פסוק א
ואני מאסתיו. ואין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה
לי מלך. רצה לומר, שהוא יהיה מלך לי, לשמור מצותי:

פסוק ב
ואמרת. לבני העיר:

פסוק ד
ויאמר. הגדול שבהם אמר לו, אם בואו הוא בהיות עמו השלום, או הוא בעבור העדר השלום:

פסוק ה
ויאמר שלום. הנה השלום עמי ואין רע, ובאתי הנה לזבוח לה' וגו':

פסוק ו
אך נגד ה'. רצה לומר למלכות הוא הגון, אך שיהיה משיחו נגד ה', רצה לומר, שיהיה ה' עמו:

פסוק ז
כי לא. רצה לומר, איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם
יראה לעינים. אם הנראה הוא יפה עינים, שהוא הדבר אשר יראה האדם, ואין לתלות המלוכה בדבר זה.
וה'. אבל ה' יראה ללבב, הטובה היא, ובזה הדבר תלוי:

פסוק י
שבעת בניו. בדברי הימים (א ב טו) לא חשב כי אם שבעה עם דוד, שנאמר, דוד השביעי. ובמדרש יש שהיה לישי עוד בן, ושמו אליהו המוזכר בין הנגידים, שנאמר (שם א כז יח) ליהודה אליהו מאחי דוד, וכן נאמר (לקמן יז יב) ולו שמנה בנים (ומה שלא חשבו בדברי הימים, יראה שהיה מאשה אחרת. וצרויה ואביגיל היו אחיות לשבעת האחים רק מן האם ולא מן האב, וכמו שנאמר (שמואל-ב יז כה) אשר בא אל אביגיל בת נחש. ומזה יראה שהיתה בת נחש, ולא בת ישי, ובהיות כן לא היו אחיות לאליהו, לא מן האב ולא מן האם. והנה בדברי הימים (א ב טז) נאמר, ואחיותיהם צרויה ואביגיל, ולזה לא חשב אליהו עמהם, כי לאליהו לא היו אחיות כאמור, אולם חז"ל לא קבלו כן, כי אמרו (בבא בתרא יז א), שנחש הוא ישי ):

פסוק יא
התמו. האם נשלמו
הנערים. בניך
כי לא נסוב. על השלחן לאכול, עד בואו פה:

פסוק יב
כי זה הוא. אשר בחרתי בו:

פסוק יד
מאת ה'. ולא באה לו במקרה:

פסוק טו
רוח אלהים. רצה לומר, רוח גדול וחזק, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים. וכן (לעיל יד טו) ותהי לחרדת אלהים. או רצה לומר, רוח רעה הבאה מאלהים:

פסוק טז
עבדיך לפניך. רצה לומר, אתה תצוה, והלא עבדיך המה לפניך, ונכונים המה לעשות אשר תצוה, ואמור להם אשר יבקשו איש יודע חכמת הנגון ומנגן בכנור
וטוב לך. כי בעבור שמחת קול הזמר, תלך הרעדה:

פסוק יז
מטיב לנגן. מנגן טוב ויפה:

פסוק יח
וגבור חיל וגו'. המה הדברים הראוים לעומד בהיכל מלך
וה' עמו. שהוא איש מוצלח, ובהצלחתו יועיל לך:

פסוק יט
אשר בצאן. אשר רועה בצאן:

פסוק כ
חמור לחם. חמור אחד טעון לחם:

פסוק כא
נושא כלים. כלי מלחמתו:

פסוק כג
ורוח לשאול. באה לו ההרוחה, וסרה ממנו החרדה: