ויעשו בני ישראל
אמר רבי סימון:
לא כל מי שירצה לומר שירה אומר שירה, אלא כל מי שנעשה לו נס. וכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה, בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה.
ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחל להם עונותיהם, שנאמר: ויסע משה את ישראל, שהסיעם מעוונותיהם.

וכן אתה מוצא בדבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה.

ומנין שנמחלו עונותיהם?
רבי איבו בשם רבי אבא:
בכל מקום הוא אומר: ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע.
וכאן כתיב: ויעשו בני ישראל תחילת עשייה.

והיכן הם מה שעשו לשעבר?
אלא מחל להם הקב"ה מה שעשו לשעבר.

וכן אתה מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה.

ומנין שנמחלו לו כל עונותיו?
דכתיב: בתר שירה: ואלה דברי דוד האחרונים.

והיכן הם הראשונים?
אלא מלמד שמחל לו הקב"ה.

והיה אם זרע ישראל
אמר רבי הונא בר פפא:
לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנאמר: והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק. וכתיב: וידל ישראל.

וידל ישראל מאד
שלא היה להם להקריב מנחה דכתיב: (ח) ואם דל הוא.

ה' עמך גבור החיל
שנו רבותינו:

התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר: והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם.

ואומר: ה' עמך גבור החיל.
ואומר: אל תבוז כי זקנה אמך.
ואומר: עת לעשות לה' הפרו תורתך.

מאי ואומר?
וכי תימא מדעתיה דנפשיה קאמר, תא שמע: מדקאמר ליה מלאך לגדעון: ה' עמך גבור החיל. וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון, ואומר: אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר: עת לעשות לה' הפרו תורתך.

אמר רבא:
האי קרא מסיפה לרישה מדריש, ומרישה לסיפה, דכתיב: עת לעשות לה'.
מה טעם?
משום דהפרו תורתך, ומסיפיה לרישיה הפרו תורתך.
מה טעם?
משום דעת לעשות (כתוב ברמז תתע"ח).

אמר ר' יהודה בר שלום:
ליל פסח היה אותו הלילה, שאמר לו: ואיה כל נפלאותיו?!
היכן הם הפלאים שעשה האלהים לאבותינו בלילה הזה, והכה בכוריהם של מצרים, והוציא משם ישראל שמחים.
וכיון שלמד סנגוריה על ישראל, אמר הקב"ה: דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו, שנאמר: ויפן אליו ויאמר לו לך בכחך זה.
אמר לו הקב"ה: יש בך כח ללמד סנגוריה על ישראל, בזכותך הם נגאלים, שנאמר: והושעת את ישראל.
התחיל מנסה בגזה, שנאמר: אנסה נא רק הפעם בגזה.

מה כתיב?
ויהי כן.
אין הקב"ה מיחד שמו שם, אמר הקב"ה: כל העולם בצרה ואני מיחד שמי?!
והכתיב: כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.
אבל בשעה שאמר: יהי נא חורב אל הגזה לבדה.
אמר הקב"ה: הואיל וטל מנשב והעולם שמחים איחד שמי, שנאמר: ויעש אלהים כן בלילה ההוא.

וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות היה מיחד שמו, שנאמר: כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך, אבל בדברי תוכחות כתיב: דברי ירמיהו.

וכן משה על כל דבור ודבור כתיב: וידבר ה', וכשבא להוכיח כתיב: אלה הדברים.
זה שאמר הכתוב: והיה שארית יעקב וגו' אותו שארית שאמר הקב"ה לאליהו: והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו', (ט) והם אותם שהופרשו בימי גדעון, בשעה שאמר להקב"ה: אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אנכי מציג וגו'.
א"ל הקב"ה: אני הכתבתי אהיה כטל לישראל, ואתה אמרת: על כל הארץ חורב?!
אני איני עושה שאין כתיב: ויעש אלהים כן, אלא ויהי כן מעצמו היה, אבל כשאמר: יהי נא חורב אל הגזה לבדה מיד, ויעש אלהים כן.
א"ל הקב"ה: רב העם אשר אתך הורד אותם אל המים אותם שכרעו על ברכיהם מים לשתות (י) רוצה ולא רוצה היה משתחווה לאלילים, דורו של גדעון היה משתחווה לבבואה.
אמר לו הקב"ה: בשלוש מאות איש המלקקים אושיע את ישראל, ועליהם הוא אומר: והשארתי בישראל וגו', ועליהם הוא אומר: והיה שארית יעקב וגו'.

ר' אבהו אמר רבי סימון אמר ר' יהושע בן לוי:
מצות העומר עמדה להם בימי גדעון, שנאמר: ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום וגו'

והנה צליל לחם שעורים.
מהו צליל?
רבנן אמרין:
על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים.

ובזכות מה ניצולו?
בזכות צליל שעורים.

ואיזו?
זו מצות העומר.

ויקרא לו ה' שלום
אמר רב המנונא, משמיה דעולא:
אסור לאדם שיתן שלום לחברו בבית המרחץ, משום שנאמר: ויקרא לו ה' שלום.

אמרו רבותינו:
עֲרָבוֹת, שבו צדק ומשפטו צדקה וגנזי חיים וגנזי ברכות, ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות העתידות להבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים.
גנזי שלום, דכתיב: ויקרא לו ה' שלום (כתוב ברמז של{ט).

ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים
אמר רבי אבא בר כהנא:
שמונה דברים הותרו באותה הלילה:
חוץ,
ולילה,
וזרות,
וכלי אשרה,
ואבני מזבח,
ועצי אשרה,
ומוקצה,
ונעבד.

ואמר ריש לקיש:
אין מוקצה אסור אלא מוקצה לשבע שנים.