[כו, ב]
בחורי -
אלה שבחר (כנ"ל כה ג) ועל כן בחורי בשו"א ולא בפת"ח.

[כו, ג]
על הדרך ודוד ישב -
רחוק מן הדרך, והצופים שראו שמחנה באה לא ידעו עדיין אם הוא מחנה שאול, וכן את המקום ששם יחנו, לכן -

[כו, ד]
שלח מרגלים -
ועל ידי כן וידע בבירור כי בא שאול, וגם ידע אל נכון מקום תחנותו וכל פרט.

[כו, ה]
המקום אשר שכב שם שאול ואבנר -
מופרדים מן העם, ומפרש שאול שוכב במעגל שהיה עיגול סביביו בל יקרב איש שמה, ושאול כבר שכב והעם לא שכבו עדיין רק חונים מקצתם שוכבים ומקצתם הולכים ויושבים.

[כו, ו]
מי ירד -
שבבואם לילה יחשבו שהם מבני המחנה.


(ז) מה שאמר והנה שאול שוכב וכו', כבר נזכר בפסוק ה' שם אמר חונים ופה אמר שוכבים:
[כו, ז]
והנה שאול שכב כו' ואבנר והעם שכבים -
עד שבאו לשם כבר שכבו כל העם (לכן קראם עתה בשם עם לא מחנה כי לא חנו עתה כמחנה ושומרים סביביה).

[כו, ח]
סגר אלהים -
חשב שזה ודאי השגחיי שישנו כולם כדי שיכהו. ולא אשנה לו בל תפחד שיקיץ ע"י המכה ויצעק, כי אמיתהו בפעם הראשון.

[כו, ט]
אל תשחיתהו -
אף שהוא רודף ומותר להרגו, בכל זאת מי שלח ידו במשיח ה' ונקה.

[כו, י]
ויאמר דוד -
הוסיף לאמר בל תחשב שע"י שגם אני נמשחתי תהרגנו להקים מלכותי, כי דבר ה' שמשחני לא ישוב ריקם, על זה אמר כי ימלא קצו בא' מג' דרכים שהמיתה אפשריית:
או על ידי מגפה לפני קצו,
או על ידי מיתה טבעיית כי קצו קרוב,
או על ידי מלחמה.

(יא) מה שאמר חלילה משלוח וכו' כפול:
[כו, יא]
חלילה וכו' קח נא -
רצה לומר ואל תחשב שאין עון במיתתו כי רודף הוא וז"א אחר שיש הצלה אחרת והוא קח נא את החנית שעל ידי זה ניצול ממנו כמו שהיה באמת ואם כן אסור להרגו, ועל זה אמר: חלילה לי מה'.

[כו, יב]
ואין רואה -
ומפרש נגד ואין רואה ואין יודע, כי כולם ישנים (רצה לומר שלא לבד שאין רואה כי היה חשיכה גם לא היה איש יודע ומרגיש בדבורם בבואם ובלכתם) ונגד ואין מקיץ אומר כי תרדמת ה' נפלה עליהם, כי בדרך הטבע היה ראוי שיקיץ איש מן המחנה ברגע הזה, רק שהיה בהשגחה שהפיל ה' עליהם תרדמה: רב המקום, כי יצויר שהדרך רחוק והמקום קרוב, כמו העולה לראש הר גבוה שדרכו רחוקה מאת העומד בתחתית ההר והמקום קרוב, כמו שאמר מקדרין בהרים, לכן אמר שהתרחק גם במקום.

(יד) מה שאמר מי אתה קראת אל המלך, והלא אל אבנר קרא לא אל המלך:
[כו, יד]
מי אתה קראת אל המלך -
רצה לומר כי הקורא לשר הצבא יקרא את משרתו שיודיע לאדוניו כי רוצה לדבר עמו, והקורא אל המלך יקרא לשר הצבא שהוא משרת המלך, וחשב אבנר אחר שקרא הלא תענה אבנר, בהכרח יש לומר איזה מבוקש אל המלך.

(טו) מז"ש הלא איש אתה וכו', ולמה אמר תחלה למה לא שמרת ואח"כ אשר לא שמרתם:
[כו, טו]
ויאמר דוד -
השיב לו, כי הנמוס הזה, שמי שיש לו דבר אל שר הצבא לא יקראהו בנכח רק ע"י משרתו, הוא רק אם הקריאה הוא לצורך הקורא או לאיזה ענין פרטי, לא כן אם הקריאה הוא בעבור עינן כללי, הנוגע למלכות אז הנמוס שיקרא לשר הצבא בנוכח לא ע"י אמצעי, באשר תוכן הקריאה מיוחד אליו מצד מעלתו, וזה שאמר הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, רצה לומר הקריאה מיוחדת לך לפי מעלתך הגדולה משני פנים, כי אחר שהתברר שהיתה המחנה והמלך בלא שומרים, עד שקרב איש זר עד משכב המלך לקחת החנית מראשותיו, שזה פשע גדול, אם כן יצוייר שהיה זה או בפשע שר הצבא שלא העמיד שומרים לשמור ראש המלך,
או (אם העמיד שומרים) השומרים פשעו ולא עמדו על המשמר, ובזה ראויים השומרים לעונש גדול, וגם בזה עליו מוטל להענישם על שלא עשו פקודתם.
וזה שאמר על צד הא' הלא איש אתה רצה לומר אתה האיש שעליך מוטל הדבר להעמיד שומרים לראש המלך.
ועל צד הב' מי כמוך בישראל ועליך מוטל להעניש את הפושע.
עתה פי' דבריו.
על צד הא' שא"ל: הלא איש אתה ולמה לא שמרת אל אדוניך המלך, רצה לומר למה לא העמדת שומרים, כי הלא בא אחד העם להשחית ואיה השומרים?
והלא היה פה סכנה גלויה. וא"כ -

[כו, טז]
לא טוב הדבר הזה אשר עשית -
רצה לומר אל תאמר כי חטאת בשב ואל תעשה, כי זה יחשב כמעשה, אחר שלא עשית המוטל עליך, ההיזק הנמשך ממנו נחשב כאילו עשית אותו בפועל.

ואם על הצד הב' שעליו אמר: ומי כמוך בישראל להעניש השומרים שפשעו בשמירתן, אמר חי ה' כי בני מות אתם, אשר לא שמרתם וכו' כי ועתה ראה אי חנית המלך ומבואר שלא היה שם שומר, ושהיה המלך בסכנה גדולה.

[כו, יח]
מה עשיתי -
נגד מלכותך ומה בידי רעה בשאר ענינים.

(יט) למה תפש לשון ירח מנחה, ולמה אמר כי גרשוני היום, וזה נגרש מימים רבים.
[כו, יט]
אם ה' הסיתך בי -
גדר הסתה (והבדלו מן הפתח, השיא) הוא שהמסית מורה להניסת שיהיה לו איזה תועלה בהדבר, רצה לומר אם המחשבה שאתה חושב שיגיע לך תועלה מהריגתי היא סבה מאת ה'. ירח מנחה המנחה נלוה תמיד עם הקרבן וטפל אליו, ורצה לומר את העולה כבר העליתי לרצון ועתה הוספתי את המנחה שבאה עם העולה כמו שאמר עולה ומנחה. ורצה לומר שמה שלא הרגו בפעם הראשון כשכרת כנף מעילו יחשב כקרבן הבא לרצות.
ומה שלא הרגו עתה שנית יחשב כמנחה הנלוה אל הקרבן, ותחשב לי לצדקה ואם בני האדם הם המסיתים, ארורים הם לפני ה', רצה לומר הגם שאמחול להם על צערי לא אמחול להם מה שנוגע לה' ולעבודתו, כי גרשוני היום רצה לומר כי עתה גמרתי בדעתי לצאת מא"י אל ארץ פלשתים וכמו שאמר בסימן שאחר זה, ואם כן בסבתם אני נגרש מהסתפח (גדר פעל ספח הוא תוספת טפל אל העקר, רצה לומר שהיה מרוצה להיות טפל בנחלה ה' ואינו רוצה שם שום משרה וחלק ונחלה) בנחלת ה' לקיים מצות התלויות בארץ, לאמר לך עבד אלהים אחרים, שאהיה בחו"ל תחת צל השרים העליונים רחוק מהשגחת ה' הדבקה בארץ הקדושה.

(כ) בלשון הזה דחקו המפרשים:
[כו, כ]
ועתה אל יפול דמי ארצה -
רצה לומר עתה שגמרתי בדעתי לגור בחו"ל לא יפול דמי ולא תוכל להרגני, כי יצא מלך ישראל ולכן אני מוכרח לברוח לחו"ל כאשר ירדף הקרא בהרים אמר על עצמו שם הקורא בהרים שעומד בהרים וקורא מרחוק כמו שעשה עתה, ובמה שרודף את הקורא הזה דומה כרודף אחר פרעוש הקופץ ממקום למקום.

[כגו, כא]
חטאתי שוב בני דוד -
בקש שישוב ולא יצא לחו"ל כי לא ירע לו עוד. וזה משני פנים:
א) על שראה שיקרה נפשו בעיניו,
ב) על שמתחרט גם על העבר שרואה שעשה סכלות ברדפו אותו ושגה בעיונו בזה והשגיאה היה הרבה מאד.

[כו, כב]
הנה החנית -
רצה לומר איני מאמין לך.

[כו, כג]
וה' ישיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו -
רצה לומר ה' ישיב את הצדקה והזכות שעשה איש, רצה לומר שיזמין לפניו שנית שיעשה הצדקה הזאת, כמו פה שע"י שעשה דוד את הצדק ולא הרג את שאול שהיה בידו, הזמין לו ה' מצוה זו שנית שבא שנית לידו ודוד עשה צדק ולא הרגו וזה שאמר: אשר נתנך ה' היום ביד[שנית] ולא אביתי לשלוח ידי ובזה השיב ה' צדקתי שאעשנה בפעם השנית.
ועתה יפרש מה שאמר וה' ישיב לאיש את אמונתו, כי -

[כו, כד]
והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני ה' -
הנאמן לשלם מדה כנגד מדה.