(א-ג) מה שאמר בן שנה שאול במלכו לא מצאו לו המפ' פירוש כפי הפשט, ולמה שלח את העם אחרי שהיה בדעתו להלחם בפלשתים, ולאספם שנית?:

[יג, א-ב]
בן שנה -
שיעור הכתוב בן שנה שאול במלכו כו' ויבחר לו שאול שלשת אלפים מישראל, (ומה שאמר ושתי שנים מלך הוא מאמר מוסגר), רצה לומר בשנה הראשונה למלכותו לא היתה דעתו להלחם עדיין, (כי היה דרכם לשבת בית בשנה הראשונה שלאחר עסק חדש שפעל, כמו לקיחת אשה ובנין בית ועלייה לשררה, כמו שאמר: ומי אשר ארש אשה וכו' ואשר בנה בית וכו', וכן רצה להיות נקי למלכותו שנה אחת להשגיח על העם טרם יתגר מלחמות באויביהם), ועל כן שלח את העם איש לאהליו, ולא השאיר אצלו רק שלשת אלפים למשמעתו, שגם בעת שלום לא ישב המלך בדד, וחלקם שאלפים יהיו עם המלך שהיה דעתו לשבת פעמים במכמש ופעמים בהר בית אל, וימצאו אלף בכל מקום ואלף יהיו עם יונתן, אולם ה' הניא מחשבותיו כי באשר א"ל שמואל שבעת ימים תוחל עד בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה, שכיון שיודיעהו מה יעשה במלחמת פלשתים והיה מוכרח שילחם עם פלשתים ביום השביעי, ולכן סבב ה'.

[יג, ג]
ויך יונתן את נציב פלשתים -
עשה זאת שלא מדעת אביו, ומזה נסתבב כי שמעו פלשתים, ועי"כ ושאול תקע בשופר בכל הארץ, כי אחר ששלח את העם לאוהליו הוצרך להודיעם שישימעו להכין את עצמם למלחמה.

[יג, ד]
וכל -
רצה לומר ועי"כ שמעו כל ישראל כי הכה שאול את נציב פלשתים כי אחר שחזק מעשה יונתן והכין את העם למלחמה נתיחס הדבר אליו, וגם נבאש כי אם היה זה מעשה איש אחד מהעם לא היה בזה קצף על כולם, לא כן אחר שנעשה ע"י המלך שהמליכו כל ישראל נבאש העם כולו בפלשתים, ועי"כ ויצעקו נאספו ישראל מצד א'.

[יג, ה]
ופלשתים נתאספו -
מצד השני וספר שהיו ישראל בסכנה,
א) מצד רבוי מחנה פלשתים שלשים אלף רכב וכו',
ב) מצד שבאו עד קיצם חנו במכמש שהתיעדה למושב המלך, כמו שאמר אלפים במכמש, עד שתיכף שכנו בקרית מלך רב.

(ו-ז) תחלה אמר שישראל צעקו אחרי שאול ופה אמר שהתחבאו ומז"ש וכל העם חרדו אחריו?:

[יג, ו]
ואיש -
ספר כי איש ישראל ראו והרגישו בצרתם. וזה מארבעה טעמים:
א) כי נגש העם, כי כבר נגשו מפלשתים שחנו על עריהם ולחצו אותם בענין שכבר היתה המדינה בידם.
ב) כי ויתחבאו העם שהאלף שהיה במכמש לא לחמו רק התחבאו במערות ובחוחים מיראתם.

[יג, ז]
ג) ועברים שהיו קרובים אל הירדן לא התאספו לעזרת שאול רק עברו את הירדן לברוח,
ד) מה ששאול עודנו בגלגל שתחת שהיה ראוי שיצא לקראת האויב בל יניחהו ללכוד את עריו לא עשה מאומה רק ישב בגלגל. ועל ידי כן וכל העם שהיו עמו חרדו אחריו, רצה לומר שמהרו בחרדה ללכת אחריו, היינו שאצו עליו שיעבור חלוץ והם אחריו על האויב ובל ישב בגלגל.

[יג, ח]
ויוחל -
מבואר שהיה לשאול ארבע התנצלות על שלא שמר את דברי שמואל שא"ל שבעת ימים תוחיל עד בואי אצלך,
א) רוב הסכנה שהרגישה עליו כמו שספר בשני כתובים הקודמים.
ב) כי המתין שבעת ימים למועד אשר (יבא שמואל ולא בא שמואל (מלת בא נמשך גם למעלה) וחשב שלא צוהו רק להמתין ז' ימים לא יותר ושמקצת יום הז' ככולו.
ג) ויפץ העם מעליו והתירא כי יותר לבדו.
ד)
(ט) למה עבר שאול על דברי הנביא?:

[יג, ט]
ויאמר שאול -
כי בכ"ז לא התחיל מלחמה בלא שמואל רק העלה העולה שהוא לחלות את פני ה' שיעזרהו, וחשב ששמואל לא צוהו רק שלא ילחם עד יודיעהו מה יעשה, לא על שלא יקריב קרבן.

[יג, י]
ויהי -
בעוד לא הספיק להקריב השלמים בא שמואל.

[יג, יא]
ויאמר שאול -
השיב ארבע התנצלות הנזכרות:
א) כי ראיתי כי נפץ העם מעלי,
ב) שאתה לא באת למועד הימים,
ג) שפלשתים נאספים מכמש והם קרובים אליו וחשב שיבואו עדיו ורצה על כל פנים לחלות פני ה'.


(יב) לשון ואתאפק בא תמיד על שמונע את עצמם מעשות איזה דבר לא על העושה?:
[יג, יב]
ד) ואתאפק -
רצה לומר שבכל זה התאפקתי ולא התחלתי במלחמה רק ואעלה העלה לא זולת, שדמיתי שע"ז לא נצטויתי, נמצא היה לו לומר ב' התנצלות מצד האונס, שהוא הא' והג', והתנצלות הב' והד' הוא טענת טעות שטעה בפירוש דברי שמואל, בחשבון הימים ושחשב שלא נצטוה שלא יקריב קרבן בלעדיו.

[יג, יג]
ויאמר כו' נסכלת -
א"ל מה שחשבת להתחכם בשכלך על דברי ה', באמת נסכלת במה שלא שמרת את מצות ה', כי לא היה לך לפרש פרושים ולסבור סברות רק לקיים בתמימות כדבר הנביא, ובאר לו שהפסיד בשתים:
א) העדר התועלת כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל רצה לומר שזה היה נסיון מה' ואם היית עומד בנסיון היה עתה משכורתך שהיה ה' מכין את ממלכתך בענין שהיה מלכותך נמשך עד עולם.

[יג, יד]
ועתה -
ב) עונש בפועל כי עתה לא לבד שלא יכין ה' את ממלכתך כי גם ממלכתך כמו שהוא עתה גם כן לא תקום כי נתנה ה' לאיש אחר בעונש על כי לא שמרת את אשר צוך ה'. וגם אמר לו: דע כי מה שחשבת בעברך על דברי, שמלכותך נמשך לענין טבעי, כפי תכסיסי המלחמה, ולכן לא בטחת בה' לידום לה' והתחולל לו, הוא סכלות, כי אם היה מכין ה' את ממלכתך, שזה היה אם היית משליך יהבך עליו אז היה מתקיים עד עולם, ועתה שהוא ממלכתך המתיחס לך לא לה', כי נמשכת אחרי הסדור הטבעי ובטחת על תחבולות מלחמה לא תקום, כי עצת ה' היא נגדך אשר בקש ה' לו איש כלבבו אשר ימשך אחר רצונו יען שבך לא מצא חפץ.

[יג, טו]
ויקם שמואל ושאול עמו, ויעל כו' גבעת בנימין -
ששם היה יונתן ואנשיו. מבואר כי מאלף שהיו עם יונתן ומב' אלפים שהיו עם שאול לא נשארו רק שש מאות, ויתר העם נפוצו מעליהם. והנה יספר כי מטה ידם מאד במלחמה כפי הטבע,
א) מצד היותם מתי מספר שש מאות איש:

[יג, טז]
ב) ושאול וכו' שהיה מחנה האויב קרובה אליהם כי המחנה כולה היתה במכמש עיר מלכות שאול כנ"ל.

[יג, יז]
ג) ויצא –
שכבר נפוצו המשחיתים שיצאו להשחית את הארץ לשלשה ראשים ולא היה לאל ידו לעצור בעדם.

[יג, יט-כא]
ד) וחרש –
שלא היה אפשר כלל שיכינו כלי מלחמה כי לא נמצא חרש ברזל בכל א"י, עד שבעת הצטרכו ללטוש את כלי מחרישתם היו מוכרחים או לרדת לארץ פלשתים, או שלטשום עם הכלי שיש לומר פיות הרבה, הגם שאין זה מעשה אומן, כי ההכרח לחצם לזה, ומסבה זו -

[יג, כב]
והיה ביום מלחמת -
במלחמה הלזו שנולדה להם פתאום לא היה להם כולם (זולת לשאול ויונתן) חרב וחנית, ומלחמת שוה בסמוך ובנפרד כמו משמרת.

[יג, כג]
ויצא -
רצה לומר בהיותם חלושי כח נגד מחנה פלשתים עם רב אחוזי חרב יצא מצב פלשתים לעבור אל צד שאול, החל רש והתגר בו מלחמה.