(ג) למה ישב דוד על הדרך ולא במקום נסתר בחלקת הצורים הרמים:
[כד, ג]
ויקח שאול שלשת אלפים איש -
לא הוצרך להשמיע את העם (כמו למעלה כג ט) כי העם היו נאספים למלחמת פלשתים. ולמעלה לא בחר מן העם ג' אלפי איש כי רצה להעלים שיחשבו שהולך למלחמת פלשתים לא לרדוף אחרי דוד כמש"ש.

וילך לבקש את דוד כו' על פני צורי היעלים -
במדבר עין גדי היו סלעים גבוהים מיוחדים ליעלים בטבעם, כמו שאמר: הרים הגבוהים ליעלים, וחשב שאול בודאי שם יסתרו דוד ואנשיו, ודוד בגודל חכמתו הבין כי שאול יבקשהו על הצורים הרמים, ולא יעלה על דעת שאול שדוד יושב אצל הדרך, ולכן ישב עם אנשיו במערה שאצל דרך הרבים, כי הבין ששאול לא יפנה לבו לבקשו שם.

[כד, ד]
ויבא אל גדרות הצאן -
והנה לא עלה בדעת שאול שדוד שם:
א) כי היו שם גדרות הצאן ומלא רועים,
ב) שהיה על הדרך, ואינו מקום סתר, ולכן נכנס שאול לבדו אל המערה בלא פחד, אבל מטעם זה בעצמו שלא עלה לפני שאול במחשבה שדוד ימצא שם, מטעם זה דוד ואנשיו ישבו בירכתי המערה, בידעו ששם לא יחפש אחריו.

[כד, ה]
הנה היום אשר אמר ה' אליך -
חשבו, אחר שדוד נמשח על פי נביא, ואחר שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ובפרט ששאול רודפו ובודאי יפול הוא ביד דוד שהובטח לו המלוכה מאת ה', בודאי זה סבה מאת ה' ששאול יבא הנה ויפול ביד דוד, וזה כאילו א"ל ה' שיתן את אויבו בידו, ובשגם שעפ"י הדין יכול להרגו כי רודף הוא וזה שאמרו ועשית לו כאשר ייטב בעיניך.

ויקם דוד -
גם דוד היה מסופק בזה, אם כבר נשלמה מלכות שאול, ואם רצון ה' שיומת ע"י הנרדף, ובחן זה ע"י שכרת כנף מעילו, שזה קצת מן המעשה למרוד בו ולבזות בגדי מלכותו. והנה הרגיש כי -

[כד, ו]
ויך לב דוד אותו -
כי לב השלם יתפעל ויתחרט אם יעשה איזו פעולה רעה, ומזה הבין כי עדן לא שלמה מלכות שאול, ומורא מלכות עליו, וכי עול בכפו אף לגעת במלבושיו ואף כי בגופו.

(ז) למה כפל כי משיח ה' הוא:
[כד, ז]
ויאמר -
ולכן אמר לאנשיו, חלילה לי רצה לומר חלילה לעשות זאת,
א) שהוא חטא לה', ועל זה אמר: חלילה לי מה'.
ב) מצד שהוא אדוני משיח ה', ונגד מה שהם חשבו שהוסר משחת קדש מראשו כי בא יומו, השיב להם כי משיח ה' הוא, רצה לומר בחנתי וידעתי שהוא עדיין משיח ה', ושמן שעל ראשו לא יצא מקדושתו.

[כד, ח]
וישסע -
הפריד אותם בדבריו בל יקהלו נגד דעתו עד שקם שאול מהמערה, והיה יותר טוב שידבר עם שאול בפתח המערה, אך שירא מאנשיו בל יהרגו אותו לכן המתין עד שהיה שאול בדרך רחוק מהם.

(י-יא) מה ואמר, מי אמר, ומהו ותחס שהוא נסתר לנקבה:

[כד, י-יא]
למה תשמע את דברי אדם -
רצה לומר שהמבקש להרע לחברו ולא יבצע מעשהו, יהיה או מפני שלא יכול או מפני שיירא מה' או מבני אדם, ועתה למה תשמע להאומר שדוד מבקש רעתך שאז בהכרח תאמר שמה שלא הרעותי לך היה מפני שלא יכולתי, וזה אינו כי הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה, והייתי יכול להרע לך, ואם תאמר שנמנעתי מפני שיראתי מאנשים, על זה אמר במערה, ששם לא היה איש עמך. וכן לא תוכל לאמר שהייתי ירא מה', זה אינו כי ואמר להרגך הלא ה' אמר והרשה לי להרגך כדין הרודף שמצוה להרגו ולהציל הנרדף. ופירש דבריו (נגד מה שאמר אשר נתנך ה' בידי) ותחס עליך פירש ידי חסה עליך (פעל ותחס מוסב על היד שהיא נקבה) ולא רצתה לנגוע בך, ומבואר אצלי שפעל חוס בא על דבר שיש לומר תועלת ממנו ואינו רוצה להשחיתו, (ונגד מה שאמר ואמר להרגך) ואומר לא אשלח ידי באדוני הגם שמדין תורה מותר, לא אעשה זאת יען כי משיח ה' הוא.

[כד, יב]
ואבי -
יען שעדיין יש לומר שמה שלא הרגו היה מפני שהגם שהיה עמו ביחד במערה, לא היה קרוב אליו, או לא היה חרבו בידו, או שנבעת מפחדו ולכן לא הרגו על זה אמר: ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי, כי בכרתי את כנף מעילך, שבודאי הייתי קרוב אליך והיתה חרב חותכת בידי, ולא נפל עלי פחד, ובכ"ז לא הרגתיך אם כן מזה דע וראה כי אין בידי רעה ופשע היינו שאין עבירה בידי שאם כן היתה עבירה גוררת עבירה, וכן מזה תראה כי לא חטאתי לך נגד המלכות, ובכ"ז אתה צדה את נפשי לקחתה הגם שאני חף מפשע, לכן -

[כד, יג]
ישפט ה' ביני ובינך -
אחר שאין שופט אחר בינינו, ובאר לו כי משפט ה' יהיה באחד משני פנים:
א) או ונקמני ה' ממך, שהשופט עצמו יעשה הנקמה בלא אמצעי.
ב) או שיעשה הנקמה ע"י אמצעי, ועל זה אמר -

(יד) למה כפל וידי לא תהי בך:

[כד, יד]
כאשר יאמר משל הקדמני -
שהמשל הראשון שהיה בזה בימי קדם היה מעשה קין והבל, שנקם ה' נקמת דמי הבל מקין באמצעות למך שהרג את קין, ועליו משלו מרשעים יצא רשע שכולל שתי כוונות:
א) שמן זרע קין הרשע יצא הרוצח שהרגו.
ב) שנהרג ע"י רשע כמוהו, וכן אתה תהרג ע"י רשע, ובשני האופנים האלה ידי אל תהי בך, בין אם תענש ע"י שמים או בידי אדם, לכן אמר שתי פעמים ידי אל תהי בך.

(טו) למה כפל אחרי מי יצא אחרי מי רודף:

[כד, טו]
אחרי וכו', -
אחר שהתוכח עמו על שרוצה להרגו שלא בדין, יתוכח עמו על כלל רדיפתו אותו שהיא סכלות גדולה, בין בתחלה בין בסוף, וזה שאמר אחרי מי יצא מלך ישראל שהוא על עת שיצא לרדפו, וגם אחרי מי רודף שהוא על רדיפתו עתה, ומפרש (נגד אחרי מי יצא) אחרי כלב מת, שאז היה דומה לכלב שהוא עבד נאמן ושומר את אדוניו רק שע"י שרחק אותו היה ככלב מת שלא יכול לשמור, רצה לומר שהיה עבד נאמן לאדוניו, (ונגד אחרי מי רודף עתה) אחרי פרעש אחד, שגם עתה כחו חלוש וכאין נחשב, רק נדמה כפרעוש הקופץ ממקום למקום בעת שרוצים לתפשו, ואינו כפרעושים רבים (ע"י שש מאות איש אשר אתו) רק כפרעוש אחד.

(טז) למה כפל ושפט ויריב ריבי, וישפטני:
[כד, טז]
והיה ה' לדין -
ושפט מבואר אצלנו שיש הבדל בין דין ומשפט ובין דיין ושופט, שהדיין והדין מציין טענת הבעלי דינים וקבלת טענותיהם מצד הדיין, והמשפט והשופט יציין גמר הדין ופסק השופט כפי שורת הדין, והכתובים ישמשו עוד בשם ריב על ריב הבעל, דינים מצד עצמם. אמר דוד ה' יהיה הדיין המקבל את הטענות שאני טוען עליך, וגם שפט ביני וביניך כפי שורת הדין וההלכה, ומפרש, (נגד והיה ה' לדיין), וירא וירב את ריבי, שהוא יהיה הטוען והרב בעדי, (ונגד ושפט) וישפטני מידך, יעשה לך כפי שורת הדין.

[כד, יח]
צדיק אתה ממני -
הודה לו על העבר שצדיק הוא בדינו. כי אתה גמלתני הטובה (מבואר אצלי כי גדר פעל גמל, הוא מי שעושה לחברו פעולה טובה או רעה מצד התפעליות אהבה או איבה שיש לו עליו) רצה לומר אתה גמלת לי טוב בהריגת הפלשתי ומלחמת פלשתים מצד התפעליות אהבה שהיית אוהב לי ודורש טובתי, ואני גמלתיך הרעה מצד התפעלות הנפש באיבה ושנאת חנם.

[כד, יט]
ואתה הגדת היום -
עתה השיב על מה שעשה עתה, אמר לו דע כי הפעל השלם והטוב במוחלט העומד לנס עמים, רצה לומר אם יעשה אדם מעשה טוב שרבים ילמדו ממנו לעשות כמוהו עד שיהיה בזה מורה הטוב לרבים, הוא לא לבד שיקבל שכר על פעולתו בשעתו, רק יקבל שכר מתמיד מתחדש בכל דוד ודור, כי כל עת שילמד איש ממנו לעשות כמעשהו, יתיחס הטוב אל מי שהורהו בראשונה, ולפי זה השכר בשעתו יקבל בעד הפעולה בעצמה, והשכר המתמיד יקבל בעד מה שפרסם את המעשה וילמדה לרבים, וזה שאמר ואתה הגדת היום ופרסמת לרבים מעשה טוב שעשית, וזה את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני הגם שמצד הדין היית רשאי להרגני, והגדה זאת תעשה פרי וזכות לדור דורים, כי מעתה -

[כד, כ]
וכי ימצא איש את אויבו -
ילמד מוסר ממך ושלחו בדרך טובה ואם כן למדת צדק לדור דורים וממילא בכל עת אשר ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה, וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי, שעל כל פעם שיעשה איש מעשה טובה הזאת תקבל אתה שכר מחדש על היום הזה, שהיית המתחיל והמלמד טוב לרבים.

[כד, כא]
ועתה -
אחר שכבשת את יצרך עד המדרגה הזאת, ידעתי,
א) כי מלוך תמלוך כי המולך על יצרו הוא הראוי למלכות.
ב) וקמה בידך ממלכות ישראל לא כמוני שנטלה המלכות ממני.

וחז"ל אמרו:

ששמואל נתן לו סימן שמי שיקרע את מעילו ימלוך תחתיו.

[כד, כב]
השבעה לי -
השביעו:
א) שלא יכרית את זרעו,
ב) שלא ישמיד את שמו.

והמפרשים אמרו:

שלא נשבע על זרעו כי הלא מסרם אל הגבעונים, ואינו מוכרח, כי זאת עשו הגבעונים ודוד לא עבר שבועתו.