פסוק א
בן שנה. רצה לומר, כשנמלך, כלתה שנה מזמן משיחתו. או מוסב למקרא שלאחריו, לומר, בשנה הראשונה בחר לו שלשת אלפים וגו':

פסוק ב
ויהיו עם שאול. להיות נכונים לשמשו בעת הצורך
במכמש וגו'. מהם ישבו במכמש, ומהם בהר בית אל:

פסוק ג
ישמעו העברים. רצה לומר, בכדי שישאלו מה זה קול השופר, ידעו על ידי זה להיות נשמרים מן הפלשתים:

פסוק ד
הכה שאול. אף שיונתן הכהו, יחשב לשאול, כי הוא המלך וכל דבר יקרא על שמו
נבאש ישראל. נמאס ישראל בעיני פלשתים, כדרך שממאסין בדבר הנבאש
ויצעקו. נאספו אחרי שאול ללכת הגלגל:

פסוק ה
קדמת. למזרחה של בית און:

פסוק ו
כי נגש העם. נלחצו מפלשתים
ויתחבאו. החביאו את עצמן:

פסוק ז
ועברים עברו. אמר בלשון הנופל על הלשון, והוא מדרך צחות, ורצה לומר, קצתם מישראל עברו הירדן וברחו לארץ גד וגלעד
עודנו בגלגל. ולא ירד עדיין לקראת המלחמה
וכל העם. אשר לא נתחבאו ולא ברחו, חרדו ללכת אחריו למלחמה:

פסוק ח
ויוחל. המתין שבעת ימים מעת בואו אל הגלגל
למועד אשר שמואל. כמו למועד אשר אמר שמואל, רצה לומר, להזמן שקבע לו שמואל מאז משחו למלך, כמו שכתוב למעלה (י ח)
ויפץ העם. נתפזרו והלכו ממנו:

פסוק י
לברכו. לתת לו שלום, כן תרגם יונתן:

פסוק יא
מה עשית. כי הלא אמרתי לך שתוחיל עד בואי, ואני אעלה העולה
למועד הימים. לזמן הימים שקבעת:

פסוק יב
עתה ירדו. הואיל ונאספו, בודאי ירדו ובעל כרחי אלחם עמהם עד לא חליתי פני ה' בעת הבאת הקרבן
ואתאפק. לזה התחזקתי לעבור על רצוני ולבל המתן עוד, ואעלה העולה לחלות את פני ה' בעת העלותי, עד לא ירדו פלשתים:

פסוק יג
נסכלת. עשית סכלות במה שלא המתנת כל היום עד בואי
את מצות ה'. כי דבר ה' היא, ולא מאלי אמרתי.
כי עתה. אם משמר היית מצות ה', אז עתה בזה הזכות היה ה' מכין מלכותך עד עולם:

פסוק יד
ועתה. הואיל ולא שמרת, לא תתקיים ממלכתך.
בקש ה' לו. בעשותך זאת, בקש ה' לו איש העושה כלבבו ושומר מצותיו
ויצוהו ה'. גזר עליו שהוא יהיה לנגיד:

פסוק טו
ויקם שמואל. ושאול היה נמשך אחריו
הנמצאים עמו. מאותן שלא נפוצו מעליו:

פסוק טז
יושבים. היו מתעכבים בגבע:

פסוק יז
המשחית. הם אחוזי חרב מלומדי מלחמה המשחיתים בעם:

פסוק יח
הנשקף. גבול ההוא היה נראה להעומד על גי הצבועים
המדברה. מוסב על הדרך, לומר שהדרך יפנה המדברה:

פסוק יט
פן יעשו וגו'. ולזה לא הניחו להיות בהם חרש ברזל:

פסוק כ
וירדו. רצה לומר, ומאז כשהיו צריכים ללטוש דבר מה, היו יורדים אל ארץ פלשתים, ללטוש שם אצל החרש:

פסוק כא
והיתה וגו'. רצה לומר, ומי שלא רצה לרדת לפלשתים, היה לוטש בעצמו את המחרשות וגו', עם הכלי הקרויה 'פצירה פים', העשויה בהרבה פיות וחריצים, ונוח ללטוש בה:

פסוק כב
והיה ביום מלחמת. בעת שנלחמו עם פלשתים
ולא נמצא חרב. כי לא היה בישראל חרש ברזל לעשותם
ותמצא. אבל לשאול וליונתן, להם לבדם נמצא חרב וחנית:

פסוק כג
אל מעבר מכמש. מהעבר מזה, להתקרב אל הגבעה מקום שאול ויונתן