביתה.
ועל איזבל בת אתבעל נאמר: ואולת בידיה תהרסנו.

ודבורה אשה נביאה
בשרה הוא אומר: בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה.
במרים הוא אומר: ותקח מרים הנביאה
בדבורה, הוא אומר: ודבורה אשה נביאה.
בחנה, הוא אומר: ותתפלל חנה.
אביגיל נתנבאה לדוד, וכן דוד אומר לה: ברוך טעמך וברוכה את.
בחולדה, הוא אומר: וילך חלקיהו וגו' אל חולדה הנביאה.
באסתר, הוא אומר: ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל:

רבי ברכיה אומר:
ארבעה מיללין תלתא בעלמא וחדא באתתא.
חשיך חייא דבעי למיתא.
חשיך גוברא דבעי ללחלשא.
חשיך פתיחא דבעי לסמיא.
חשיך דרא דאיתתא דבריייתא, ודבורה אשה נביאה:

אשרת לפידות
אמר ר' יצחק דבי רבי אמי:
שהייתה עושה פתילות למשכן.

והיא יושבת תחת תומר.
אמר ר' שמעון בן אבשלום:
משום ייחוד.

דבר אחר:
מה תומר זה צלו מועט אף ת"ח שבאותו הדור היו מועטין.

דבר אחר:
מה תומר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים.

אמר רב נחמן:
לא יאי יוהרא לנשי, תרתי נשי נביאתי הויין דהויין יהירין ושניין שמייהו, חדא שמה זבורתא, וחדא שמה כרכושתא.
זבורתא דכתיב: ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם.
ואלו איהי לא אזלא גביה.
כרכושתא דכתיב בה: אמרו לאיש אשר שלח אתכם ולא אמרו למלך אשר שלח.

והיא יושבת תחת תומר
לפי שאין דרכה של אשה להתייחד בתוך הבית, וישבה בצלו של דקל מלמדת תורה לרבים.

ותשלח ותקרא לברק
וכי מה טיבו של ברק אצל דבורה?
אלא אמרו: ברק שמש את הזקנים כל ימי יהושע וחזר ושמש אחר מיתתו, לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה.

במי הקב"ה מושיע את ישראל?
בבני אדם שמשכימין ומעריבין לבית הכנסת ולבית המדרש ועוסקין בתורה בכל יום תמיד.

וכי מה טיבו של שבט זבולון ונפתלי שבאת תשועה גדולה על ידיהם?
אמרו: נפתלי שמש את יעקב אבינו, וזבולון שמש את יששכר, ונעשה לו אכסניא.
ועל שבטח ברק באלהי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה חלקה לו בשירה, שנאמר: ותשר דבורה וברק.

וכי מה טיבה של יעל שבאת תשועה גדולה על ידה?
אמרו: אשה כשרה הייתה ועושה רצון בעלה.
מכאן אמרו:
אין לך אשה כשרה בנשים, אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה.
הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור. (
ג) היכן צוה?
כי החרם תחרימם.

כיוצא בו אתה אומר: ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר.
היכן דבר?
ראו עתה כי אני אני הוא.

כיוצא בו אתה אומר: והיה כי תבואו אל הארץ וגו'
והיכן דבר?
והבאתי אתכם אל הארץ.

כיוצא בו אתה אומר: הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש.
והיכן דבר?
והיה ביום הששי והכינו.

כיוצא בו אתה אומר: הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש.
והיכן דבר?
ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי.

כיוצא בו אתה אומר: פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם וגו'.
היכן דבר?
את אימתי אשלח לפניך.

כיוצא בו אתה אומר: כי ירחיב ה' אלהיך וגו'.
והיכן דבר? כי אוריש גוים מפניך.

כיוצא בו אתה אומר: כי ה' אלהיך ברכך וגו'.
היכן דבר:
ברוך תהיה מכל העמים.

כיוצא בו אתה אומר: וה' האמירך היום וגו'.
היכן דבר?
את ה' האמרת היום.

כיוצא בו אתה אומר: ולתתך עליון על כל הגויים וגו'.
היכן דבר?
ונתנך ה' לראש.

כיוצא בו אתה אומר: שמעו שמים והאזיני ארץ וגו'.
היכן דבר?
האזינו השמים.

כיוצא בו אתה אומר: ואם תמאנו ומריתם וגו'.
היכן דבר?
והבאתי עלין.

כיוצא בו אתה אומר: בלע המות לנצח וגו'.
היכן דבר?
אני אמית ואחיה.

כיוצא בו אתה אומר: אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו'.
היכן דבר?
ירכיבהו על במותי ארץ.

כיוצא בו הנה באה ונהייתה וגו'.
היכן דבר?
אשכיר חצי מדם.

כיוצא בו וישבו ישראל איש תחת גפנו וגו'.
היכן דבר?
ונתתי שלום בארץ.

כיוצא בו אתה אומר: לא יהיה שריד לבית עשו וגו'.
היכן דבר?
וירד מיעקב והאביד שריד מעיר.

כיוצא בו וה' פקד את שרה כאשר אמר.
היכן אמר?
אבל שרה אשתך.

כיוצא בו ויעש ה' לשרה כאשר דבר.
היכן דבר?
ביום ההוא כרת ה' את אברהם.

כיוצא בו ומכרתי את בניכם וגו'.
היכן דבר?
ויאמר ארור כנען.

כיוצא בו וה' אמר לכם לא תוסיפון.
היכן אמר?
כי כאשר ראיתם את מצרים.

כיוצא בו כה אמר ה' שימו איש חרבו.
היכן אמר?
זובח לאלהים יחרם.

כיוצא בו זאב וטלה ירעו כאחד וגו'.
היכן דבר?
והשבתי חיה רעה.

כיוצא בו הגוים אשר אמר לא תבואו.
היכן אמר?
ולא תתחתן בם.

כיוצא בו אז אמר שלמה וגו'.
היכן אמר?
כי בענן אראה.

כיוצא בו והיו לי אמר ה'.
היכן אמר?
והייתם לי סגולה.

כיוצא בו והיה כל אשר יקרא בשם ה' וגו'.
היכן דבר?
וראו כל עמי הארץ.

כיוצא בו וגם מהם אקח לכהנים וגו'.
היכן אמר?
הנסתרות לה' אלהינו.

ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי
ר' פנחס בשם ר' ראובן:
שני בני אדם היו עיקר ועשו עצמם טפלה ונעשו טפלה:
אברהם,
וברק.

אברהם היה עיקר, ויקח אברם את שרי אשתו.
ועשה עצמו טפלה, שנאמר: אמרי נא אחותי את.
וכתיב: ולאברם הטיב בעבורה.

ברק דכתיב: אם תלכי עמי והלכתי.

ר' יהודה אומר:
אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור.
ואם לא תלכי עמי לקדש לא אלך עמך לחצור.

ר' נחמיה אומר:
אם תלכי עמי לשירה, אלך עמך למלחמה.
ואם לא תלכי עמי לשירה, לא אלך עמך למלחמה.

ותאמר הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך
אמר ר' ראובן:
א"ל: מה אתה סבור שתפארת שירה נמסרה לך לבדך?
ונעשה טפלה, שנאמר: ותשר דבורה וברק.

מנא הא מילתא דאמרי אינש: אי דלית בהדאי דלינא בהדך ואי לא לא דלינא?
דכתיב: ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי.

ויזעק סיסרא
סיסרא בא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד היה עמו מאה אלף, ובן שלושים שנה היה וכבש כל העולם בכוחו, ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו, ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן עליה קולו לא הייתה זזה ממקומה.
אמרו: כשהיה יורד לרחוץ בנחל קישון היה עולה בזקנו כמה מאכל בני אדם דגים.
ותשע מאות סוסים במרכבתו ובחזרה לא היה אחד מהם חוזר בשלום.

ותכסהו בשמיכה.
שלושה הם שפלטו מן העבירה ושתף הקב"ה שמו בשמן, ואלו הם:
יעל,
ויוסף,
ופלטי.

יוסף מנין?
עדות ביהוסף שמו.
מהו ביהוסף שמו?
יה מעיד שלא נגע באשת פוטיפר.

יעל מנין?
ותכסהו בשמיכה
מנו בשמיכה?
רבנן דהכא אמרין:
בסודרא.

ורבנן דתמן אמרין:
במשיכלא.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו דבר ששמו שמיכה.

ומהו שמיכה?
שמי כה, שמי מעיד בה שלא נגע בה אותו רשע.

פלטי מנין?
כתוב אחד אומר: ושאול נתן בתו לפלטי בן ליש.
וכתוב אחד אומר: לפלטיאל!
מאן נסב פלטי, ויהיב פלטיאל?!
אלא אל מעיד עליו שלא נגע במיכל.

ותפתח את נאד החלב.
שנו רבותינו:
ט' משקי זב הם:
זיעה
וליחה סרוחה
והרעי וכו',
טהורים מכולם.

דמעת עינו
ודם מגפתו
וחלב שבאשה,
מטמאין טומאת משקין ברביעית.
אבל זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה.

דמעת עינו, דכתיב: ותשקמו בדמעות.
דם מגפתו, דכתיב: ודם חללים ישתה.

מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא.

חלב שבאשה, דכתיב: ותפתח את נאד החלב.

יין מנין?
דכתיב: כל נבל ימלא יין.